מתייעצת

תמי419

New member
קודם כל מגיע לך מזל טוב! שתזכי לנחת מבתך

יקרה
תמי קודם כל כותבת לך ממחלקת יולדות עם דבר נדיר בידיים ורוצה להגיד לך שהלב פשוט מתפוצץ. אז זה בקשר לשאלה הקודמת שלך :) לסוגייה הנוכחית..כמו כל דבר אין נכון או לא וכל מקרה עומד בפני עצמו. אני יכולה להגיד לך שלאמא שלי כן סיפרתי ולכמה חברות קרובות אבל להורים של בעלי לא סיפרנו. זה בגלל האופי שלהם. הם יותר פרימיטיביים. אולי בעתיד אשקול כן לספר כי אני אישית מאמינה שלא עשיתי משהו לא בסדר וסודות סופם להתגלות. אני מעדיפה שהיא תגדל לאהבתם בלי הידיעה ואולי בעתיד זה כבר לא ישנה. לא שלהם זה צריך לשנות כי זה הזרע של הבן שלהם. אני בטוחה שעברתם מספיק בזוגיות בשביל לעבור גם את זה..זו החלטה שאתם צריכים לקבל יחד וששניכם תסכימו לחיות איתה. כל אחד צריך להציג את העמדה שלו ומישהו יצטרך להתפשר. מציעה לך לעבור את המשוחה כמה שיותר מהר ולהתקדם למה שחשוב באמת, להיות אמא!
קודם כל מגיע לך מזל טוב! שתזכי לנחת מבתך
בהחלט הכי חשוב ויקר מכל! רק בריאות.
אני מאוד מעריכה את העובדה שבכלל התפנית לענות לי ;) את כניראה היחידה שעברה בדיוק את מה שאני עוברת שלצד אחד כן ולשני לא. זה אישי ואינדיבידואלי ורק מי שבאמת מכיר את הנפשות הפועלות בתהליך יכול להבין זאת עד הסוף. תודה על כנות, תמיכה והבנה.
והמון מזל טוב!
 

הילה724

New member
לתמי

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה
לתמי
תמי לדעתי אין צורך לספר לאף אחד, רק למי שאת תבחרי (בחרת באימך), המשפחה של בעלך אינה צריכה לדעת, למה בעלך חושב שהם צריכים לדעת? מה זה יתרום אם ידעו?הרי הם מקבלים תינוק עם הגנים שלהם. אני לא רציתי לספר לאף אחד, גם משפחתי לא יודעת, בעלי חשב אחרת, הוא שיתף את משפחתו ואחכ סיפר לי ששיתף אותם, אני לא רוצה לתאר את הרגשתי, הרגשתי שהוא בגד באמוני, לא רציתי שהם ידעו, לדעתי מיותר מאוד ולא מועיל, עד היום אני מזכירה לו את זה שמיותר שסיפר, לדעתי תעמדי על זה שרק אמא שלך תדע, הסביבה והמשפחה שתתעסק בעניינים שלה, הידיעה לא תועיל לכן אין צורך לספר... הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל ולמנוע מבעלי לספר. בהצלחה (ולא לוותר על התהליך, התוצאה שווה את הכל)
 

תמי419

New member
הילה היקרה

לתמי
תמי לדעתי אין צורך לספר לאף אחד, רק למי שאת תבחרי (בחרת באימך), המשפחה של בעלך אינה צריכה לדעת, למה בעלך חושב שהם צריכים לדעת? מה זה יתרום אם ידעו?הרי הם מקבלים תינוק עם הגנים שלהם. אני לא רציתי לספר לאף אחד, גם משפחתי לא יודעת, בעלי חשב אחרת, הוא שיתף את משפחתו ואחכ סיפר לי ששיתף אותם, אני לא רוצה לתאר את הרגשתי, הרגשתי שהוא בגד באמוני, לא רציתי שהם ידעו, לדעתי מיותר מאוד ולא מועיל, עד היום אני מזכירה לו את זה שמיותר שסיפר, לדעתי תעמדי על זה שרק אמא שלך תדע, הסביבה והמשפחה שתתעסק בעניינים שלה, הידיעה לא תועיל לכן אין צורך לספר... הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל ולמנוע מבעלי לספר. בהצלחה (ולא לוותר על התהליך, התוצאה שווה את הכל)
הילה היקרה
אני קוראת את התגובה שלך ומרגישה שאת פשוט מבינה אותי כל כך טוב. אפילו השתמשת באותן המילים בדיוק שאני השתמשתי בויכוח עם בעלי...מקווה מאוד שהוא הבין אותי עד הסוף ולא יספר לאיש. את באמת לא צריכה לתאר את הרגשתך לעיניין הגילוי שלו, אני יכולה להבין אותך במיליון אחוז. אני מאוד חוששת מיזה שלבסוף הוא כן יחלוק את המידע הזה עם משפחתו, כרגע ניראה שהוא הבין.
אגב מלכתחילה זו הייתה הסיבה לפער ביננו- הרגשתי שהוא מסכים בשבילי לא לספר למשפחתו אבל בכל זאת משהו מרגיש לו כן צורך בלשתף. זו הסיבה גם שרציתי לבטל את ההליך, פחדתי מהעתיד מלא לסמוך עליו במאה אחוז, לא רציתי שרק "יעשה לי טובה" ולא ישתף, רציתי באמת הפנמה והבנה מצידו ל-למה אני לא רוצה שיספר.
אני לא באמת יכולה לשלוט בתחושות שלו וגם לא באם יספר בסוף או לא וזה ברור לי. אני יכולה רק לקוות שהוא יבין את עוצמת הפגיעה בי אם כן יגלה למישהו ואת זה כניראה שאדגיש לו בהמשך, במיוחד לאור דברייך.
תודה לך על כנות, הבנה ושיתוף ממש עזרת לי.
 

ליה155

New member
תמי יקרה

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה
תמי יקרה
מאד מבינה אותך.
תעמדי על שלך
אל תוותרי.
אני מתכוונת להסתיר את הנושא מכולם. משפחה, חברים
רופאים, קופת חולים
זה לא עניינו של אף אחד. נקודה.
גם לילד לא אספר.
לא רואה שום סיבה בעולם.
בכוונה בחרתי תורמת עם סוג דם זהה לשלי.
בניגוד למה שנכתב כאן, אין בעניין ההסתרה שום הוצאת אנרגיה מיותרת.
שולחת לך חיבוק
ליה
 

תמי419

New member
תודה ליה יקרה

תמי יקרה
מאד מבינה אותך.
תעמדי על שלך
אל תוותרי.
אני מתכוונת להסתיר את הנושא מכולם. משפחה, חברים
רופאים, קופת חולים
זה לא עניינו של אף אחד. נקודה.
גם לילד לא אספר.
לא רואה שום סיבה בעולם.
בכוונה בחרתי תורמת עם סוג דם זהה לשלי.
בניגוד למה שנכתב כאן, אין בעניין ההסתרה שום הוצאת אנרגיה מיותרת.
שולחת לך חיבוק
ליה
תודה ליה יקרה
גם אני כמוך מכוונת לבחירת תורמת עם סוג דם שלי.
תודה על התמיכה וההבנה בתחושות, לא אוותר על העיניין.
מאמינה שסוף סוף הגעתי להבנה מצד בעלי והוא ישתף פעולה בעיניין שמירת המידע הזה לנו בלבד. הקלת עלי מאוד בכך שרשמת שאין הוצאת אנרגיות בהסתרה כי חששתי גם מיזה מקווה שגם אצלנו זה יחלחל טבעי. המון תודה וחיבוק ענקי חזרה:)
 
עברתי גם ומסכימה איתך

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה
עברתי גם ומסכימה איתך
היי תמי, עושה רושם שאנחנו בסיטואציה מאוד דומה כי גם אני בשנות השלושים המוקדמות.
אני בחרתי שלא לספר לסביבה ואני חושבת שהרצון לשתף או לא הוא מאוד אינדיווידואלי ותלוי סיטואציה. יש אנשים שקל להם לחשוף ואנשים שפחות.
אני בנאדם מאוד פרטי וגם במהלך טיפולי הפוריות שיתפתי מעט מאוד אנשים בתהליך. אבל בניגוד לטיפולי פוריות (שלתחושתי מתחילים להיות יותר מדוברים רק לאחרונה), אני חושבת שנושא תרומת הביצית הוא עדיין קצת טאבו שלא נוטים לדבר עליו, ואם כן, אז זה מלווה באיזה נימת רחמים או אפילו סוג של חטטנות שלא מתאימה לי.
אני עברתי תהליך, שכלל גם התאבלות על החלום הגנטי ושברו, ושבמסגרתו הבנתי שמה שחשוב לי זה להיות אמא וגנטיקה זה הפרט הכי שולי. אבל זה היה תהליך ארוך ושלם והחלטה שאני לחלוטין שלמה בה ויותר מזה - שמחה בה (ובעיקר מאוהבת עד כלות בבת הנפלאה והטרייה שלי), ולתחושתי אנשים שלא עברו את התהליך הזה או חוו את הקשיים והכאב שבו, ההסתכלות שלהם על הנושא תהיה הרבה יותר שטחית, כך שפשוט לא בא לי להיות נושאת הדגל בעניין, להתחיל להסביר ולהיכנס לפרטים וכו. אני לא מספרת, לא כי זה אישיו, אלא פשוט כי זה לא עניינו של אף אחד. זאת הילדה שלי בדיוק כמו ילדים של אחרים שכשהם נולדים אף אחד לא שואל ומפשפש בציציות כי זה באמת לא מעניין. מבחינתי השאלה היחידה אם לספר למישהו זה האם לספר לילד עצמו - וגם לגבי זה אני בדיעה, אולי לא פופולארית, שיש בזה מעט מאוד תועלת אבל אני מרשה לעצמי להתלבט עוד בנושא..
לגבי בעלך - ובניגוד גמור למה שקובי חושב - עבור נשים מדובר באבדן לכל דבר, שהרבה פעמים מלווה בבושה - ולכן למרות שיש שני בני זוג שעוברים את התהליך וזה אולי קשה לשניהם, יש פה תחושות ורגשות שונים וגם חוסר שיוויון אינהרנטי. אני מסכימה איתך שזה לגיטימי לבקש שלא לספר להורים של בעלך אפילו שאמא שלך יודעת. אני ביקשתי אותו דבר ובעלי לגמרי מבין ומסכים. מקווה שבעלך יתמוך בך בנושא..
שיהיה המון בהצלחה!. אם את צריכה לפרוק או שיש לך שאלות מוזמנת לכתוב בפרטי..
 

תמי419

New member
תלתן היקרה

עברתי גם ומסכימה איתך
היי תמי, עושה רושם שאנחנו בסיטואציה מאוד דומה כי גם אני בשנות השלושים המוקדמות.
אני בחרתי שלא לספר לסביבה ואני חושבת שהרצון לשתף או לא הוא מאוד אינדיווידואלי ותלוי סיטואציה. יש אנשים שקל להם לחשוף ואנשים שפחות.
אני בנאדם מאוד פרטי וגם במהלך טיפולי הפוריות שיתפתי מעט מאוד אנשים בתהליך. אבל בניגוד לטיפולי פוריות (שלתחושתי מתחילים להיות יותר מדוברים רק לאחרונה), אני חושבת שנושא תרומת הביצית הוא עדיין קצת טאבו שלא נוטים לדבר עליו, ואם כן, אז זה מלווה באיזה נימת רחמים או אפילו סוג של חטטנות שלא מתאימה לי.
אני עברתי תהליך, שכלל גם התאבלות על החלום הגנטי ושברו, ושבמסגרתו הבנתי שמה שחשוב לי זה להיות אמא וגנטיקה זה הפרט הכי שולי. אבל זה היה תהליך ארוך ושלם והחלטה שאני לחלוטין שלמה בה ויותר מזה - שמחה בה (ובעיקר מאוהבת עד כלות בבת הנפלאה והטרייה שלי), ולתחושתי אנשים שלא עברו את התהליך הזה או חוו את הקשיים והכאב שבו, ההסתכלות שלהם על הנושא תהיה הרבה יותר שטחית, כך שפשוט לא בא לי להיות נושאת הדגל בעניין, להתחיל להסביר ולהיכנס לפרטים וכו. אני לא מספרת, לא כי זה אישיו, אלא פשוט כי זה לא עניינו של אף אחד. זאת הילדה שלי בדיוק כמו ילדים של אחרים שכשהם נולדים אף אחד לא שואל ומפשפש בציציות כי זה באמת לא מעניין. מבחינתי השאלה היחידה אם לספר למישהו זה האם לספר לילד עצמו - וגם לגבי זה אני בדיעה, אולי לא פופולארית, שיש בזה מעט מאוד תועלת אבל אני מרשה לעצמי להתלבט עוד בנושא..
לגבי בעלך - ובניגוד גמור למה שקובי חושב - עבור נשים מדובר באבדן לכל דבר, שהרבה פעמים מלווה בבושה - ולכן למרות שיש שני בני זוג שעוברים את התהליך וזה אולי קשה לשניהם, יש פה תחושות ורגשות שונים וגם חוסר שיוויון אינהרנטי. אני מסכימה איתך שזה לגיטימי לבקש שלא לספר להורים של בעלך אפילו שאמא שלך יודעת. אני ביקשתי אותו דבר ובעלי לגמרי מבין ומסכים. מקווה שבעלך יתמוך בך בנושא..
שיהיה המון בהצלחה!. אם את צריכה לפרוק או שיש לך שאלות מוזמנת לכתוב בפרטי..
תלתן היקרה
קודם כל מזל טוב על בתך הטריה. חלום שלי בת, איזה אושר!
מדהים אותי איך כל מילה ושורה שכתבת פוגשת אותי בדיוק בהרגשה, גם בנושא השיתוף עם הסביבה, האובדן, החשש מרחמים מהסביבה...זה פשוט הכל עולה ומציף אותי.
אני כל כך מודה לך ששיתפת. הרבה פעמים אני מרגישה את הכאב הזה של האובדן או חווה התאבלות ומשבר על הילד "הגנטי". מנסה כרגע באמת להתרכז בדבר החשוב והאושר בשבעזרת השם יגיע עם ילד/ה.
אחרי שבוע קשוח, בעלי שוחח איתי אתמול לגמרי מיוזמתו ראיתי הבנה ושיתוף פעולה בכך שאמר שאם מישהו מהם ישאל אנחנו ממשיכים בטיפולי ivf רגילים (הוריו כבר הציעו בעצמם תרומת ביצית לאור המצב שלי....) והוסיף שיגיד להם בדיוק את מה שהרופא אמר " היא עדיין צעירה ויש פה חלון הזדמנויות שלא בטוח שכדאי לוותר עליו". הרופא בשיחתנו האחרונה אמר לי שהוא לא יעודד אותי לתרטמה מפאת גילי, הוא חושב שיש סיכוי שאצליח, אבל הסיכוי הזה מתקטן לאור כל ההפריות שכשלו (עברתי סבבים עם כ14 עוברים ואף אחד לא נקלט)
אני באמת מקווה שבזה זה יסתכם ושאף אחד לא יעיז לחטט מעבר.
ואני איתך לגמרי! הסיבה לא לספר היא לא כי תרומת ביצית היא ה- אישיו, היא כדי לנטרל את האישיו הזה מראש.
עם אמא שלי זה אכן אחרת וזר לא יבין....אנחנו אלה שזקוקות לתמיכה עם כל הכבוד לגברים.
בדיוק כמו שעם חס וחלילה אחד מהצדדים נכה/ חולה קשה, אין ספק שגם בן הזוג יצטרך תמיכה אבל עם כל הכבוד הוא לא זה שנכה או זה שחולה ומה לעשות אולי זה לא לעיניין להגיד את זה אבל הרבה פעמים הכאב שלי מרגיש כמו אבדן וקצת כמו מוות. לא חשבתי בחיים שאאלץ להתמודד עם סיטוציה שיגידו לי "את לא יכולה להכנס להריון".
תודה ענקית על התמיכה.
אשמח לטיפים ממך כאחת שעברה את זה כבר ולשאול עם איזו חברה הלכת, כמה סבבים לקח והאם עשית החזרה של מוקפא או טרי וכמה החזירו? סליחה על מבול השאלות, פשוט מרגישה שיש לך סבלנות ודימיון רב למצבי:)
 
בשמחה תמי419 - קצת פרטים

תלתן היקרה
קודם כל מזל טוב על בתך הטריה. חלום שלי בת, איזה אושר!
מדהים אותי איך כל מילה ושורה שכתבת פוגשת אותי בדיוק בהרגשה, גם בנושא השיתוף עם הסביבה, האובדן, החשש מרחמים מהסביבה...זה פשוט הכל עולה ומציף אותי.
אני כל כך מודה לך ששיתפת. הרבה פעמים אני מרגישה את הכאב הזה של האובדן או חווה התאבלות ומשבר על הילד "הגנטי". מנסה כרגע באמת להתרכז בדבר החשוב והאושר בשבעזרת השם יגיע עם ילד/ה.
אחרי שבוע קשוח, בעלי שוחח איתי אתמול לגמרי מיוזמתו ראיתי הבנה ושיתוף פעולה בכך שאמר שאם מישהו מהם ישאל אנחנו ממשיכים בטיפולי ivf רגילים (הוריו כבר הציעו בעצמם תרומת ביצית לאור המצב שלי....) והוסיף שיגיד להם בדיוק את מה שהרופא אמר " היא עדיין צעירה ויש פה חלון הזדמנויות שלא בטוח שכדאי לוותר עליו". הרופא בשיחתנו האחרונה אמר לי שהוא לא יעודד אותי לתרטמה מפאת גילי, הוא חושב שיש סיכוי שאצליח, אבל הסיכוי הזה מתקטן לאור כל ההפריות שכשלו (עברתי סבבים עם כ14 עוברים ואף אחד לא נקלט)
אני באמת מקווה שבזה זה יסתכם ושאף אחד לא יעיז לחטט מעבר.
ואני איתך לגמרי! הסיבה לא לספר היא לא כי תרומת ביצית היא ה- אישיו, היא כדי לנטרל את האישיו הזה מראש.
עם אמא שלי זה אכן אחרת וזר לא יבין....אנחנו אלה שזקוקות לתמיכה עם כל הכבוד לגברים.
בדיוק כמו שעם חס וחלילה אחד מהצדדים נכה/ חולה קשה, אין ספק שגם בן הזוג יצטרך תמיכה אבל עם כל הכבוד הוא לא זה שנכה או זה שחולה ומה לעשות אולי זה לא לעיניין להגיד את זה אבל הרבה פעמים הכאב שלי מרגיש כמו אבדן וקצת כמו מוות. לא חשבתי בחיים שאאלץ להתמודד עם סיטוציה שיגידו לי "את לא יכולה להכנס להריון".
תודה ענקית על התמיכה.
אשמח לטיפים ממך כאחת שעברה את זה כבר ולשאול עם איזו חברה הלכת, כמה סבבים לקח והאם עשית החזרה של מוקפא או טרי וכמה החזירו? סליחה על מבול השאלות, פשוט מרגישה שיש לך סבלנות ודימיון רב למצבי:)
בשמחה תמי419 - קצת פרטים
היי תמי, שמחה ממש לשמוע שבעלך התרכך בעניין. זה גם ככה תקופה מורכבת, וחשוב שתבינו ותתמכו אחד בשני.

אני יכולה להגיד לך, שהתהליך הקשה הוא קבלת ההחלטה עצמה. פשוט בגלל שנמצאים באיזה לימבו של סבבים, וכל פעם המחשבה שאולי עכשיו זה יצליח וכו'. (כל מי שעוברת טיפולים מכירה את זה). אבל בסוף מצאתי את עצמי אחרי כמעט שלוש שנים, מיליון בדיקות ושאיבות, והבנתי כמה אני מבזבזת פה זמן יקר.
הבנתי ששמתי את החיים שלי בהולד, תוך שאני נאחזת באחוזי הצלחה נמוכים ופשוט קיבלתי החלטה (זה אמנם כלל רשימות בעד ונגד :) אבל בסוף הגעתי להחלטה סופית שהייתי שלמה איתה בלב שלם). ואני חייבת להגיד לך שמאותו רגע לא עלו בי ספקות ולא התחרטתי לרגע.

נכנסתי להריון יחסית מהר, והיה לי הריון בריא ומשמח וכמובן שברגע שהילדה נולדה זה רק חיזק את התחושות שלי ואין מאושרת ממני. אז נכון ששתינו צעירות, ושאולי אולי יש סיכוי מסוים (מניחה שתמיד יש סיכוי מסוים, אבל השאלה היא מה הוא ובעיקר מה המחיר שהוא גובה) - ואני ממש בעד לקצר את תקופת הסבל ולהגיע לאימהות. באמת שהגנטיקה באמת לא כזאת חשובה :)

מבחינת פרוצדורה - אנחנו נפגשנו עם מנור, מאמס פרוג'קט ול.ב, ובסוף בחרנו במאמס פרוג'קט. אצלם אין החזרה של טריים. אני חושבת שרק למנור יש את האופציה הזאת (אלא אם זה השתנה) ובאמת התלבטנו לגבי זה, אבל בסוף הגענו למסקנה, שה"יתרון" כביכול יהיה רק בהחזרה הראשונה שלא בהכרח תצליח, ושבגלל שמנור עובדים במחזורים ומביאים את העוברים בתאריכים מסוימים, זה אומר שצריך יהיה להכין את הגוף שלי לתאריך הזה בצורה מלאכותית, במקום להחזיר בהתאם למחזור הגוף הטבעי שלי. וקצת נמאס לי מכמויות ההורמונים.
(האמת היא שגם קראנו מלא מאמרים שאומרים שהיום עם השיטה החדשה של ההקפאה, העוברים לא נפגעים בהפשרה, אז זה די מאזן את היתרון של הטריים).

בסופו של דבר קיבלנו 9 עוברים, ש-6 מתוכם בלסטוציסטים באיכות גבוהה וההריון שלי הגיע אחרי ההחזרה השנייה על הביוץ הטבעי שלי עם מינימום הורמונים (טכנית גם ההחזרה הראשונה נקלטה, אבל לצערי לא הגענו לדופק). בשתי הפעמים החזרנו רק עובר אחד.

הממ... מה עוד? אם יש לך שאלות נוספות באמת שתרגישי חופשי לשאול. אני יודעת כמה זה קשה ומבלבל..
 

תמי419

New member
תודה רבה תלתן

בשמחה תמי419 - קצת פרטים
היי תמי, שמחה ממש לשמוע שבעלך התרכך בעניין. זה גם ככה תקופה מורכבת, וחשוב שתבינו ותתמכו אחד בשני.

אני יכולה להגיד לך, שהתהליך הקשה הוא קבלת ההחלטה עצמה. פשוט בגלל שנמצאים באיזה לימבו של סבבים, וכל פעם המחשבה שאולי עכשיו זה יצליח וכו'. (כל מי שעוברת טיפולים מכירה את זה). אבל בסוף מצאתי את עצמי אחרי כמעט שלוש שנים, מיליון בדיקות ושאיבות, והבנתי כמה אני מבזבזת פה זמן יקר.
הבנתי ששמתי את החיים שלי בהולד, תוך שאני נאחזת באחוזי הצלחה נמוכים ופשוט קיבלתי החלטה (זה אמנם כלל רשימות בעד ונגד :) אבל בסוף הגעתי להחלטה סופית שהייתי שלמה איתה בלב שלם). ואני חייבת להגיד לך שמאותו רגע לא עלו בי ספקות ולא התחרטתי לרגע.

נכנסתי להריון יחסית מהר, והיה לי הריון בריא ומשמח וכמובן שברגע שהילדה נולדה זה רק חיזק את התחושות שלי ואין מאושרת ממני. אז נכון ששתינו צעירות, ושאולי אולי יש סיכוי מסוים (מניחה שתמיד יש סיכוי מסוים, אבל השאלה היא מה הוא ובעיקר מה המחיר שהוא גובה) - ואני ממש בעד לקצר את תקופת הסבל ולהגיע לאימהות. באמת שהגנטיקה באמת לא כזאת חשובה :)

מבחינת פרוצדורה - אנחנו נפגשנו עם מנור, מאמס פרוג'קט ול.ב, ובסוף בחרנו במאמס פרוג'קט. אצלם אין החזרה של טריים. אני חושבת שרק למנור יש את האופציה הזאת (אלא אם זה השתנה) ובאמת התלבטנו לגבי זה, אבל בסוף הגענו למסקנה, שה"יתרון" כביכול יהיה רק בהחזרה הראשונה שלא בהכרח תצליח, ושבגלל שמנור עובדים במחזורים ומביאים את העוברים בתאריכים מסוימים, זה אומר שצריך יהיה להכין את הגוף שלי לתאריך הזה בצורה מלאכותית, במקום להחזיר בהתאם למחזור הגוף הטבעי שלי. וקצת נמאס לי מכמויות ההורמונים.
(האמת היא שגם קראנו מלא מאמרים שאומרים שהיום עם השיטה החדשה של ההקפאה, העוברים לא נפגעים בהפשרה, אז זה די מאזן את היתרון של הטריים).

בסופו של דבר קיבלנו 9 עוברים, ש-6 מתוכם בלסטוציסטים באיכות גבוהה וההריון שלי הגיע אחרי ההחזרה השנייה על הביוץ הטבעי שלי עם מינימום הורמונים (טכנית גם ההחזרה הראשונה נקלטה, אבל לצערי לא הגענו לדופק). בשתי הפעמים החזרנו רק עובר אחד.

הממ... מה עוד? אם יש לך שאלות נוספות באמת שתרגישי חופשי לשאול. אני יודעת כמה זה קשה ומבלבל..
תודה רבה תלתן
אני ממש מעריכה את זה ואין לך מושג כמה זה משמח אותי...
כל מה שכתבת פשוט מרגיע, אמיתי, מבין מקרוב את הסיטואציה ותומך.
תודה כמובן גם על כל המידע שפירטת כאן לעומק, אם יהיו עוד שאלות בטח אפנה אליך;)
שתדעי שממש עודדת ועזרת, שבוע טוב יקירה.
 

תלתן33

New member
בשמחה :)

תודה רבה תלתן
אני ממש מעריכה את זה ואין לך מושג כמה זה משמח אותי...
כל מה שכתבת פשוט מרגיע, אמיתי, מבין מקרוב את הסיטואציה ותומך.
תודה כמובן גם על כל המידע שפירטת כאן לעומק, אם יהיו עוד שאלות בטח אפנה אליך;)
שתדעי שממש עודדת ועזרת, שבוע טוב יקירה.
בשמחה :)
שמחה ממש לנסות לעזור ולהקל.
תרגישי חופשי לכתוב לי אם יש עוד שאלות, או שסתם צריכה תמיכה :)
והמון בהצלחה!
 
למעלה