נ.ב. קטנטן אחרון - גם לך מישהי177 וגם אוראוראור1019
לפני כחצי שנה? הייתי צריכה להגיע למחלקת עור בביח בילינסון
עקב פריחה מטרידה מוזרה..,
אחרי שכל מיני משחות לא עזרו לי הרופאים - התכנס פאנל מכובד לכבודי
שכלל פרופ' מנהל מחלקה + רופא בכיר + רופא זוטר
והם אמרו לי שהם רוצים לעשות לי ביופסיה באף..,
כאן ועכשיו..,
תבינו שאני מתה מפחד מזריקה קטנטנה ו-או סתם בדיקת
דם באצבע וכאן עומדים 3 רופאים ומחכים שאחתום על טופס קטן של הסכמה
לביופסיה באף שכוללת לפני כן זריקת הרדמה לאף
הייתי ממש מבועתת קל וחומר שהתכנסה שם גם קב'
של 3-4? סטודנטיות לרפואה ואני הבנתי שאני כנראה
הולכת להיות שם גם case study בשבילן...
הייתי מבועתת אבל לא הראיתי את זה
גייסתי לעזרתי את חוש ההומור העצמי שלי
אמרתי לרופאים שאני מסכימה לפרוצדורה + חייכתי אל הרופאים
ואמרתי 'איזה יופי לי מישהו יוכל אחכ לצלם אותי לפייסבוק
כדי לשים תמונה אחרי הביופסיה ? למשוך לי מחזר?'
הרופאים חייכו גם הסטודנטיות
באוירה נינוחה זו ביקשתי דקה לצאת קודם לשירותים
והפרופ' אמר לי בחיוך 'תשאירי כאן בבקשה את התיק
את לא מתכוננת לברוח לנו?
'
בזמן שהכינו את הכלים - מחט הרדמה ומזרק נוסף לשאוף לי
חומר מהאף פניתי ביוזמתי לסטודנטיות הצגתי את עצמי שאלתי
אותן איפה הן לומדות איחלתי להן בהצלחה וסיפרתי בכמה
מילים קצרות על עצמי כשאני מסיימת בחיוך
I am human not just case
בפרוצידורה התחילה ואני באמת התחלתי לשקשק
המשכתי לצחוק על עצמי ולומר 'אימא'לה אימא'לה אבל זה היה
כבר בחצי צחוק..,אחת הסטודנטיות הושיטה לי את היד והחזרתי
בה במשך בפרוצידורה
כשזה נגמר אחרי 15? דקות נפניתי אליהן ושאלתי בחיוך
'איפה בעלת היד אני רוצה להודות לה על שהחזיקה לי את היד'
ובעלת היד נפניתה אלי ואמרה 'אני כאן'...בחיוך
נפרדנו לשלום שבתי ואיחלתי לכולם בהצלחה
..
הלכתי הביתה בחיוך עם אף קצת כואב ומדמם
הבדיקות אגב תודה לאל יצאו בסדר
 
אני כותבת לכן על זה כאן בחיוך
 
איזולה בלה
