משחק חדש , חברים..

[ננה f]

משחק חדש , חברים..

לאור הצלחת המשחק הקודם , קבלי נא את ברכותי , יפיפיה עגלגלת , ושאולי גם שנחגוג את חגיגות המאה ?... ובעוד אתם המנומנמים, הלומי שינה מבילויי החמישי, הגיתי ממוחי הקודח עוד רעיון . תרצו תקחו , לא תרצו (אין מצב כזה ובכ"ז) זה יהיה גם בסדר גמור מצידי. והצעתי : מהי החוויה שאתם יכולים לציין כציון דרך בהיסטוריה הקולינרית שלכם ? זו איננה חייבת להיות החוויה בהא הידיעה, זו יכולה להיות סתם אחת פושטית , זה יכול להיות גם זכרון , ריח , מצב , מקום, שתרמו לכם להיות כמו שאתם , אוהבי החיים הטובים. מסעדה טובה ששינתה את פני ההיסטוריה האישית שלכם? מישהו ששינה את חייכם הקולינריים לבלי חזור? ריח שנחרט בזכרונכם לעד ? די.. יש עוד המון אפשרויות , טוויתי רשת גדולה מספיק לכוווללללכככם. אז....משחקים ?

 

[neta2]

אין כמו משחקים בצהריי היום../images/Emo13.gif

היום בו טעמתי לראשונה מולים. לפני 4 שנים ב"יועזר" ישבתי עם בנזוגי האהוב ובפעם הראשונה בקשתי לטעום פירות ים. הזמנו קערת מולים ביין לבן ושום

והתענגנו מכל ביס, חוויה חושנית, קסומה וטעימה. כמו כן קבלנו לחם מהמם שטבלנו ברוטוב השום והיין

ועם היין .. לי זאת היתה הפעם הראשונה לאכול מולים והחוויה הזאת לא תשכח. ומאז אני מטורפת על מולים.

 

[neta2]

ועם היין האדום ברקע - משומה זה

נמחק לי.

 

[ננה f]

אהה.. ומה עם הלבן שברוטב..?

ורציתי גם אני להוסיף.. אלגארב (דר' פורטוגל) , קערת שרימפס מאודים , מולים.. ואיזה חטיף מוזר מטוגן שנראה כמו רגליים של ברווז מיניאטוריות.. אבל זה לא קילקל את הקסם של בוקר מטושטש , קצת האנג אובר , פורטוגזי אחד מצוייד ומקסים , קיר צונן ודחקות עלי בינו ובין המסעדן . הרגשתי בסיידר.. אחרי הכל אני ניצלתי אותו יותר .. וסליחה , קשה קשה לעצור בעצור ..

 

[missGS]

לפני הרבה שנים....

היה לי הכבוד להיות ידידתו של הגבר המושלם עלי אדמות!. היתה לו אהבה ענקית לאוכל,מסעדות וכד'. כמובן שבאותם הימים לא ידעתי מסעדה מה היא.... ואז יום בהיר אחד הוא החליט לפקוח את עיני ולפתות אותי לנגוס בתפוח....הוא החליט לקחת אותי לאכול במסעדה טובה והזמין לנו מקומות במסעדת תמוז. מיכיוון שהייתי כלואה עדיין בבועת התמימות לא ידעתי מה זה תמוז,תל-אביב וכד'. הגענו למסעדה היו נרות על השולחן ,הוא הזמין בקבוק שמפניה.... החלטתי להיתפרע ולהזמין סרטנים.... כשהוגשה לפני קערה מלאה בסרטנים ( שלמים ) עם כל האיברים ( צבתות וכו'...) החלפתי צבעים וממש ( בלי הגזמה ) כימעט היתעלפתי. המלצר מיהר לפנות מהשולחן את הצלחת היתנצל על חוסר ההכנה הנפשית והחליף את המנה לאחרת. בכל אופן לאחר שהיתאוששתי מהמיקרה, יצא לנו לבשל ולאכול ביחד ואני יכולה לומר שהארוחה הזו היוותה תפנית בחיי ( בכל הקשור לתחום הקולינרי ).... היום אני יכולה לומר שאחד המאכלים האהובים עלי הוא סרטנים ( עם כל האיברים והכלים הנילווים,כבר אמרתי שאני אוכלת הכל?). משפט אחרון לסיכום... שחר אופיר , אני מתגעגעת אליך!

 

[ננה f]

סיפור יפה, אולי העלמת כמה פרטים

פיקנטיים , ככה , רק במקרה ? הה? ואם זה שחר אופיר , יקירה איך את מסבירה את ה - gs ?. גם ההיסטוריה שלי שידרגה את עצמה (הקולינרית , כן?) באמצעות גבר בשל ועסיסי . למזלי הוא גם לא היה יהודי , מה שהוסיף כמה פלוסים ל..תפריטים אז היה קשה למצוא בסביבתנו מסעדות שבעליל אינן כשרות ..

 

[missGS]

../images/Emo140.gif

ולגבי שאלתך.... האם יבהיר את התמונה אם אספר ש-GS הינו הדגם של האופנוע שלי ?.

 

[ננה f]

נהפוך הוא ..

אופנוע היה אחד מן החלומות הרטובים שלי במשך שנים רבות , רבות מדי.. שכנראה לעולם לא יתגשמו.. אז שאפו מאדאם !

 

[עירד29]

איזה קטע../images/Emo8.gif

מכירה תאומים שקוראים להם שחר ואפיר... ועכשיו תורי. מאז ומתמיד עובדת בתחום שקשור איכשהוא לאוכל (בתי קפה/גלידריה//מסעדה וקייטרינג) באחד המקומות נחשפתי לראשונה לפירות הים (לייט-רק שרימפסים וקאלאמרי מקולפים למשעי)-מאז זו העדפה שלי מאד ברורה ללאכול בחוץ. חוץ מזה שמאותה מסעדה נשלחתי לסיור קולינרי בצרפת והבנתי כבוד לאוכל וליין מהו! לאחר אותו טיול בלתי נשכח התחלתי את לימודיי בתדמור וזה למעשה עיצב את חיי והביא אותם לנק' בה אני נמצאת

 

[אמא של פיונה]

אני מכירה תאומים טל ושחר ../images/Emo6.gif

 

[Chewbacca]

אחלה משחק

אצלי הכול מתחיל הרבה יותר מוקדם משום מה... בגיל 7 בסינגפור ההורים שלי לקחו את כל המשפחה המורחבת שהגיעה לביקור לארוחת בופה מדהימה במלון המנדרין. המלון הטוב ביותר בסינגפור. עז אז טווח ההתעניינות הקולינרית שלי הגיע מקסימום לארוחת ילדים במקדונלד. אבל שם הכול השתנה. פתאום לא הספיק לי לאכול אלא הייתי חייב לדעת מה אני אוכל ואיך עושים אותו. לא הפסקתי להציק לאבא שלי (שהיה הבשלן במשפחה) לגבי כל מגוון המנות האינסופי שהגישו שם. כמה שעות אחרי הארוחה כשכולם עוד היו שבעים עד הגג באתי ושאלתי מה קורה עם ארוחת ערב, לא האמינו שאני כבר רעב ותבעתי את הפתגם "יום בלי שלוש ארוחות הוא לא יום..."

 

[ננה f]

איזה מזל יש לכם ילדים.כשאנחנו היינו

בגילכם , היתה גבינת קרש (מין כנען כזו) , גבינה צהובה סבונית (תנובה, אלא מה?) ,אפילו קוטג' לא היתה .לסינגפור טסו עם 3 טיסות connections וזה לקח בערך יומיים וחצי . ומי בכלל טס אז .. הדוד מאמריקה שלח חבילות . אוי מה הייתי נותנת להיות בת 7 בסינגפור..ולדגום את כל מה שאתה טעמת.. אוח..... אבל בעצם , מה פתאום ! ומה ישאר לך לנסות כשתהיה גדול ? מזליקו אתה . ואבא בשלן זה בכלל משהו בלתי ניתפס אז.. אז בזמן ההוא אבא בשלן היה חשוד ב...נשיות .. בוא נאמר . אי אפשר משא השנים כבד על כתפי.. הצילו

 

[Chewbacca]

אוי סינגפור סינגפור

המאכלים הכי טובים היו כמובן בדוכנים של המקומיים אוכל דרום מזרח אסיאתי אמיתי. ואבא שלי? אי אפשר ממש לחשוד בו בנשיות אבל כשהוא רצה ללמוד לבשל אוכל סיני הוא לא הלך לבתי הספר לתיירים אלא לקורסים שמעבירים לעקרות בית סיניות כדי להכין אוכל סיני ביתי.

 

[עמית@]

כשהייתי קטנה, אבא שלי היה מביא

גבינת שמנת שקראנו לה בבית "הגבינה שאבא קנה" והייתי מורחת בערך 17 קרקרים "טבעון" עם הגבינה הזו ובולעת אותם בזמן קריאת ספר, מנותקת מהעולם, לא מגיבה לקריאות. עד היום, קריאה ואוכל הן שתי החוויות החושיות (טוב נו, יש עוד אבל זה לא קשור

) האהובות עלי. חוויה שניה היא בפריז, עם אחי ואחותי בטיול של שבוע, קנינו בשוק מיליון דברים וערכנו פיקניק על ספסל גן ציבורי, עם האור האירופאי הרך המקטב, שעושה כל דבר לכהה יותר וקונטרסטי יותר, העגבניות בהקו באדום, הביצים בצהוב עז, הלחם, הירוק של הבזיליקום, האדום של הבשר, הורוד של הפטה, וכל השאר, הרכבנו סנדוויצ'ים הדורים ומפוארים, ישבנו שם ואכלנו וצחקנו כל הצהריים. עוד חוויה מכוננת, משפחה ומזון.

 

[ננה f]

יופי שהתחלתם להתעורר .שכחתי לרגע

שהיום שישי..

 

[רומי 007]

רגעים קולינריים

יש כאלה, במרוצת החיים, רגעים בהם אתה מגלה שכל מה שידעת עד היום הוא זיוף או סוג ב' ושרק עכשיו מגיעים החיים האמיתיים. למשל, כשטעמתי לראשונה קפה פילטר בגרמניה בגיל 8 ומאז לא נגעתי יותר בקפה "נס", הודעתי להורי שקפה עלית הוא רעל עכברים שלא יכנס יותר לביתנו. ואח"כ נדחקו רגלי הפילטר כשהגיע ה"הפוך" הראשון. עוד רגע כזה קרה כשטעמתי לראשונה שוקולד משובח תוצרת חוץ (זה קרה בגיל 7) ומאז לא הסכמתי שיכנס הביתה שוקולד פרה לסוגיו (אני די נדהמת מהפרסום המסיבי וההתרפקות המזוייפת על שוקולד פרה כאילו הוא איזה טעם ילדות קולקטיבי - מדובר בזוועה קולינרית שאין לה שום הצדקה והמותג עוד בועט ונמתח עת לעת). אני מתארת עצמי שהיו לי עוד רגעים כאלה - רובם קרו בטיולים לחו"ל והיו קשורים במאפים מסויימים (הקרואסון הראשון, הבגט הראשון עם הברי והקממבר, השוקולד הראשון בשוקולטרי וכו') והיו גם כמה ריגושים ישראליים למהדרין: גלידת אשכוליות בקמפרי בד"ר לק בשנתו הראשונה, לחם שאור חמצמץ של ארז. אבל אני חושבת שנקודת המפנה האמיתי שלי לגבי אוכל קרתה במהלך ארוחה שלמה במסעדה בעלת כוכב במשלן בה סעדתי עם בעלי לפני שנים ספורות בלבד ושם הבנתי שכל עוד לא אעקור לצרפת אין סיכוי שאוכל להתענג עד כדי כך על אוכל. הארוחה היתה כה מעודנת ונעימה לחיך שאין בכלל סופרלטיבים לתארה. פואה גרה מדהים ומסביבו טבעת של ג'לי שקוף עשוי מיין מוסקט עם ענבי מוסקט בתוכו - אין מילים! מרק דלעת קטיפתי הטוב ביותר שאכלתי אי פעם, סטייק פילה משובח לי ברוטב יין אדום ולצידו תלולית פירה בחמאה ולקינוח קרם קרמל קלאסי מעולה. ארוחה צרפתית קלאסית קום איל פו עשויה לעילא ולעילא. עם כל הכבוד לשפים הישראלים כולל רושפלד ואחרים שניסו ושרמתם המקצועית אינה נופלת מזו של חבריהם בחו"ל - עדיין, אין כמו העדינות הקולינרית שהשפים המעולים בצרפת יודעים להגיע אליה. זה קשור בחומרים המעולים, זה קשור בידע ובמקצועיות ובדיוק בפרטים הקטנים. זה קשור בבישול מסורתי שלא נכנע לתכתיבי אופנות ולפרשנויות מקומיות. זה קשור למצב טבעי וחסר פלצנות שבו שף הוא פשוט שף ולא גיבור טורי רכילות בהכרח. ועוד יותר מדהים שהארוחה המופלאה שזכינו לאכול עלתה פחות ממחציתה של ארוחה המנסה להדמות לה (בצהריים במסגרת עסקית) במסעדה תל אביבית ממוצעת. עוד לא קרה לי בארץ אפילו פעם אחת (למעט פעם אחת במסעדת קרן ז"ל) שיצאתי ממסעדה וחשבתי שלארוחה היתה שלמות קולינרית - שפשוט ה-כ-ל היה מדהים, שיצאתי בתחושה של שובע אך לא מלאות, שהמחיר היה מתאים ושהיתה קורלציה בין המנות. פה הפוקצ'ה מדהימה, שם הסביצ'ה והכורח לחפש קב"א שמעסיק אותנו כאן יומם וליל רק מוכיח את התזה. עם השנים הטעם שלי ושל אישי התחדד מאוד והיום קשה לנו להנות במרבית המסעדות וקשה לנו להתפשר על פחות ממעולה. גם לא בא לנו יותר לשלם על משהו שהוא כמעט או בערך. הסעודה המדהימה ההיא במסעדה בקרקסון אחראית במידה מרובה למפנה הזה.

 

[ננה f]

א.מ.ל.

רק יש כמה שאלות , וברשותך אשאל יותר מאוחר .. הרבה יותר .. הלילה הזה ליל שימורים הוא לי .

 

[neta2]

רומי, קראתי את מה שכתבת לאישי

ושניינו סבורים שאת כותבת מדהים! שנית, יש צדק רב בדברייך ברם, בל נשכח שצרפת מנוסה מאיתנו ויש לה פור עלינו של יותר ממאות בשנים, צרפת על כל מחוזותיה השונים שכל אחת ואחת מהן מתמחה בסוגי מטעמים שונים ויינות מפוארים ושפע רב לא תדמה לשום מדינה אירופית (אולי איטליה שלה גם לא חסר) ובוודאי שלא לישראל ולכן, ההשוואה עם ישראל איננה רלבנטית לדעתי, על פי שום קריטריון. זה טבוע שם בכל ילד שרק נולד- כוסית היין האדום נמזגת לכל בכל ארוחה בייתית - זה דבר שבשגרה, השווקים הריחניים והמגרים הם בכל פינה ומוכרים שם הכל! על צעד ושעל יש מאפיית הלחמים ומאפיית המתוקים, מה שאצלנו נמכר בזמנו (בעצם עדיין

) רק במעדניות נמצא שם בכל מכולת פושטית. עם זאת חשוב לציין, כי בישראל חל שינוי עצום בשנים האחרונות, ולי נדמה שאנחנו הולכים בדרך הנכונה. יש לנו עוד ככ הרבה מה ללמוד מצרפת ואיטליה אבל ללא ספק ישראל כיום לא דומה לישראל של לפני 10-15 שנה. חוצמזה, אין ספק שגם חוויותיי הקולינריות המהממות ביותר היו שם.

 

[ננה f]

חזרתי , והשאלות/מחשבות ..

הזיוף וההתפקחות שתארת מזכירות לי תאור של התבגרות , על כל הכאבים והשברונות . רק מי מאיתנו היה מוותר על ההנאה שבגילוי ? מה שתארת לגבי האוכל פה מקביל להבדל בין נובו רישים לבעלי הכסף העתיק, לא? הנובורישים מנסים לסנוור , העתיקים מדודים, אפילו מעט קמצנים..בואי נגיד מחושבים. לא מרגישים צורך ל"חטוף" ואין תהילה בראוותנות. לזה התכוונת? ועכשיו לשאלות : כיוון שנתקלתי לא מעט בקושי של מנות מעולות אך ספורדיות בדיוק כמוך , ובטח אנחנו לא לבד. מה עושים? אכן מטריד לשלם עבור ה"בערך" וה"ככה" וקשה להשוות כי בבית הרבה פעמים יותר טעים/בריא(אורגני אצלי)/וזמין. החזק מקשה ואנחנו יוצאים רק בתור אתנחתות וכי האישה(של החזק, זו אני..) צריכה לדגום דברים חדשים/אחרים..כדי ללמוד אולי נעשה רשימה של מנות החלומות בפורום, ונלך נזמין רק אותן, שום עיסקיות ושום שטויות..אנחנו לא תומכים בבינוניות!.. אותה יש לנו כשלא יוצא טוב בבית.. מה את אומרת?

 

[liti]

רומי, אני כל כך מזדהה

גם אצלי כל אותם רגעים מיוחדים שקורים כל כמה זמן הם אלו שבונים את החוויות הקולינאריות שלי. אני לא יכולה להצביע על רגע אחד ספציפי- אבל כל פעם שאני אוכלת מאכל שאחריו אני משנה את כל מנהגי האכילה שלי הוא רגע כזה. גם אצלי החוויות דומות- במקרה של קפה נמס זה טסטר צ'ויס, במקרה של לחם זה הלחמים של ארקפה, השוקולדים- תוצרת חנויות מתמחות (רותי ברמת השרון, טוישר לפני שנסגר), גלידת אלדו (גם אייסברג אבל זה לא במרחק הליכה...) ואפילו במקרה של ירקות ופירות יש לי ירקן מתמחה שאין על הירקות שלו בשום מקום. מכיוון שאני כל הזמן טועמת ומנסה דברים חדשים הטעם מתעצב כל פעם מחדש, וכל טעימה שמעצבת את תכולת ארון המטבח או את תכולת המקרר היא עבורי חוויה שנחרטת בהיסטוריה הקולינארית שלי.