מתייעצת

[אורחים בפורום]

תמי יקרה

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה

תמי יקרה
מבינה כל כך לליבך!!! גם אני כמוך היה לי קשה מאוד עם העניין ודרשתי מבעלי לא לספר. בניגוד לדעות הרווחות פה, ואני יודעת שאני במיעוט, לדעתי זה לא עניין של אף אחד. גם ככה זה לא פשוט ושאף אחד לא ינסה לעשות את זה פשוט כי זה לא!!! יש לך זכות מלאה לפרטיות ובעלך צריך להבין לליבך ולהיות מודע ורגיש מספיק לתהליך שאת עוברת. מעבר לכל, אני אישית גם לא בטוחה שארוץ לספר ליל שלי. ושלא ישפטו אותי כולם כאן ויצעקו ״ שזכותו של הילד לדעת...״ מצטערת! אין מה לדעת! אני אמא שלו בכל רמ״ ח איבריי, הוא החיים שלי!! את חיי הייתי מוכנה לתת למענו!! וכמעט נתתי אותם! הסיפור המרגש לא יוסיף לו כלום. סליחה זה לא אימוץ ואין פה תיק שהוא יכול לפתוח. וגם התורמת אנונימית. לכן חוץ מכאב ומחשבות שלא בטוחה שיהיו כאלו חיוביות( בלשון המעטה) זה לא יתרום לדעתי כלום. אז עם כל הכבוד, אם בעצמי עדיין לא החלטתי אם לספר או לא ואני נוטה ללא לספר, בוודאי שאין סיבה שמישהו אחר יידע. מבקשת מאוד לא לצאת ״ למיתקפה״בגלל שכתבתי את דעתי!! זו דעתי האישית בלבד, ולמרות שזו לא הדעה הרווחת כאן ולמרות שאני מכירה את כל הנימוקים מדוע כן כדאי לספר, עדיין זו דעתי וחשוב היה לי לכתוב לך את הדברים ולומר לך שאני ממש מזדהה איתך! מאחלת לך בהצלחה רבה ומבטיחה לך שאין אהבה גדולה מזאת!

 

[תמי419]

כאילו קראת לי את המחשבות

תמי יקרה
מבינה כל כך לליבך!!! גם אני כמוך היה לי קשה מאוד עם העניין ודרשתי מבעלי לא לספר. בניגוד לדעות הרווחות פה, ואני יודעת שאני במיעוט, לדעתי זה לא עניין של אף אחד. גם ככה זה לא פשוט ושאף אחד לא ינסה לעשות את זה פשוט כי זה לא!!! יש לך זכות מלאה לפרטיות ובעלך צריך להבין לליבך ולהיות מודע ורגיש מספיק לתהליך שאת עוברת. מעבר לכל, אני אישית גם לא בטוחה שארוץ לספר ליל שלי. ושלא ישפטו אותי כולם כאן ויצעקו ״ שזכותו של הילד לדעת...״ מצטערת! אין מה לדעת! אני אמא שלו בכל רמ״ ח איבריי, הוא החיים שלי!! את חיי הייתי מוכנה לתת למענו!! וכמעט נתתי אותם! הסיפור המרגש לא יוסיף לו כלום. סליחה זה לא אימוץ ואין פה תיק שהוא יכול לפתוח. וגם התורמת אנונימית. לכן חוץ מכאב ומחשבות שלא בטוחה שיהיו כאלו חיוביות( בלשון המעטה) זה לא יתרום לדעתי כלום. אז עם כל הכבוד, אם בעצמי עדיין לא החלטתי אם לספר או לא ואני נוטה ללא לספר, בוודאי שאין סיבה שמישהו אחר יידע. מבקשת מאוד לא לצאת ״ למיתקפה״בגלל שכתבתי את דעתי!! זו דעתי האישית בלבד, ולמרות שזו לא הדעה הרווחת כאן ולמרות שאני מכירה את כל הנימוקים מדוע כן כדאי לספר, עדיין זו דעתי וחשוב היה לי לכתוב לך את הדברים ולומר לך שאני ממש מזדהה איתך! מאחלת לך בהצלחה רבה ומבטיחה לך שאין אהבה גדולה מזאת!

כאילו קראת לי את המחשבות
תודה לאל על התגובה שלך. לא מאמינה שמישהו מעז להטיף מוסר במצבנו, פשוט לא נתפס לי.
אני מסכימה עם כל מילה שאמרת וזו בדיוק התחושה איתה אני מזדהה היום. גם אשנה את דעתי בעתיד זה לא משנה את העובדה שכרגע אני פשוט רוצה שקט ולא מעוניינת בשום הדבקת תווית, גם אם לא תיהייה כזאת אני לא רוצה לתת לה פתח. לא עם מכרים, לא מקורבים ולא רבנות או קופות חולים. עצוב מאוד אם יש כאן מתקפות.
תודה על התמיכה!!!

 

[אורחים בפורום]

ברבורית המתוקה

כאילו קראת לי את המחשבות
תודה לאל על התגובה שלך. לא מאמינה שמישהו מעז להטיף מוסר במצבנו, פשוט לא נתפס לי.
אני מסכימה עם כל מילה שאמרת וזו בדיוק התחושה איתה אני מזדהה היום. גם אשנה את דעתי בעתיד זה לא משנה את העובדה שכרגע אני פשוט רוצה שקט ולא מעוניינת בשום הדבקת תווית, גם אם לא תיהייה כזאת אני לא רוצה לתת לה פתח. לא עם מכרים, לא מקורבים ולא רבנות או קופות חולים. עצוב מאוד אם יש כאן מתקפות.
תודה על התמיכה!!!

ברבורית המתוקה
איתך בכל מילה ומילה!

 

[חתולת עולם11]

תמי - קחי בחשבון

כאילו קראת לי את המחשבות
תודה לאל על התגובה שלך. לא מאמינה שמישהו מעז להטיף מוסר במצבנו, פשוט לא נתפס לי.
אני מסכימה עם כל מילה שאמרת וזו בדיוק התחושה איתה אני מזדהה היום. גם אשנה את דעתי בעתיד זה לא משנה את העובדה שכרגע אני פשוט רוצה שקט ולא מעוניינת בשום הדבקת תווית, גם אם לא תיהייה כזאת אני לא רוצה לתת לה פתח. לא עם מכרים, לא מקורבים ולא רבנות או קופות חולים. עצוב מאוד אם יש כאן מתקפות.
תודה על התמיכה!!!

תמי - קחי בחשבון
שיש מקומות שתצטרכי לספר. בעיקר רפואיים (כותבת כי ציינת ספיציפית קופת חולים). למשל, בשלב הכי ראשוני, בבדיקות הסקר בהיריון, שאם גיל האם המדווח בהן אינו נכון - התוצאות שלהן לא אמינות.

 

[תמי419]

כן כמובן. לא חשבתי על הכל עד הסוף עדיין כי זה עוד רחוק

תמי - קחי בחשבון
שיש מקומות שתצטרכי לספר. בעיקר רפואיים (כותבת כי ציינת ספיציפית קופת חולים). למשל, בשלב הכי ראשוני, בבדיקות הסקר בהיריון, שאם גיל האם המדווח בהן אינו נכון - התוצאות שלהן לא אמינות.

כן כמובן. לא חשבתי על הכל עד הסוף עדיין כי זה עוד רחוק
עיניינים רפואיים זה משהו שאצטרך לבדוק לעומק מה כן מה לא למי...מניחה שזה גם תלוי במשתנים רבים כמו הגיל שלי הגיל של התורמת ועוד...

 

[אין יאוש בעולם 75]

מסכימה איתך

תמי יקרה
מבינה כל כך לליבך!!! גם אני כמוך היה לי קשה מאוד עם העניין ודרשתי מבעלי לא לספר. בניגוד לדעות הרווחות פה, ואני יודעת שאני במיעוט, לדעתי זה לא עניין של אף אחד. גם ככה זה לא פשוט ושאף אחד לא ינסה לעשות את זה פשוט כי זה לא!!! יש לך זכות מלאה לפרטיות ובעלך צריך להבין לליבך ולהיות מודע ורגיש מספיק לתהליך שאת עוברת. מעבר לכל, אני אישית גם לא בטוחה שארוץ לספר ליל שלי. ושלא ישפטו אותי כולם כאן ויצעקו ״ שזכותו של הילד לדעת...״ מצטערת! אין מה לדעת! אני אמא שלו בכל רמ״ ח איבריי, הוא החיים שלי!! את חיי הייתי מוכנה לתת למענו!! וכמעט נתתי אותם! הסיפור המרגש לא יוסיף לו כלום. סליחה זה לא אימוץ ואין פה תיק שהוא יכול לפתוח. וגם התורמת אנונימית. לכן חוץ מכאב ומחשבות שלא בטוחה שיהיו כאלו חיוביות( בלשון המעטה) זה לא יתרום לדעתי כלום. אז עם כל הכבוד, אם בעצמי עדיין לא החלטתי אם לספר או לא ואני נוטה ללא לספר, בוודאי שאין סיבה שמישהו אחר יידע. מבקשת מאוד לא לצאת ״ למיתקפה״בגלל שכתבתי את דעתי!! זו דעתי האישית בלבד, ולמרות שזו לא הדעה הרווחת כאן ולמרות שאני מכירה את כל הנימוקים מדוע כן כדאי לספר, עדיין זו דעתי וחשוב היה לי לכתוב לך את הדברים ולומר לך שאני ממש מזדהה איתך! מאחלת לך בהצלחה רבה ומבטיחה לך שאין אהבה גדולה מזאת!

מסכימה איתך
תמי היקרה
אני לא נמצאת בסיטואציה שלך . בן זוגי חוזר ואומר שזה עניין שלנו בלבד. מבחינתו ענין הגנטיקה לא מהווה משמעות כך שגם לספר זה בסדר.
אני לא חושבת כמוהו. לפחות לא כרגע. אני לא יכולה להגיד שאני שלמה עם התהליך. החלטתי שלא צריך להיות שלמה עם זה. שאולי השלמות תגיע לאחר הבאת החלד לעולם, ואולי לא. אבל זה בסדר.
יש לי צביטה בלב כל פעם שאני רואה נשים שהילדים דומים להן. אני עדיין חשה כאב גדול. ומרשה לעצמי גם לבכות.
אני מזדהה מאוד עם מה שרשמת.
מעבר לכך שאני לא מעוניינת לספר כרגע אני גם חושבת שאם כבר נחליט לספר, אז קודם כל לילד. זה החיים שלו. והוא צריך להחליט ולהתמודד עם זה.
אני חושבת שזה בסדר להרגיש ככה. כל אחת עם התהליך האישי שלה ועם מבנה האישיות שלה. זה לא אומר שאת לא בסדר או חסרת התחשבות. זה לא פשוט בכלל.
ילד שקשור גנטית לצד אחד ולצד השני לא, מביא למחשבות והתמודדויות בזוגיות. כל אחד עם המחשבות שלו. משבר שצריך לעבור
שיהיה בהצלחה !!!

 

[תמי419]

תודה רבה יקירה!

מסכימה איתך
תמי היקרה
אני לא נמצאת בסיטואציה שלך . בן זוגי חוזר ואומר שזה עניין שלנו בלבד. מבחינתו ענין הגנטיקה לא מהווה משמעות כך שגם לספר זה בסדר.
אני לא חושבת כמוהו. לפחות לא כרגע. אני לא יכולה להגיד שאני שלמה עם התהליך. החלטתי שלא צריך להיות שלמה עם זה. שאולי השלמות תגיע לאחר הבאת החלד לעולם, ואולי לא. אבל זה בסדר.
יש לי צביטה בלב כל פעם שאני רואה נשים שהילדים דומים להן. אני עדיין חשה כאב גדול. ומרשה לעצמי גם לבכות.
אני מזדהה מאוד עם מה שרשמת.
מעבר לכך שאני לא מעוניינת לספר כרגע אני גם חושבת שאם כבר נחליט לספר, אז קודם כל לילד. זה החיים שלו. והוא צריך להחליט ולהתמודד עם זה.
אני חושבת שזה בסדר להרגיש ככה. כל אחת עם התהליך האישי שלה ועם מבנה האישיות שלה. זה לא אומר שאת לא בסדר או חסרת התחשבות. זה לא פשוט בכלל.
ילד שקשור גנטית לצד אחד ולצד השני לא, מביא למחשבות והתמודדויות בזוגיות. כל אחד עם המחשבות שלו. משבר שצריך לעבור
שיהיה בהצלחה !!!

תודה רבה יקירה!
ואני זאת שמזדהה איתך. זה באמת מחמם את הלב לדעת שעוד נשים חוות את התחושות שגם אני עוברת כרגע, תודה רבה לך על התמיכה. אמן שהכאב הזה יפחת אצל כל מי שחשה אותו. מאוד התחברתי למה שרשמת על ההשלמה. זה לא כן או לא...לפעמים נכנסים לתהליכים מסויימים כי אין ברירה וממשיכים בחיים. זה לא תמיד שלם ומושלם, אפשר רק לנסות ולהנות ממה שכן יש בסוף.

 

[איילת ר]

ברבורית יקרה אנא שרשרי הודעותייך

תמי יקרה
מבינה כל כך לליבך!!! גם אני כמוך היה לי קשה מאוד עם העניין ודרשתי מבעלי לא לספר. בניגוד לדעות הרווחות פה, ואני יודעת שאני במיעוט, לדעתי זה לא עניין של אף אחד. גם ככה זה לא פשוט ושאף אחד לא ינסה לעשות את זה פשוט כי זה לא!!! יש לך זכות מלאה לפרטיות ובעלך צריך להבין לליבך ולהיות מודע ורגיש מספיק לתהליך שאת עוברת. מעבר לכל, אני אישית גם לא בטוחה שארוץ לספר ליל שלי. ושלא ישפטו אותי כולם כאן ויצעקו ״ שזכותו של הילד לדעת...״ מצטערת! אין מה לדעת! אני אמא שלו בכל רמ״ ח איבריי, הוא החיים שלי!! את חיי הייתי מוכנה לתת למענו!! וכמעט נתתי אותם! הסיפור המרגש לא יוסיף לו כלום. סליחה זה לא אימוץ ואין פה תיק שהוא יכול לפתוח. וגם התורמת אנונימית. לכן חוץ מכאב ומחשבות שלא בטוחה שיהיו כאלו חיוביות( בלשון המעטה) זה לא יתרום לדעתי כלום. אז עם כל הכבוד, אם בעצמי עדיין לא החלטתי אם לספר או לא ואני נוטה ללא לספר, בוודאי שאין סיבה שמישהו אחר יידע. מבקשת מאוד לא לצאת ״ למיתקפה״בגלל שכתבתי את דעתי!! זו דעתי האישית בלבד, ולמרות שזו לא הדעה הרווחת כאן ולמרות שאני מכירה את כל הנימוקים מדוע כן כדאי לספר, עדיין זו דעתי וחשוב היה לי לכתוב לך את הדברים ולומר לך שאני ממש מזדהה איתך! מאחלת לך בהצלחה רבה ומבטיחה לך שאין אהבה גדולה מזאת!

ברבורית יקרה אנא שרשרי הודעותייך
קשה אחר כך לחבר את התגובה שלך להודעה אליה ענית
תודה!
איילת

 

[אורחים בפורום]

מוכר

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה

מוכר
בעלי לא הבין עד הסוף עד כמה זה ״סוד״ מבחינתי, עד כמה אני רגישה לדבר עד לרמה של היסטריה.
עם זאת, זה היה בקטע של תשמע. זה ימוטט אותי. זה חשוב לי עד כדי כך ובשבילי, לעולם אבל לעולם אל תספר.
אולי תנסי זוית קצת שונה... מבינה ככ לליבך!!!

 

[תמי419]

תודה רבה על התמיכה (מכוון לכולכן, אתן מקסימות)

מוכר
בעלי לא הבין עד הסוף עד כמה זה ״סוד״ מבחינתי, עד כמה אני רגישה לדבר עד לרמה של היסטריה.
עם זאת, זה היה בקטע של תשמע. זה ימוטט אותי. זה חשוב לי עד כדי כך ובשבילי, לעולם אבל לעולם אל תספר.
אולי תנסי זוית קצת שונה... מבינה ככ לליבך!!!

תודה רבה על התמיכה (מכוון לכולכן, אתן מקסימות)

כל כך הייתי צריכה את ההבנה שרק מי שחוותה כניראה מרגישה. המון תודה לא מובן מאיליו

 

[יש לי שאלה9]

נקודה למחשבה

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה

נקודה למחשבה
כתבת שעצם זה שבעלך רוצה לספר הוא עושה את זה אישיו יותר ממה שזה.
אולי העובדה שאת לא רוצה לספר הופכת את זה לאישיו יותר ממה שזה?
לפעמים החוסר רצון לשתף נובע מחוסר השלמה עם המצב, הולכים לתרומה כי זה הפיתרון אבל לא ממש בהשלמה (וזה לא נעלם עם בוא הילד רק נדחק לאחור).
אני חושבת שאם את שלמה לגמרי עם התהליך ולא רוצה לשתף אולי שיחה עם גורם שלישי יעזור לך ולבעלך לתאם עמדות כי אני חושבת שזה חובה שתיהיו באותה גישה בעניין.
לעומת זאת אם את לא ממש שלמה עם התהליך אולי כדאי לך לקחת יעוץ לעבד את זה

 

[תמי419]

היי

נקודה למחשבה
כתבת שעצם זה שבעלך רוצה לספר הוא עושה את זה אישיו יותר ממה שזה.
אולי העובדה שאת לא רוצה לספר הופכת את זה לאישיו יותר ממה שזה?
לפעמים החוסר רצון לשתף נובע מחוסר השלמה עם המצב, הולכים לתרומה כי זה הפיתרון אבל לא ממש בהשלמה (וזה לא נעלם עם בוא הילד רק נדחק לאחור).
אני חושבת שאם את שלמה לגמרי עם התהליך ולא רוצה לשתף אולי שיחה עם גורם שלישי יעזור לך ולבעלך לתאם עמדות כי אני חושבת שזה חובה שתיהיו באותה גישה בעניין.
לעומת זאת אם את לא ממש שלמה עם התהליך אולי כדאי לך לקחת יעוץ לעבד את זה

היי
הידיעה שלא יהיה לי ילד ביולוגי/גנטי משלי ושהביציות שלי לא תקינות כבר משנות ה30 המוקדמות לכשעצמה קשה. יחד עם זאת אני שלמה עם התהליך. אני לא רוצה לשתף את הסביבה פשוט כי אני לא מעוניינת בתוויות, לא כלפיי ולא כלפי הילד. גם באמת לא חושבת שזה עיניינו של אף אחד. בכל זאת הילד הזה יהיה שלי לגמרי מהיום הראשון להיווצרותו, אבל זה תהליך כואב וההשלמה איתו קשה ומלאה בכאב לב, לא שוללת עזרה מקצועית בהמשך. אני מאמינה שבעלי בראש שלו לא רואה בזה אישיו..אבל אין לדעת למי המידע יעבור (הם משפחה ענקית) ופחות בא לי לשבת עם התינוק בעתיד במפגשים משפחתיים בידיעה ש20 איש יודעים שמה שהם רואים זה לא גנטית שלי ושיש לילד שלנו גנים שהם רק של בעלי ושל אישה אחרת...זה פשוט לא מתאים לי. זאת תווית עלי ועל הילד וזה לכל החיים, ייתכן ובהמשך אשנה את דעתי פשוט לא כרגע.

 

[יש לי שאלה9]

אתם שניים בתהליך

היי
הידיעה שלא יהיה לי ילד ביולוגי/גנטי משלי ושהביציות שלי לא תקינות כבר משנות ה30 המוקדמות לכשעצמה קשה. יחד עם זאת אני שלמה עם התהליך. אני לא רוצה לשתף את הסביבה פשוט כי אני לא מעוניינת בתוויות, לא כלפיי ולא כלפי הילד. גם באמת לא חושבת שזה עיניינו של אף אחד. בכל זאת הילד הזה יהיה שלי לגמרי מהיום הראשון להיווצרותו, אבל זה תהליך כואב וההשלמה איתו קשה ומלאה בכאב לב, לא שוללת עזרה מקצועית בהמשך. אני מאמינה שבעלי בראש שלו לא רואה בזה אישיו..אבל אין לדעת למי המידע יעבור (הם משפחה ענקית) ופחות בא לי לשבת עם התינוק בעתיד במפגשים משפחתיים בידיעה ש20 איש יודעים שמה שהם רואים זה לא גנטית שלי ושיש לילד שלנו גנים שהם רק של בעלי ושל אישה אחרת...זה פשוט לא מתאים לי. זאת תווית עלי ועל הילד וזה לכל החיים, ייתכן ובהמשך אשנה את דעתי פשוט לא כרגע.

אתם שניים בתהליך
אני חושבת שמישהו שלא מאמין במשהו/בדרך יש יותר סיבוי שהוא ידבר על זה (לא במזיד אלא בהיסח הדעת)
לכן חשוב מאד שתצליחי לגרום לבעלך להבין את החוסר רצון שלך בשיתוף אולי מהכיוון ההפוך, לשמוע ממנו למה חשוב לו כ"כ לשתף (אולי חשוב לו לספר בעתיד לילד ולמשפחה פחות...) וכן אולי צריך גורם שלישי לעזור לשקף את הדברים .
נראה לי שאם הגעתם עד לכאן, לא כדאי שזו תיהיה הסיבה לוותר על האמהות .

 

[תמי419]

נכון מאוד

אתם שניים בתהליך
אני חושבת שמישהו שלא מאמין במשהו/בדרך יש יותר סיבוי שהוא ידבר על זה (לא במזיד אלא בהיסח הדעת)
לכן חשוב מאד שתצליחי לגרום לבעלך להבין את החוסר רצון שלך בשיתוף אולי מהכיוון ההפוך, לשמוע ממנו למה חשוב לו כ"כ לשתף (אולי חשוב לו לספר בעתיד לילד ולמשפחה פחות...) וכן אולי צריך גורם שלישי לעזור לשקף את הדברים .
נראה לי שאם הגעתם עד לכאן, לא כדאי שזו תיהיה הסיבה לוותר על האמהות .

נכון מאוד
הוא לא נתן לי סיבה שמספקת אותי בנוגע ל- למה הוא חושב שחשוב לשתף את הוריו...לדעתי הוא בעצמו לא יכול להצביע על סיבה מעבר לזה שהוא מאוד קרוב אליהם.
זאת בדיוק הבעיה, לכן אמרתי שבעצם זה שהוא רוצה לשתף הוא הופך את זה ל"אישיו" כי אם אין סיבה אז מה שהשיתוף שלו עלול לגרום זה פשוט תווית עבורי "הזרע שלי אבל הביצית לא שלה", ובזה אני פשוט לא מעוניינת. אגב אם המצב היה הפוך והוא לא היה מעוניין שאף אחד מבני משפחתי ידע שהתינוק שלנו נוצר מגבר אחר לא הייתי מתעקשת לשתף את המשפחה שלי, בעיניי זה סתם היה טומן בו רגשי נחיתות והסתכלות אחרת מצד הסביבה עליו ועל הילד וגם אם אף אחד לא היה מסתכל עליו אחרת בחיים לא הייתי נותנת לדבר כזה פתח. אני לא קוראת מחשבות של אנשים אבל אין ספק שעצם הידיעה שהילד לא גנטית של בעלי או לא גנטית שלי משנה משהו בתחושות האישיות והסביבתיות. לא משהו שהייתי נותנת לו יד. הלוואי שהוא יבין את זה ויפנים שהשיתוף שלו פשוט יזכיר לי ולסביבה שהילד לא ביולוגית שלי.

 

[אנהוולטר]

תמי

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה

תמי
אני מזדהה לגמרי עם הרצון שלך להסתיר את העניין, ולא להרגיש שמתייחסים אליך באופן שונה, בין אם זה נכון במציאות, ובין אם לא - זו הרגשתך הסובייקטיבית.
אני אישית לא מספרת.
אני כן יכולה להבין בד בבד את הצורך של בעלך לספר להורים שלו, במיוחד שאת כן סיפרת לאימך. גן הוא, מבחינתו, עובר תהליך משמעותי, ויש לו צורך שיהיה לו את ה"מקום" לדבר על זה.
אני לא יודעת מה לייעץ לך, כי ברגע שמספרים למישהו, אין שליטה על כך שזה יישמר בסודיות, אך מכיוון שאת מתארת שהולך ונהיה חיץ ביניכם על רקע עניין תרומת הביצית, הייתי מציעה שגם אם אינך מסכימה שיספר, שלפחות כן תהיי אמפטית אליו, ותביעי הזדהות והבנה ריגשיים לצורך שלו לשתף אנשים קרובים מבחינתו.

 

[תמי419]

היי, תודה על ההזדהות, מקווה שבסוף זה יסתדר לטובה

תמי
אני מזדהה לגמרי עם הרצון שלך להסתיר את העניין, ולא להרגיש שמתייחסים אליך באופן שונה, בין אם זה נכון במציאות, ובין אם לא - זו הרגשתך הסובייקטיבית.
אני אישית לא מספרת.
אני כן יכולה להבין בד בבד את הצורך של בעלך לספר להורים שלו, במיוחד שאת כן סיפרת לאימך. גן הוא, מבחינתו, עובר תהליך משמעותי, ויש לו צורך שיהיה לו את ה"מקום" לדבר על זה.
אני לא יודעת מה לייעץ לך, כי ברגע שמספרים למישהו, אין שליטה על כך שזה יישמר בסודיות, אך מכיוון שאת מתארת שהולך ונהיה חיץ ביניכם על רקע עניין תרומת הביצית, הייתי מציעה שגם אם אינך מסכימה שיספר, שלפחות כן תהיי אמפטית אליו, ותביעי הזדהות והבנה ריגשיים לצורך שלו לשתף אנשים קרובים מבחינתו.

היי, תודה על ההזדהות, מקווה שבסוף זה יסתדר לטובה
אני כן חושבת מהכרות שלי עם המשפחה שלו ועם אמא שלי שיש הבדל בין הדברים וזה לא אותו דבר, אבל בהחלט צריך למצוא פתרון מתחשב ומתואם בשני הצדדים. מסכימה.

 

[אנהוולטר]

דבר נוסף

היי, תודה על ההזדהות, מקווה שבסוף זה יסתדר לטובה
אני כן חושבת מהכרות שלי עם המשפחה שלו ועם אמא שלי שיש הבדל בין הדברים וזה לא אותו דבר, אבל בהחלט צריך למצוא פתרון מתחשב ומתואם בשני הצדדים. מסכימה.

דבר נוסף
אני הייתי לוקחת את הדברים שקובי כתב בתור למידה, כי לגברים (סליחה על ההכללה), לעתים יש פרספקטיבה שונה, וזה לא אומר שבן הזוג שלך חש בדיוק כך, אבל כן צריך לקחת בחשבון את האופציה, ולבדוק אם הוא לא חווה כך את הדברים.

 

[תמי419]

למידה

דבר נוסף
אני הייתי לוקחת את הדברים שקובי כתב בתור למידה, כי לגברים (סליחה על ההכללה), לעתים יש פרספקטיבה שונה, וזה לא אומר שבן הזוג שלך חש בדיוק כך, אבל כן צריך לקחת בחשבון את האופציה, ולבדוק אם הוא לא חווה כך את הדברים.

למידה
היי, אני לומדת ופתוחה לכל התגובות שקיבלתי וזה אחלה פורום, שמחה שמצאתי אותו כי חשוב לעבור את התהליך במקביל לעוד א-נשים שחוות אותו.
לא אלמד דבר מהתלהמות וביקורת מלאה בשיפוטיות.
לא אלמד דבר מהתקפות ומגננות שלא קשורות למציאות שאני חווה.
אוסיף גם שחבל מאוד למי שכן "תלמד" משהו משפיטה לחומרה, ביטול תחושת האחר וכינויי גנאי.
כמובן זכותך המלאה להרגיש אחרת, זה פשוט לא הסגנון שלי, מעדיפה היגיון בריא על השתלחות ותוקפנות.
תודה לאל, שרוב הגברים לא תוקפים ככה את האישה על התחושות שלה ובדכ תומכים ומבינים. לפחות כך אני רוצה לקוות בשביל כל מי שעוברת את זה על בשרה.

 

[אורחים בפורום]

תמי יקרה

למידה
היי, אני לומדת ופתוחה לכל התגובות שקיבלתי וזה אחלה פורום, שמחה שמצאתי אותו כי חשוב לעבור את התהליך במקביל לעוד א-נשים שחוות אותו.
לא אלמד דבר מהתלהמות וביקורת מלאה בשיפוטיות.
לא אלמד דבר מהתקפות ומגננות שלא קשורות למציאות שאני חווה.
אוסיף גם שחבל מאוד למי שכן "תלמד" משהו משפיטה לחומרה, ביטול תחושת האחר וכינויי גנאי.
כמובן זכותך המלאה להרגיש אחרת, זה פשוט לא הסגנון שלי, מעדיפה היגיון בריא על השתלחות ותוקפנות.
תודה לאל, שרוב הגברים לא תוקפים ככה את האישה על התחושות שלה ובדכ תומכים ומבינים. לפחות כך אני רוצה לקוות בשביל כל מי שעוברת את זה על בשרה.

תמי יקרה
מבינה מאוד מאוד את הפגיעה שלך. וכשקובי אומר ״לא משנה של מי הגנטיקה״ אני מבינה שזה שורף לך. וכמה זה שורף לך.
רק יכולה לספר לך שקובי כאן באמת מתוך ליבו הטוב והנדיב. יש לו סגנון כתיבה שאולי נקרא בצורה מסויימת, אבל מאז כניסתו לןפורום הוא רק משתדל באמת לתת מידע ולעזור. מקווה אולי זה יעזור לרגשות הקשים שתגובתו עוררה בך לשכוך...
שוב מאוד מבינה אותך. וכמו שנאמר לך כאן, זה רק מראה לך כמה שונות נקודות המבט גבר אישה...

 

[myDoron]

יקרה

מתייעצת
בתקופה האחרונה כל פעם שאני מעלה את נושא תרומת הביצית עם בעלי, אני מציינת שאין לי שום רצון שאף אחד יידע על כך. היחידה שאני מספרת לה זו אימי וגם היא תשמור זאת לעצמה (הוריי גרושים אז לאבי זה לא יגיע אנחנו גם לא הכי קרובים).
בעלי מצידו חושב שכדאי לספר גם להוריו משום שזה תהליך שראוי לשתף בו. אני והוא כרגע בסיטואציה מאוד לא נעימה ובקושי מתקשרים בעקבות זה. אפילו אמרתי לו שאני רוצה לרדת מעיניין התרומה.
לא מעוניינת שיסתכלו עלי או על הילד בתווית כלשהי גם אם הם הכי מקבלים ותומכים בעיניין לדעתי זה לא עיניינם ואין מה לעשות ברגע שיודעים יש הסתכלות מעט שונה.
לצערי הוא לא מבין את זה טוען שזה בראש שלי...יחד עם זאת אני מצידי מאוד מנסה להשכיח את העיניין הזה של "תרומת ביצית" כאיזשהו אישיו ורוצה התחלה נקייה כמו שמגיע לכל אמא.
הסיבה אגב שאני כן משתפת את אימי שלי זה משום שאני זקוקה גם לתמיכה נפשית בסיפור וגם כלכלית היא תסייע.
אני ממש כועסת עליו שהוא לא מבין שבעצם זה שהוא מרגיש צורך לשתף את הוריו שהילד מביצית לא שלי הוא עושה מהעיניין הזה יותר ממה שהוא. אני פשוט רוצה התחלה נקייה בלי הרמת גבה ובלי לחשושים מאחורי הגב ובלי שאף אחד יסתכל אפילו במ"מ עלי או על הילד אחרת ממה שהיו מסתכלים עלינו לולא הביצית הייתה שלי.
זה כל כך מכעיס אותי ואני לא באמת רוצה לוותר על התהליך אבל אני לא יודעת אם אוכל להמשיך בו כל עוד בעלי לא מבין עד הסוף את המשמעות מבחינתי ברצון שלו לשתף את הוריו.
יש להוסיף שמדובר מהצד שלו במשפחה ענקית ומאוד מאוד מקורבת ואין לדעת במאה אחוז שזה לא ייצא מהם..וגם אם לא, לא הייתי רוצה שידעו.
איך אפשר להבהיר את ההרגשה הזאת לצד השני?
מישהי כאן הייתה בסיטואציה כזאת? אני ממש אובדת עצות.
יש סיכוי טוב שהוא לא יספר בגלל שמתחשב בבקשתי, אבל עדיין זה ירגיש לי כמו להתהלך על ביצים כאילו הוא מרגיש שמסתיר מהם סוד או משהו.
סורי על החפירה, נואשת לעצות, תמיכה או חוות דעת כזו או אחרת. תודה

יקרה
תמי קודם כל כותבת לך ממחלקת יולדות עם דבר נדיר בידיים ורוצה להגיד לך שהלב פשוט מתפוצץ. אז זה בקשר לשאלה הקודמת שלך לסוגייה הנוכחית..כמו כל דבר אין נכון או לא וכל מקרה עומד בפני עצמו. אני יכולה להגיד לך שלאמא שלי כן סיפרתי ולכמה חברות קרובות אבל להורים של בעלי לא סיפרנו. זה בגלל האופי שלהם. הם יותר פרימיטיביים. אולי בעתיד אשקול כן לספר כי אני אישית מאמינה שלא עשיתי משהו לא בסדר וסודות סופם להתגלות. אני מעדיפה שהיא תגדל לאהבתם בלי הידיעה ואולי בעתיד זה כבר לא ישנה. לא שלהם זה צריך לשנות כי זה הזרע של הבן שלהם. אני בטוחה שעברתם מספיק בזוגיות בשביל לעבור גם את זה..זו החלטה שאתם צריכים לקבל יחד וששניכם תסכימו לחיות איתה. כל אחד צריך להציג את העמדה שלו ומישהו יצטרך להתפשר. מציעה לך לעבור את המשוחה כמה שיותר מהר ולהתקדם למה שחשוב באמת, להיות אמא!