משחק חדש , חברים..

[ננה f]

נו ענתי תסבירי ל-22. זה בדיוק זה.

על זה בדיוק דיברנו.. הזכרון שנשאר .זה יותר ממה שהיה . וחוצמזה נאפולי ב-86 עוד לא היתה מלאה ערבים כמו היום. לפחות בחורף זה היה אזור קסום.. טוב לא נאפולי ממש ,יותר סורנטו ואמאלפי.. ואיטליה היא העדיפות שלי בכל מקרה, רק לא מצאתי איטלקי אחד לאמץ..טוב כן מצאתי אבל לא לא אימצתי, לא ,בעצם כן אימצתי ואספתי אל חיקי, אוי היה טוב! . אבל בסוף התחתנתי עם הפולני ,דווקא לכם.

 

[זוהרה האחרת]

../images/Emo41.gif היום בו התוודעתי לסושי ../images/Emo19.gif ../images/Emo41.gif

אני זוכרת את הפעם הראשונה... אני חושבת שזה היה במסעדה יפנית ששכנה מול מיקה (יכול להיות שקיוטו?) לפני בערך 6-7 שנים. לא הצלחתי להתחבר לטעם, נראה לי לא משביע ויקר... אחרי בערך חודשיים, היינו בארה"ב ואחותי ממש "סחבה" אותי לאכול סושי, ואמרה לי ולאיש שכנראה לא אכלנו במקום שיודע להכין. היתה חוויה קולינרית מדהימה. הטעמים, הצבעים, האוירה... מאז זו באמת הסטוריה, כי נהייתי חובבת סושי. את בכורת הסושי אני שומרת ליפן, כמובן, שבה לדגים יש טעם נימוח, רך, ומשכר... ולמסעדה קטנה בניו יורק, בוילג', שלא תואר לה ולא הדר, אבל הסושי... חבל"ז.

 

[מילקי26]

גמני - סושי

שנים שלא נגעתי ולא ניסיתי עברתי הרבה מסיבות וארועים בלי לגעת במעדן הזה עד שיום אחד בלי שאף אחד יראה/ירגיש ניסיתי טעמתי ו....התמכרתי אין דרך חזרה טעים טעים טעים.... ציון דרך נוסף : כל האוכל של סבתא שלי אוכל בייתי הכי טעים שיש בעולם . יש עוד המון ציוני דרך אלא רק חלק מהם שהרי כל אוכל שאנו אוהבים הוא ציון דרך בפני עצמו ...

 

[meravbr]

כן, זאת היתה קיוטו...

 

[anatc]

הסושי הראשון שלי קשור גם הוא לגבר..

סוף 94. הוא עו"ד מצליח, יאפי תל אביבי ורווק מושבע, ואילו אני - שדרנית רדיו עטופת הילה של

...הוא לוקח אותי לבלות, מנסה להרשים, ומוביל אותי בשערי טקאמארו - היכל הסושי הראשון בישראל. הוא מכיר לי את אלי גרוסמן - ההוזה היזם והמנהל, מכיר לי את סאלי - הסושי שף עם הבנדנה, שלימים פתח את "סאלי" בהרצליה, הוא מלמד אותי "לקטוף" פיסת וואסאבי קטנה מהתלולית בעזרת המקלות ולכתוש אותה לתוך הסויה, מדגים בפני איך אוחזים במקלות נכון ותופסים איתם פיסות סשימי חלקלק, וגם מקפיד שיראו שהוא איתי. טאקאמארו בימי חמישי בלילה היתה המקום הנכון להראות, רצוי בלוויית בן/בת זוג אטרקטיביים

אבל אני התאהבתי באוכל, בצבעים המרהיבים, בטקסטורה החלקלקה של הדגים עם המחוספסות של האורז, בטעמים המודגשים יותר ובאלה המרומזים, באסטטיקה שבעיצוב המנות ובאווירה הקוסמופוליטית ששרתה במסעדה. ברקע התנגנה מוסיקת "טריפ-הופ" שעד היום מהווה פס קול אווירתי לרגעים של

. הוא עדיין רווק, ואני מכורה לאוכל יפני.