מתוסכלת

מישהי177

New member
מתוסכלת

עוד מעט מתקרב פורים, ויש מלא אירועים ומסיבות שאני מתה ללכת אליהם. אבל שוב, כרגיל, הבעיה היא החברות שלי. הן בחורות יבשות שלא אוהבות את כל הבילויים האלה, שכמעט כל בן אדם צעיר (וצעיר בנפשו) אוהב. אני ממש מתוסכלת כי באמת חבל לי לפספס את זה ופורים יש פעם בשנה וצריך לשמוח ולבלות. אמרתי לחברה שלי שיש מלא אירועים וברגע שהבינה שזה מסיבות היא אמרה לי: " אבל את יודעת שאני לא אוהבת דברים כאלה" . אז אמרתי לה, כן אבל זה פורים וצריך לשמוח זה פעם בשנה. כמובן זה לא עזר, ובמקום לצאת לאיזה מסיבה או אירוע, נלך לרושטילד לשבת באיזה פאב (לא שזה רע, זה גם משהו, אבל עדיין מבאס, כי זה כיף להיות עם אנשים בגילנו שכולם מתחפשים ורוקדים). ואז חשבתי לעוד מי אני יכולה להציע ללכת איתי למסיבה, אז שלחתי הודעה לאיזה בחורה שאמרנו שנהיה בקשר והיא אמרה שנדבר בשבוע הבא,שיש עוד זמן. אני ממש מקווה שאיתה כן יצא לי ללכת. אני לא רוצה להיתקע בבית בסופ"ש של פורים זה יהיה ממש עצוב ומבאס. התפללתי לאלוהים שיעזור לי להעביר את החג הזה בשלום ובשמחה.
כל הדברים האלה תמיד קורים לי בחגים, אז באמת אני מרגישה את הבדידות (למרות שאני לא בודדה, אבל חיי החברה שלי לא מספקים אותי). אם עכשיו זה בפורים, זה יכול לקרות גם בחגים הבאים, בפסח או ביום העצמאות. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה יותר. נמאס לי מהמצב הזה ואני לא יודעת איך אפשר לשנות אותו.
 

isola bella

New member
היי, אני מבינה לליבך


אבל, לכעוס על חברות שלך לא ממש מקדם אותך.
אני רווקה בת 44 שחיה לבד.
לא חסרים לי חברות אבל כמוך (מסיבות אחרות) אני מוצאת עת עצמי די לבד הרבה פעמים.
אחת- עם נכות כללית לא הכי ניידת.
שנייה- דתייה גרה ברחובות. אז להיפגש בשבתות למשל לא אפשרי.
השלישית הרביעית וגם החמישית:) נשואות אז בשבתות וחגים גם לא הכי נפגשים.
אני מאד אוהבת אותן והן אותי אנו מדברות בוואטסאפ - בטלפון- נפגשים אצלן/אצלי בבתי קפה או סתם על הדרך כשמתאפשר (אחת מהן גרה בעיר שלי ומדי פעם פוגשת אותי בקו של הבוקר) אך בשורה התחתונה אני די לבד עם עצמי...,
אבל-אבל אני לא מחכה שיעשו בשבילי ו/או יבואו איתי לכל מיני מקומות.
אני הולכת לבד לסרטים. אני הולכת לבד לפארק. אני הולכת לבד לשחות.
אגב בכל המקומות הללו מדי פעם יוצא לי להיתקל גם באנשים כמוני שבאים לבד ולא פעם נוצרו לי גם אינטראקציות משעשעות, ואני גם רשומה מזה שנה3 לחוג של מטיילים בימי ו' (מכון אבשלום).
בהתחלה - לפני מעל עשור כשהתחלתי עם הנוהג לצאת לבד הורמו מלא גבות בתמיהה. עם הזמן למדתי להתמסר לחוויות וליהנות מהן לגמרי עם/בלי חברה.. ,
הגבות כבר לא מורמות בתמיהה ואני די נהנית לשתף בחברות שלי בעבודה
(אלו חברות בנוסף ל5 שמניתי כאן:) בחוויות שלי גם מבילויים עם עצמי.
עצתי? אל תחכי לחברות וגם תשתדלי לא לכעוס עליהן - צאי לבד תבלי תיהני קודם כל מאווירת החג (הלוואי שגם אני יכולתי לצאת בפורים לצערי המעסיק שלנו מתעקש להשאיר את העסק שלו פתוח ועוד ליום שלם).
לפחות ב3 ימים הקרובים אני בחופש אז אני מתוכננת גם-וגם
גם1 - להיפגש עם אחת מ 5 החברות שלי (אחת מהנשואות) אחת-על-אחת
גם2 - כמובן לעשות עם עצמי דברים לבד: סרט, חמי געש - ספא
&nbsp
נ.ב. חשוב: אפשר להרגיש בודד גם כשאתה מוקף אנשים
ואפשר להרגיש בטוב ולא בודד - אני מרגישה בטוב עם עצמי לבד ב 85% מהמקרים:)
גם כשאתה פיזית חי לבד ו/או נפגש עם חברים במתכונת מצומצמת יחסית מסיבות שונות
ושוב שלא תטעי אני מאד אוהבת ומעריכה את החברות שלי וכנ"ל הן אותי :)
&nbsp
איזולה בלה
&nbsp
 

isola bella

New member
נ.ב. נוסף

יש לי גם 2 ידידים וותיקים שגם איתם הקשר שלי יחסית מוגבל
ה1 - ידיד וותיק מזה מעל עשור, התחתן לפני כשנה ורבע אז הקשר איתו הידלל יותר
ה2 - ידיד שלי מהקו של הבוקר, אגב גם אותו וגם את אחת החברות שלי הכרתי לפני מעל 5 שנים בקו היומי של הבוקר לעבודה (אני גרה בפ"ת עובדת ב ת"א)

עם אחת החברות שלי - זו מרחובות - אני מתעתדת לטוס בעוד כ3 חודשים לברלין
עם אחד הידידים שלי שציינתי כאן טסתי לרומא ב 2012
(ממש לפני שהכיר את מי שהפכה להיות אשתו)
יש מצב שאותה חברה שהזכרתי כאן עמה אני טסה רווקה בת 38 - והיה אם תחליט ללכת על הורות יחידנית (אני מאד תומכת בה בצעד זה.
אני כאישה שלא רוצה ילדים היעדר ילד בחיי לא מזיז לי אבל יש מלא רווקים ורוווקות בני 30+ ומעלה שילד/ה בחיים שליהם די חסר להם) אני כנראה אישאר ללא חברה לטוס עמה לחול בעתיד..,אבל גם כאן אני לא מתכוננת לוותר:)
אני אצא לחול בטיולים מאורגנים לאן ומתי שאוכל להרשות לעצמי את זה כלכלית

איזולה בלה
 

מישהי177

New member
היי

שלא תטעי גם לגביי. גם אני מאוד מעריכה את החברות שלי והן אותי, ואני יודעת שזה נשמע שיש לי טענות כלפיהן, פשוט עצם המצב ממש מתסכל. אני רק חושבת על עצמי בסיטואציה של לצאת לבד למסיבה ואני לא מעיזה לעשות את זה..
יש סיטואציות שאין לי בעיה לצאת לבד, כמו לים, להליכות או לקניון, אבל לא בסיטואציה הנוכחית.
אני לא יודעת, אני ממש מתוסכלת.
נ.ב
אם היית יותר בגילי, אולי היינו יכולות לצאת ביחד
 
למישהי ולאיזולה בלה

מישהי, את תחושת הבדידות אני מאוד מבינה ומאחלת לך שכן תמצאי עם מי ללכת.
אני מבינה גם את הקושי עד חוסר היכולת לצאת לבד.
אני לא מבינה למה לא תוכלי לצאת עם איזולה בגלל פער הגילאים????..........

איזולה, אני שומעת אותך וכולי מלאת התפעלות. אבל אני לא מבינה איך את יוצאת והולכת לבדך. מה הדיבור הפנימי שלך עם עצמך?...
האם מהתחלה לא היה לך קושי?.. את כותבת שבהתחלה הורמו גבות. זאת אומרת שבהתחלה כן היה לך אכפת. היום אולי גם מורמות עדיין גבות, אבל את כבר לא רואה או לא מתייחסת, אני מניחה.
השאלה אם את רוצה לתת לי - ואולי גם למישהי ולעוד - איזה קצה חוט איך את עושה את זה?...

אני יודעת שאצלי הקולות הפנימיים גם כך יורדים על עצמי שאני לא שווה כלום, שאני דפוקה, שאני חריגה, שאני דפוקה בקשרים, שאני לא יודעת לעשות קשרים וכולי וכולי.
אז עוד לצאת ולתת לעיניים זרות לצפות בי, כשלי נדמה שזה בדיוק מה שהן אומרות עלי?..
אני מבינה בהיגיון שלפחות חלק מהם לא אומרים את זה עלי, אבל האם יש דרך להביא את זה למקום רגשי?...
אני מאז ילדותי הרגשתי שונה ואחרת ושמנה ולא מוצלחת ולא שייכת.
אני מניחה שאת לא, נכון? אלמלא כן, איך היית מסוגלת לעשות את הצעד הזה....

הרשיתי לעצמי לשאול באופן חופשי. מקווה שזה בסדר, וכמובן, אם תעני, תעני על מה שנוח ונכון לך.

תודה לשתיכן
 

מישהי177

New member
תודה לך על תגובתך

לגבי, שאלתך למה לא לצאת עם איזובלה בגלל פער הגילאים, הוא שהיא כפי שציינה בת 44 ולפי מיטב ידיעתי, בגילאים כאלה כבר לא אוהבים מסיבות ובטח שלא מתחפשים, לכן אמרתי זאת. יש לי חברות שגם הן גדולות ממני בעשר עד 15 שנה ואני כן נפגשת איתן, אבל לא הולכת איתן למסיבות כי הן כבר לא בראש הזה.
אז זה לא הבעיה שאין לי חברות,זאת הבעיה שאין לי חברות מתאימות לראש שלי את מבינה? אין לי חברות שאוהבות את אותן סוגי בילויים שאני אוהבת וזה מאוד מתסכל.
 
כן מישהי, אני מבינה עכשיו

לא ידעתי שזה עניין תלוי-גיל. חשבתי שזה עניין תלוי אופי או העדפות אישיות.

הייתה לי חברה הרבה שנים, לפני כחמש שנים נותק בינינו הקשר, אני בת 56 והיא בגילי, והיא הייתה - ויודעת שעד היום - שוחרת מסיבות ורצה בכל הזדמנות. ואני כבר מצעירותי לא אהבתי (בלשון המעטה).
אז כך הסקתי מסקנות, שאולי הן באמת שגויות.

באמת חבל
 

isola bella

New member
התייחסות אל אוראוראור1019


אחר צהריים טובים לך
חזרתי מסיבוב בפארק בשעתיים האחרונות ומאד נהניתי - הלכתי לפארק עם ספר:)
אני רוצה לציין שאני מאד אוהבת לקרוא גם אותך כאן בפורום
אני אנסה לענות לשאלותייך כמיטב יכולתי:)
* איך את יוצאת והולכת לבדך?
ובכן, לפני כ 14 שנה נחשפתי במקרה לספר של רבקה נרדו/אישה בזכות עצמך
באחד הפרקים של הספר רבקה מספרת על אחת המרואיינות שלה שחששה לצאת
ערב אחד לבד לתיאטרון כשאין גבר לצידה ושהרבה עיניים יינעצו בה..,
אבל היא החליטה להתגבר על הפחד ולצאת בכל זאת לבד וש'יקפצו כולם'..,
באותה תקו' אני מאד כעסתי על כך שאין לי מישהו לעשות עמו ביחד כל מיני דברים
הספר של רבקה נרדי פתח לי לגמרי את העיניים..הספר + חברה קרובה שרגילה לעשות כל מיני דברים לבד (אותה חברה אגב נשואה ויש לה בעל שהוא ממש 'עכבר בית':)
אז אמרתי לעצמי - איזולה תנסי גם את, תקפצי למים העמוקים ותעזי,
חבל שתפספסי חוויות חיים בגלל שלפעמים אין לך עם מי לצאת..' :)
אז התחלתי להעז לצאת לבד לקניון, לסרט, לפארק, ועוד ועוד..
כשאני מתרכזת בחוויה נטו (יש לי גם מנוי לקולנוע לב רמת גן כי יש שם סרטים מיוחדים למדי:). נכון כשנמצא לצידך מישהו קרוב איכותי אז בנוסף להנאה מהחוויה עצמה יש גם עם מי לחלוק בזמן אמת אבל לא למה להסתכל רק על החצי כוס הריקה כשאפשר קודם כל להסתכל על החצי כוס המלאה - אני לא מונעת מעצמי לעשות ולחוות דברים שאני אוהבת
נקודה. היעדר חברה מתאימה באותו רגע לא תעצור אותי נקודה.
נ.ב. נוסף - מאד חשוב לי לעשות ולהשיג דברים מכוח עצמי - אז נה אני מבלה ולא מחכה לאף אחד/ת :)
כיום אני הרבה הרבה פחות כועסת על כך שאין לי בן זוג ו/או חברה לבלות עמה בסופי שבוע חגים וכו'.
החברה? - שתקפוץ לי. אוראוראור מה שאת משדרת זה מה שאת מקבלת.
את המשפחה שלי למדתי להשתיק נקודה. במיוחד את אחותי הגדולה - שהיא אגב בזוגיות מיטיבה אבל כמעט ללא חברות מבחירה (היא מסתפקת בחברות לעבודה וב5 חתוליה:)
כנ"ל גם את ההורים שלי.
אני ממשיכה לצאת לבד ואת יודעת מה? היום המשפחה בעיקר אומרת לי
'איזולה כל הכבוד לך'
החברה - בכלל ובפרט בעבודה - היו בהלם בהתחלה כשסיפרתי על בילויים לבד עם עצמי
אבל כשהם ראו שאני כל כך נהנית לשתף בחוויות שלי + אני הרבה פעמים משלבת בסיפורים שלי גם הומור / הומור עצמי - אז היום הם מפרגנים לי ונהנים לשמוע את הסיפורים שלי (אני די משתדלת שהם יהיו מעניינים משעשעים :)
אני בחופש כעת 3 ימים וברור לי שביום רביעי יחכו לי החברה בעבודה לשמוע איך עברו עלי ה3 ימים אלו - רמז אני לא בחו"ל וגם לא בנופש בארץ:)
אוראוראור - תסתכלי החוצה כוונתי מחוץ לישראל - אם טיילת קצת בחו"ל
(נניח אירופה) אז אנשים שמבלים לבד בכל מיני מקומות הם לא כזה חיזיון נדיר.
+
עצם זה שאת יושבת אפילו לבד בסרט-בפארק-בחוף ים וכו' את יושבת לך בחברת אנשים
ולא ספונה לבד בבית. זה גם בעיני ערך מוסף.
אני טיפוס שיודע יפה מאד להעסיק את עצמי לבד מגיל פיצי-פיצי וזה גם מסייע לי.
אבל באמת שהחברה תקפוץ לך וגם לי:)
&nbsp
*השאלה שנייה שלך הייתה "אני מאז ילדותי הרגשתי שונה ואחרת ושמנה ולא מוצלחת ולא שייכת.
אני מניחה שאת לא, נכון? אלמלא כן, איך היית מסוגלת לעשות את הצעד הזה...."
ובכן, מספיק זמן בחיים שלי הרגשתי לא הכי מוצלחת - ואני מרגישה ככה עד היום
(כוונתי לא מוצלחת מבחינה מקצועית תעסוקתית..,אני בוגרת מדעי חברה ורוח ומשתכרת מעט..)
אבל-אבל אני עובדת על עצמי כל הזמן בנוגע לכך כמיטב יכולתי (ויש לי עוד אח תאום מחונן עם אייקיו 155 וידיד קרוב עם אייקיו 135 וכל אחד מהם אגב מרוויח פי 4 ממני בלי הגזמה). איך אני עובדת על עצמי?
א. מזכירה לעצמי שהישגים לא חייבים להיות בהכרח חומריים ו/או בכפוף לתכתיבי וציפיות החברה.
ב. מבחינה חומרית אני היום במקום הרבה יותר טוב משניהם! לאחי התאום אין דירה הוא גר בשכירות והידיד שלי לקח על עצמו משכנתה אימתנית של 900,000 שח
ואני? אומנם גרה בדירה צנועה יד2 בשכונה צנועה בפתח תקוה אבל ידעתי לנצל הזדמנות ולקנות דירה ב 2009 לפני שהנדלן השתגע כאן ואני כבר אחרי המשכנתה פטורה ממנה:)
עכשיו המשפחה שלי 'מצפה' ממני ללכת בעקבות אחותי ולשואף להחליף את הדירה
עניתי להם שאני לא מתכוננת בחיים להיכנס לעוד משכנתה שמאד טוב לי בדירה שלי ושאני מבכרת להשקיע את מיטב כספי בהווה- חוויות מהנות כמו טיולים לחו"ל - ובעתיד לחסוך לטווח ארוך-ארוך ושתקפוץ לי החברה.
אני אישה שלא רוצה ילדים ואת זה המשפחה לא מקבלת עד היום בהתחלה היה לי מאד קשה עם זה עם השנים אני אומרת לעצמי 'אני זו אני' ו'הם זה הם' ואני לא צריכה אישורים מאף אחד! לא מהמשפחה ולא מהחברה!
&nbsp
אוראוראור - לכולם/ן אבל לכולם/ו מגיע להיות מאושר לא רק ליפים לעשירים ולמוכשרים שבינינו אלא לכלל האנושות כולל הבינוניים לסוגם וכולל גם מוכי מוכות גורל לסוגם
כולנו שונים שהם שווים! סטודנט-מרצה-עובד-בוס-וכו' ..
&nbsp
חיה ותן לחיות
&nbsp
נ.ב.אחרון - אם סתם בא לך לשתף אשמח לדעת במה את עוסקת בחייך המקצועיים:)
את כותבת על תעסוקה מלאת עניין ואתגר ואני שמחה בשבילך שכאן את מרגישה בטוב עם עצמך.
&nbsp
איזולה בלה
&nbsp
&nbsp
 

isola bella

New member
נ.ב. נוסף בנוגע לחברים

באמת שהייתי די לבד עד אמצע-סוף שנות ה20 שלי
הלכתי לשיחות באונ' - שירותי ייעוץ לסטודנט -שדי פתחו לי את העיניים בנוגע לחלק שלי
+ התמזל מזלי לפגוש אנשים קרובים שהפכו לחברים מאד קרובים שלי
הם היו ונמצאים בשבילי כמו שגם אני נמצאת כאן בשבילם
דבר אחרון - לימדתי את עצמי לקחת אחריות על דברים שאני אמרתי ו/או עשיתי ואשר פגעו ושלהתנצל זה לא נורא כל כך
אני גם שואפת להתנהג אל הזולת בדיוק כמו שאני רוצה שיתנהגו אלי לא פחות לא יותר
&nbsp
 

isola bella

New member
לפני מס' ימים שאל אותי אחד הידידים שלי איך אני מרגישה

עם הלבד שלי, עניתי לו ובאמת התכוונתי לכך שב 85% מהזמן טוב לי עם עצמי
לימדתי את עצמי עם השנים להיות החברה הכי טובה של איזולה
:)
&nbsp
 
איזולה בלה, תודה רבה על התשובה המושקעת

באמת מאוד מרשים לראות מה עשית והשגת עם חייך.
אני מתרשמת שאנחנו מאוד שונות.
אתאדם שיש לו הרבה יכולת בעזרת המחשבה לעבוד על עולם הרגש.
אני לא.
אני חושבת שאצלי זה הפוך. שבדרך כלל בעקבות תובנות רגשיות אני יכולה לצרף מחשבות ומעשים.
אני גם חושבת - לא שזאת תחרות הילדות הקשה - אבל שאין מה לעשות, כשבאים ממקום נורא קשה וטראומטי יותר קשה לקום משם.
את כתבת המון המון התפתחויות מרשימות מאוד, אבל אני עדיין לא מבינה מה היה שם שהתניע את היכולת הזאת בך.
כלומר, למה קודם לא יכולת,
ואז פתאום כן יכולת.
מה היה בספר של רבקה נרדי שעשה לך פתאום שינוי.
-----
אני בכלל לא אוהבת לצאת הרבה. אני מאוד אוהבת להיות בבית ובסביבה. אבל לסוגי בילוי מסויימים שקשורים לעבודתי אני נוהגת ללכת עם קולגה. לשבת בבתי קפה באמצע השבוע אני עושה את זה בקביעות (גם חצי לצורך עבודה אמנם). לסרטים הייתה תקופה שהייתי הולכת עם חברה שלאחרונה רבנו ואנחנו לא בקשר ולא כל כך נשאר לי עם מי ללכת. בדיוק עברה לי מחשבה באחד הימים האחרונים שבא לי ללכת ליומית. ואין לי בעיה לעשות את זה באמצע השבוע (רק שאין לי ככ זמן, אבל זאת בעיה פתירה למדי פעם).
העניין הוא סופי שבוע וחגים.
שאז ערכי יורד בבת אחת.
מ-נגיד, אשת מקצוע מוערכת, אני הופכת להיות הדפוקה שלא מסוגלת להיות בקשרים.
אני לא מסוגלת להביט בעצמי במראה הימים האלה. אם אני מציצה אני רואה את העיניים הכל כך עצובות של הנערב שהייתי, ואז הכול עולה לי. כל העבר.
אם אני לא יכולה להביט בעצמי במראה, איך אני יכולה לשאת שאחרים יביטו בי?
אני מרגישה שאנחנו באות ממקומות מאוד מאוד שונים,
אאבל גם שלא הצלחתי להבין עדיין איך עשית את השינוי מבחינה פנימית.
ואם אצליח להבין, ואולי אצליח לאמץ קמצוצון מזה, זה כבר יהיה שיפור באיכות חיי/נפשי.
תודה רבה על ההשקעה.
 
איזולה. ותמר - סליחה שיצא לי בהודעה נפרדת

לא יודעת איך קרה.
תמר, אם את רוצה למחוק?... וסליחה שוב.
איזולה, רק רציתי לומר גם תודה על המילים הטובות.
 
אני רוצה להסביר:

לא (כמעט שלא) חסרים לי בילויים.
חסר לי אולי ללכת לסרט מדי פעם. אולי איזה טבע צעצוע פעם בכמה זמן.
אבל מה שחסר לי הוא לא הבילויים.
זה לא הכל הזמן לדחוף תצאי תצאי. (אני מתייחסת בזה לאנשים בעברי, לא אלייך איזולה, שדחפו אותי לצאת, כאילו משם תבוא גאולתי.)
עד כדי כך שאני כבר מרגישה שאני צריכה להתגונן למה אני לא יוצאת.
לא יודעת, לא כולם טיפוסים שאוהבים לצאת.
נכון שיש גם סיבות אחרות.
בקיצור,
זה לא שחסר לי להינות מהחיים כמו כולם מבחינת לנסוע לחוצלארץ או לשבת במסעדה או ללכת לאופרה.
מה שחסר לי זה שתיה לי חברה קרובה, או שתיים. אדם קרוב.
חסר לי להרגיש נוח וטוב, שאני נותנת ומקבלת.
חסרה לי חמימות, שמישהו יחבק אותי, ולא למשך חמש שניות כשנפגשים ושלוש שניות כשנפרדים. שאני אוכל לשים את הראש על מישהו - פיזית - ולראות סרט. חסר לי מאוד להיות מוזמנת. סתם לרבוץ על הספה ושיגישו לי כוס תה (ורצוי גם עוגה).
שיהיה לי, כמו שאופירה כתבה, עם מי לחלוק את מה שקורה בנשמה שלי, בלי לחכות עם הלשון בחוץ עד שאגיע לפסיכולוגית שלי.
אני פשוט מרגישה בודדה ועצובה.
זה משהו מאוד קדום. זה משהו של מאז ומעולם. זה חוסר תמידי, שיש תקופות בחיים שלי שאיכשהו נהיית לי חברות קרובה והצורך הזה מתמלא. אבל הקשרים האלה תמיד נדפקים ומתפוצצים.
למה?..
אל תשאלו אותי עכשיו
כי זה מה שאני עושה כל חיי,
לנסות להבין למה,
ואני מאוד לא רוצה להיות נשפטת פה על זה.
אני די והותר, תאמינו לי, שופטת טת עצמי בעצמי.
והשופטים שלי די אכזריים.

תודה למי שקרא/ה עד כאן.
 

מישהי177

New member
מבינה מה את מרגישה

גם לי זה חסר.. אבל לי אין את האומץ של איזובלה לעשות את הדברים האלה לבד. אין מצב שאצא לבד למסיבה.
 

isola bella

New member
היי שוב אוראוראור1019, ניסיון נוסף להסביר


אני אנסה אולי לתת לך דוגמה מוחשית מתחום שקשה לי בו גם היום
נהיגה - אני בעלת רישיון מ 08/2015 ובכל זאת אני עדיין מתמודדת עם קשיים...,
קצת רקע בנושא: 6/11/85 עדות ראיה תאונת אוטובוס רכבת צומת הבונים
כשהייתי בת 18-19 ניסיתי להוציא רישיון נהיגה ולא הלך 8 טטסים נכשלתי
קדנציה שנייה - שנים 1994-1995 שוב 6 טסטים - בסהכ 14 טסטים וסופסוף הרישיון המיוחל
ואני גם הייתי מה זה יורדת על עצמי..,
כואב לי לקרוא אותך כאן משתמשת במילים קשות כלפי עצמך כמו למשל 'דפוקה'
מה שעשיתי בתחום של נהיגה - ב'קדנציה ה2' היה לקחת דף בעצם 4 דפים
לכתוב את כל השאלות הקשות והאסוציאציות הקשות שעולות לי בראש ולענות לעצמי בתשובות חיוביות מילים מחזקות וכו'
אגב גם רבקה נרדי ממליצה על זה בספר שלה
להחליף בראש את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות
כל פעם כשתופסת אותך מחשבה רעה או הרגשה רעה לשנן לעצמך משהו טוב
את זה אני מיישמת עד היום בנהיגה
(התחוורו לי כמה דברים: א. התאונה ההיא מאד השפיעה על החיים שלי,
ב. יש לי קצת בעיות קורדינציה -אבל לא וויתרתי לעצמי הוצאתי רישיון נהיגה לגמרי רגיל לא רק על רכב אוטומטי ג. אני מאד רגישה - זה מה יש לטוב ולרע)
בקיצור - להעלות על דף מחשבות רעות רגשות שליליים ו'לענות' להם במחשבות חיליפיות טובות מתאגרות חיוביות ובטח לא להשתמש כלפי עצמך במילים כמו 'דפוקה' וכו'
וגם לי לא היה הכי קל בילדות ובנערות
א. הייתי די מבודדת חברתית
ב. בגיל 11 הייתי עדת ראיה לרצח מול מרפשת בית שלי - גבר שרף למוות את אשתו
ג. גיל 13 : 11/6/85 עדות ראיית אוטובוס רכבת בצומת הבונים
ד. גיל 14 - כ 10 חודשים אחרי התאונה ניצול מיני חמור על ידי גבר בן30/31
ה. פגיעות מיניות נוספות בגילאי 15 ו 16 (סוכן דוגמניות, תקיפה בטרמפ)
ו. קנאה באח תאום מחונן אייקיו 150/155 כשלי יש רק 114 אייקיו
ז. קנאה ב 2 אחים שלי אחי התאום ואחותי שגם היו מאד מקובלים חברתית וגם היו בזוגיות כבר בגיל נעוריהם ואני *.*.*%&*...
אז אלו היו הקשיים שלי

אבל, עם השנים גם בזכות טיפולים של שיחות וגם בזכות היכרויות עם אנשים
התקדמתי והתפתחתי ואני משדתלת מאד להמשיךל ולהתפתח גם היום
אבל דבר ראשון שאני לא מרשה בשום אופן לאיזולה זה לדבר או לחשוב סרות על עצמה...-אני מיד מגייסת לעזרת עצמי מילים טובות על עצמי,
הגיגים 'למה הייתי רוצה להיות החברה הכי טובה של איזולה',
ומנסה לענות לעצמי עד כמה שאני יכולה בטוב במחשבות חיוביות,
לא תמיד זה הולך אבל אני לא מרימה ידיים
ואני משתדלת לחייך ולהצחיק הרבה אז בטיולים של מכון אבשלום אנשים מחייכים אלי ובטיול אחרון אפילו מישהי התקעשה שאני אשב על ידה
ואני בכלל אוהבת ונהנית לשבת לבד עם עצמי
והחברה המשפחה כבר כתבתי לך אבל אני כותבת שוב ש'יקפצו לי'
אני עושה מה שטוב לי!
לסיום זה אולי יישמע לך מוזר אבל אני באמת מאמינה שכמעט בכל רע אפשר למצוא גם טוב ו/או להוציא מתוק מעז
זה יכול להיות דבר קטנטן - לפני כחודשיים המנהלת שלי עבודה התנפלה עלי שאני שוטפת כלים אחרי ארוחת צהריים (אני נותנת תמיכה טכנית ללקוחות בנושאי שכר בבית תוכנת שכר עבודה). הארוחה שלנו תחומה בזמן 30 דקות.
אני נהגשתי לשטוף כלים אחרי הארוחה..כולה 5 דקות..וכיוון שאני כמעט בתחתית שרשרת המזון המנהלת התנפלה דוקא עלי..,אנשים רגזו בשבילי..,גם אני בהתחלה די הרתגזתי אבל אחכ אמרתי לעצמי 'איזולה זו המציאות שלך בואי תראי איך את מוציאה מהסיטואציה הזו משהו טוב'.. החלטתי שמאחר וגם ככה אני מאד מקדימה להגיע לעבודה סביבות 7:15 כשאנו עובדים מ 8:00 אז אני מדי בוקר
מקדישה לעצמי באהבה רבה 20 ד' מכינה לעצמי אוכל לכל היום
חותכת פירות וירקות לארוחות צהריים וביניים מעבירה אוכל שאני מביאה מהבית
(כולנו מביאים אוכל אין קייטרינג אצלנו:) למגשיות חד פעמיות שוטפת כלים וסבבה לי. אני לא צריכה לדאוג לכלים שלי במשך היום, לא לפחד שהמנהלת תגיח מאחורי גבי פתאום + נחשי מה עוד? בזכות האילוץ לתכנן את צעיד מדי יום בעבודה אני מצליחה להשיג לעצמי משהו שמאד חשוב לי וזה לרזות (אני רוצה להגיע למשקל מסויים קרוב למה ששקלתי לפני כשנתיים...סיפור העוקץ שכתבתי עליו כאן גרם לי להשמין בכ 10/11! קילו מדיכאון יתר אני מניחה)
אז הנה דוגמה קטנטנה להוצאת 'עז ממתוק'
בכלל מה שעברתי בחיים - ולי יש את התיק שלי:) - לימד אותי מס' דברים חשובים
* לא לקחת דברים כמובן מאליהם
* הרוב לא תמיד צודק
* לכולם זכות שווה להיות מאושר
* להקשיב לאמת הפנימית שלך ולא למה יגידו אנשים ו/או משפחה
* החיים שברירים..,תהני ממה וכמה שאת רק יכולה

מקוה שעזרתי לך יותר כאן להבין אותי?

בברכה והמשך ערב טוב ושבוע מצויין
איזולה בלה
 

מישהי177

New member
היי

כל הכבוד לך שאחרי כל החוויות הכואבות שעברת הצלחת להתחזק ולחוש שלמה עם עצמך. אני עברתי פחות ממך (גם דברים כואבים, אבל לא תקיפות מיניות- גם הייתי יחסית מבודדת חברתית, אף פעם לא חשתי כחלק מהחברה ותמיד היה לי קשה ועד היום להתחבר עם אנשים) ואני לא מצליחה להרגיש שלמה עם עצמי. הייתי בהרבה טיפולים ואני רק בת 27, אני עוד צעירה וזה ממש מבאס שאני לא יכולה להיות כמו כולם. הלוואי שהיה לי האומץ ללכת לבד למסיבה ולהכיר אנשים חדשים, אבל זה מעבר למה שאני מסוגלת.
 
למעלה