מתייעצת
מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה
מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה
