משחק חדש , חברים..

[ננה f]

פיספסתי את ההודעה הזו ,ליטי !

זה נכון מה שאמרת , מאוד דומות. היופי בזה הוא שלא מפסיקים ללמוד וכל יום חדש הוא חוויה . אח.אלוהים... איזה טעם יש לחיים ! ובטריוויה , תנסי את הנס של דווידוף.

 

[benkesher]

איפה? איפה המסעדה הזו בפריז?

נשמח מאוד לכתובת, אם יש.

 

[הילה_והגבר]

כמי שגדלה בצרפת, איו לי "רגע"

בגיל 6 נסענו לארבע שנים בפריז. אולי זו הסיבה שאין לי "רגע" קולינרי ששינה אותי לחלוטין, כי מהגיל הזה כבר לקחו אותי למסעדות ונתנו לי לטעום הכל, מבשרים ועד פירות ים, משקאות אלכוהוליים וכו'. אז במחינת גיבוש טעמים ואישיות-- זה משהו שקיים אצלי מגיל צעיר. מאז יש לי חולשה לשווקים צבעוניים, לגבינות טובות, למסעדות שבוחרים לפי כמה מקומיים יושבים בהן וכו'. בקטע הזה ההורים שלי היו אחלה- אני זוכרת נסיעות לכרם בשמפניה בגיל 8 וטעימות בסוף, אני זוכרת מגשים של לובסטר ופירות ים שאבא שלי מראה לי איך לפצח ולאכול, אני זוכרת הליכות לבד במזג האויר האפור-רטוב של פריז בחורף אל הבולנג'רי שפתוח בימי ראשון (כי זה הקרוב לא פתוח בשבת-ראשון, זה שפתוח בשבת לא פתוח בראשון וזה שפתוח בראשון לא פתוח בשבת), לפני שכל האורחים בבית התעוררו, ואז לצאת עם שתי שקיות ענקיות של מאפים טריים ובגט מתחת לזרוע וללכת חזרה הביתה בלי לטעות והריח הבוקע מהשקיות מטריף את החושים. תאמינו לי, אין כמו לגדול בפריז, באמת. הקטע הוא שמגיל מאוד צעיר גם סבלתי מעודף משקל שהפך להיות השמנה רצינית מאוד- ואז הרבה מאוד שנים פשוט רק אכלתי דיאטה ו/או ג'אנק פוד (תראו לי אדם שהשמין רק מלאכול במסעדות יוקרה- פושטים את הרגל קודם...). בעצם רק בשנים האחרונות אני מוצאת איזון (חלקי) בין השמירה על המשקל והדיאטה ובין ההנאה מאוכל טוב...

 

[ננה f]

מקסים בעיני, מה שכתבת

אין לי מושג איך זה לגדול בבית עם אוכל של העולם . בארץ שוק בעיני , טוב רק בחורף (בגלל החום הזיעה ווכו' בקיץ) ואז זו באמת חוויה מטהרת ,מרחיבת חושים . הבוקר הקר בפאריז, והבולנג'רי ממש מעביר את הריח עד הנה, פה היום ועכשיו. יש באמת קסם גדול בריח לחם טרי שאין כמעט בשום דבר אחר. את יודעת שהזכרון החושי הרחוק ביותר שלנו, מה שנשאר חרוט לתמיד זה של חוש הריח?? ואין מצב הילה שמישהו באמת אוהב אוכל ולא צריך לשים לב לדיאטה שלו . מה איכפת לי אני אוהבת שמנמנים גם.

 

[Amoureuse]

WOW, כמה מקסים

רק מלקרוא את דברייך יכולתי לדמיין את עצמי ברחובות פאריס... הלוואי ואני הייתי גדלה שם, זו נראית לי חוויה מדהימה. והיה לך גם מזל גדול עם הורייך, שלא חשבו "זה לא לילדים".

 

[אמא של פיונה]

../images/Emo122.gif חשבתי רבות ואני מודה שהשאלה

פוגעת לי בבטן הרכה...למה? אני אני מאד "ריחנית". אין לי רגע, או זיכרון ספציפי, מכיוון שכל הזמן יוצא לי להריח דברים שמחזירים אותי אחורה בין אם זה ימים או בין אם זה שנים ואפילו חלומות שאני נזכרת בהם בעיקבות כך. אני יכולה פתאום להזכר בריח הגלידה מהילדות בלי שאפילו יהיה הריח הזה באיזור. קורה לי גם "שרשור" של ריחות- כאשר אני מריחה משהו וזה מזכיר לי ריח אחר (=זיכרון אחר) וככה זה נמשך ואני יכולה בכמה דקות להגיע לזיכרון שכוח ועמוק במיוחד אפילו מגיל 3-4.

עכשיו למשל, פתאום נזכרתי בריח הברביות שהיו לי...

 

[ננה f]

כן, הריחות שלי..

משום מה הבנים לא מתיחסים לריח , לפחות הם לא מודעים לזה . ז"א אין מצב שאני לבושה בבושם שלי ולא עוצרים אותי לשאול מה זה.. ובנות, הדבר הזה כבר לא נמכר בארץ שנים.. רק שהבחור לא יודע להגיד : זה הריח שלה שמטריף אותי.. הוא יאמר: יפה, חטובה, הרגליים, העיניים.. כל מה שאפשר לראות .אבל c'set tous! למשל הריח של הבן שלי.. עוד מעט זה יעלם.. אבל הרקות זה איזור אירוגני להפליא . ניסיתן פעם להסניף את הצעירים ברקות? אצל המבוגרים אני חושבת שהריח קצת מתעפש..אוי זה מעליב.. סליחה. ונחזור לאוכל , כי אחרת למה לי לכתוב את זה פה? ,האוכל הוא קודם כל ולפני הכול ריח . כאילו , מה הסיכוי שאתם טועמים משהו שלא רחרחתם קודם? אנחנו מנסים להיות אנינים בטעם על הלשון .. אבל תראו את החיות..

 

[liti]

ריח שזכור לי מהבית-

זה ריח של דייסת סולת שמזכירה לי את הילדות. אצלנו בבית לא קראו לזה דייסה אלא גריז, כנראה שככה אומרים את זה בהונגרית. הבית היה מתמלא בריח המתוק של התערובת שמתחממת על הלהבה, וכשהיינו מוזגים אותה לקערה היינו מוסיפים קינמון שהפיץ ריח ענוג בכל הבית.

 

[bluefish]

דייסה אלא גריז אחרת - גריטס

אם כבר עלו בי זכרונות ילדות הזכרת לי שאני מאד אוהבת ארוחת בוקר אמריקאית, כזו שמקבלים בדיינר בדרום ארצות הברית. אחד המרכיבים שלו זה גריטס שזה סולת גם שמבשלים אותו עם טיפה מלח ושמים מעליו ריבוע חמאה. אני לא מכירה היום הרבה אנשים שיודעים מה זה גריטס ומי שכן יודע לא מבין למה אני מתגעגעת. אבל אני מתגעגעת.

 

[bluefish]

...ולמה גריז שחכתי לציין ../images/Emo2.gif

כי את ארוחת הבוקר הזו אוכלים בדיינר מסוג greasy spoon. כזו שהסכום שמקבלים שם (ולא רק) מלא שמן.

 

[ננה f]

אצלנו דיסת הסולת היתה מנוקדת

בקוביות חמאה , וכשהיתה לוהטת היו מפזרים שווה בשווה את הסור, בנדיבות והוא היה נמס למין סירופ סוכר .. קינמון אצלי זה אחד הריחות הכי משכרים שיש. הוא כזה מתוק. נדמה לי לפעמים שגם את הבשמים שלי אני בוחרת עם עקבות של קינמון.. וכן, אין לי שום יכולת התאפקות ושליטה מול מאכלים עם קינמון

 

[bluefish]

גם אצלי זה התחיל בגיל צעיר

אין לי רגע שאני יכולה לומר עליו שזה מה שעיצב את הטעם שלי אבל יש לי זכרונות ילדות ברורות של אוכל מיוחד ומסעדות. אני הייתי מהילדים האלה שמלפני שאני זוכרת חשפו אותי לכל מיני טעמים. אני חושבת שמה שמאפיין אותי מבחינה קולינרית זו העזה לנסות ולהינות מעטמים מיוחדים. למרות שעם הזמן מצתמצמים הדברים שאני מוכנה לאכול (אבל זה קשור יותר למשחק הקודם שאותו פיספסתי) בקשר למאכלי ים, מקום זה שמור לסבתא שלי מניו אורלינס. אחד המקומות שהיינו הולכים היתה מסעדת פירות ים על קלונסאות בתוך המים. אכלנו שם כל מיני דברים מענינים שהיום אני נגעלת להסתקל עליהם.

 

[ננה f]

מ...סבתא בניו אורלינס.. נשמע פרוע.

איך היא היתה? איך זה שהמבחר שלך מצטמצם? זה בד"כ הפוך, לא ?

 

[maya100]

מספר חוויות...

הפעם הראשונה שלי בקרן...שלא תישכח לעולם.... הצעת הנישואין של בעלי ב"תפוח הזהב", כריעת הברך בפני כל הסועדים...המבוכה...והאוכל המדהים שליווה את ההצעה. והכנסת מכונת האספרסו הראשונה אליי הביתה, ששינתה את כל התיחסותי לקפה והפכה את עולמי לנטול נס...

 

[ננה f]

ציוני דרך של ממש .

הקרן הראשונה שלי היתה באבן גבירול. את מוזמנת לעשות חשבון.. מכונת אספרסו- יש לי בבית מוצג ארכיוני של ממש . זה נראה ממש כמו מכשיר מעבדה. יש פתילית ספירט מזכוכית למטה . מעל יש כדור זכוכית פתוח בחלקו העליון, סגור בפקק משעם ומתוכו יוצאת צינורית שמחוברת לכד זכוכית נוסף עליון ובתוכו פילטר הכל מוחזק ע"י זרועות צידיות ממתכת שמחוברות לבסיס . זה עובד ככה , ממלאים מים בכדור האמצעי, מחממים עם הפתיליה וכשהמים רותחים האדים עולים בצינור למעלה , לכד העליון ומציפים את הפילטר , שמעליו מונח הקפה. כשכל המים התאדו , בזריזות מכבים את הפתיליה ע"י כיסוי הפתיל במכסה . עם ההתקררות מפלס המים, שעכשיו זה בעצם כבר קפה , יורד חזרה לכדור האמצעי .יופי של קפה , דומה בטעם לקפה שיוצא ממכונת מוקה .. תשאלי בשביל מה צריך את זה , וזו באמת שאלה טובה . היום , כשיש חשמל וגז ואמצעי חימום אחרים אז לא ממש צריך והערך הוא נוסטלגי בעיקר . אני מאחלת לך הרבה שנים של עונג והמון קפה . אה.. וגם מחאו לכם כפיים , כל הסועדים, ב"תפוח" ?.. נשמע מרגש !

 

[Lord bigfoot]

ארוחה ראשונה באל גאוצ'ו

עד אז אהבתי סטייקים, וידעתי (כמו קיבוצניק טוב) שסטייק צריך להיות ואל דון, מה זה ול, שרוף לגמרי. הגעתי לאל גאוצ'ו והזמנתי את הסטייק ואל דון, אחרי שתי דקות מתייצב הגאוצ'ו ליד שולחני ומתחנן שלא לעשות ואל דון לא מדיום. כדי לשכנע אותי (שהרי ידעתי איך סטיק "צריך" להיות) הוא הסכים מראש שאם לא מוצא חן בעיני הוא יכין לי סטייק אחר. בסופו של דבר חוסל הסטייק מדיום בזריזות מפתיע ולי נפתחו העיניים לכך שגם הדברים שאני יודע בוודאות לגבי אוכל, נכונים,מה לעשות, רק לגבי אוכל של קיבוץ.

 

[ננה f]

שלום לך. הסטייק הראשון שלי..אללי..

היה ממסעדת ..נו.. סטקיית הפיל הלבן ליד צהלה . מותק , אם אתה מדבר על אוכל קיבוצי תאר לך את זה הסטייק, זו היתה סוליה לתפארת , צמיגית, שרופה כדבעי, עם פיתה וחמוצים. אם לא כל החתיכים של המחזור חתומים שם קבע אין מצב ש.. אשריך שגילית איך צריך להיות בשר בגיל צעיר.. , שמח בחלקך בחור צעיר ,ושיהיו אלפי שעות נחת מבשרים ראויים .

 

[anatc]

האספרסו הראשון שלי בנפולי../images/Emo99.gif

חורף 1986...הוא היה סטודנט לרפואה וטרינרית בנפולי, ואני הלכתי אחריו באש ובמים. לא אספר על האש, רק אומר שלמרות 0 מעלות צלזיוס בחוץ - בפנים היה חם. מאד

נכנסנו לילה אחד לבית קפה, ואני ביקשתי בלי להסס אספרסו. הריח הטריף אותי, הטעם היכה בי ועשה לי ריגושים בגוף. בין לילה הפכתי מכורה, הסתובבתי ברחובות נפולי ורומא כמוכת ירח, מרחרחת את דרכי לאספרסו הבא. עד היום - ריח של קפה טרי עושה לי את זה, ללא ספק אפרודיזיאק יעיל. היום הוא הווטרינר של הספארי, ואני כל בוקר מכינה לעצמי קפה אמיתי במקינטה האיטלקית הנערצת שלי, כדי להתחיל את היום עם חיוך.

 

[Lear22]

רגע

אוקי, הוא הוטריניר של הספארי, בסדר אבל מה היה משם? האם איתו המשכת את החיים?

 

[anatc]

ממש לא../images/Emo6.gif