משו למחשבה...

**yoav**

New member
משו למחשבה...

יצאה היום כתבה מעניינת בעיתון העיר במסגרת הביקורות על המוזיקה... כעיקרון זו ביקורת על האלבומים החדשים של דיג´יי ואדים ובום ביפ - שנראה שזה מאוד מעניין... הכתבה מציגה את המוזיקה שאלה עושים כצד האלטרנטיבי של ההיפהופ המיינסטרימי של טימבאלאנד והנפטונז ומציינת כי תרבות ההיפהופ האלטרנטיבי הזאת נכשלה מכיוון שהמיינסטרים היפהופ מספק את ההתפתחויות המוזיקליות הכי מעניינות... שימו לב לפסקה הזאת : "צריך אולי לחדד את הנקודה הזאת. ההיפהופ של השנים האחרונות זוכה להצלחה מסחרית אדירה, מה שיצר מיד צורך בתרבות היפהופ אלטרנטיבית. לייבלים כמו רוקוס ודף ג´וקס צמחו מתוך רצון להחזיר את ההיפ הופ למקורות הרעיוניים שלו, ולהתרחק מכל הבלינג בלינג המסנוור הזה של ההיפ הופ המיינסטרימי. אבל ההיפ הופ האלטרנטיבי הזה נכשל, בין היתר משום שזה של הזרם המרכזי עדיין ניפק את ההתפתחויות המוזיקליות המרתקות ביותר, וטימבאלאנד והנפטונז הם רק שתי דוגמאות בולטות שסוגרות את הדיון הזה" ואני שואל, האם ההיפ הופ הזה של טימבה והנפטונז הוא באמת כזה מתוחכם ומפותח מוזיקלית?? לדעתי ממש ממש לא, אני לא יודע מה איתכם אבל אני דיי מתבאס לשמוע כל פעם אותה הפקה ממוחזרת של הנפטונז... שנראה שהיא מעניינת בהתחלה, אבל אני לא מוצא בהפקות האלה שום עניין מוזיקלי ושום גאונות מוזיקלית... מה דעתכם על הנושא הזה??? האם באמת כל התרבות הזאת של ההיפ הופ האלטרנטיבי מיותרת מכיוון שהמיינסטרים מספק את הסחורה??? לצערי לא הצלחתי להעלות את הכתבה, אבל חפשו אותה בעמודים האחרונים של עיתון "העיר" האחרון... יואב
 

baduist

New member
תבין,

אין דבר כזה "ככה טוב, ככה רע", לאנדרגראונד יש חסרונות ויתרונות, וכך גם למיינסטרים. סה"כ היתרון הבולט של שמיינסטרים, הוא קודם כל "מוזיקליות", הנפטונז ממש יודעים מוסיקה, ולא סתם סימפלו מישהו והוסיפו עליו תופים. אותו דבר לגביי רוב המפיקים הגדולים, גם אלה שכן מסמפלים. דבר שני, החידוש. אמנם הרבה הפקות של אותו מפיק נשמעות אותו דבר, אבל א. זה אולי חסרון של המיינסטרים ע"פ המשפט "לא מחליפים סוס מנצח". ב. גם מפיקי הארדקור\אנדרגראונד נוטים למחזר ולהשמע אותו דבר. ג. ההפקה הראשונה של נפטונז, כמו גם של טימבה חידשה לעומת כל מה שהיה לפני. אם מבחינת סאונד, אם מבחינת כיוון של הפקה מוסיקלית ולחנים, ואם כל מיני רעיונות וגימיקים נוספים. טימבה, למרות שהאט את הקצב, עדיין ממשיך לחדש ולחדש וכל פעם מביא משהו ,שאם תפנה קצת תשומת לב לפרטים תראה שהוא חדש ולא נעשה מעולם. (למשל שים לב שמאז "גט יור פריק און", בתור דוגמא אקראית, כל ההפקות שלו חסרות היי-האטס. לעומת זאת, טאבלה תמצא אצלו מעט כל הזמן). לגביי הנפטונז, מתי לאחרונה שמעתם בשיר היפ-הופ או בכלל תופים כמו ששומעים אצל ג´סטין טימברלייק? פופ, נוסחאות מה שלא תגידו, יש פה חידוש. מתי פעם אחרונה פרימו שינה משהו בהפקות שלו? בחצי שנייה ווקודר אצל נאס לפני ארבע שנים? זה לא נחשב. אלכמיסט? נכון, גם אני לא שמעתי אצלו מי יודע מה חידושים. בקיצור, האנדרגראונד של ההיפ-הופ נשאר בינתיים -בעיקר- מקום בשביל אלה שלא מצליחים טו בלואו אפ, מה שנקרא. מעבר לזה, אין צורך ב*רובו* (שלא תגידו שהכללתי ותתנו לי איזה דוגמא מסכנה, אני מדבר בכלליות, טוב?:) אה, ורק לסיום - גאונות מוסיקלית, אם טימבה לא נחשב, אז לפחות טדי ריילי, וכאלה:).
 

TeeAnTee

New member
לדעתי

ההיפ הופ של טימבה (שהוא אחד המפיקים המשובחים בתעשיה הזאת, לדעתי) ושל הנפטונז מפותח מספיק לאוזן הלא רגילה לצלילים החדים של הראפ, הפקות שמתאימות מאוד לאמטיוי. אבל בדיוק כשנמאס לשמוע את אותו הצליל החוזר של הנפטונז ומחפשים משהו יותר מרגש ומחדש (כמו בפירסומת ההיא עם הרוגלך) הולכים למפיקים עם דברים שצריכים להתרגל אליהם. אבל בשום פנים ואופן אי אפשר להגיד שההיפ הופ של טימבה והנפטונז הוא לא מפותח ומתוחכם, כי הוא כן... במידה מסויימת.
 

DJ$upreme

New member
דברים דומים מאוד נכתבו לאחרונה

בוואלה, נדמה לי על ידי ניסן שור. נדב רביד, איש מאוד חכם, אגב. כמובן, שהדברים הללו נכונים לגמרי. באותה כתבה מקבילה בוואלה, גם צוין שאנשים כמו הנפטונז וטימבה מתחו את עצמם ושברו מסגרות גזעניות וחומות פסיכולוגיות, כשהלכו לעבוד עם הצמרת של הפופ המיינסטרימי, והוציאו דברים מלהיבים מאנשים כמו בריטני ספירז או נלי פורטדו, או באקסטריט בויז או אנסינק. ואני אוסיף לרשימה את פאף דאדי, שהפיק מצוין מאראנבי להארדקור היפהופ לרוק. גם הוא בעיני שובר מחסומים. וכקונטרה אני אעלה לדיון את המפיק הכי משעמם ומונוטוני בהיפהופ: די ג´יי פרימייר, שכבר עשר שנים נשמע בדיוק אותו דבר. נכון, יש לו מתחת לחגורה כמה דברים טובים, פה עם ביגי, שם בגאנגסטר, וכו´. אבל בסה"כ כמעט כל ביט שלו נשמע ממש אותו דבר, וסובל מקדרות משמימה ומסאונד מפוהק. בדיוק הסיבה למה אנשים נבהלים מהיפהופ: אין בו שום דבר שגורם לך לרצות לשמוע אותו שוב. FLAME AWAY.
 

ק ר ח

New member
הקפצה חכמה

"בדיוק הסיבה למה אנשים נבהלים מהיפהופ: אין בו שום דבר שגורם לך לרצות לשמוע אותו שוב. "
 

בלייז

New member
baduist...

אני לא חושב שפרימייר ,אלכמיסט ודומייהם עושים מוסיקה לא ממוסחרת בגלל שבריטני לא רוצה את ההפקות שלהם,תאמינו או לא יש אנשים שנאמנים לעצמם ולסביבה אותה הם מייצגים,הנפטונז לא כאלה,פרימייר כן זה הכל
 

baduist

New member
בדיוק, רק שאלה

זה פחות או יותר בדיוק מה שאני כתבתי:) וגם אני נתתי כדוגמא את פרימייר, ועכשיו כשאני מקבל חיזוק, רציתי לשאול אם פרמייר באמת נחשב ל"אנדרגראונד" או "לא מיינסטרים"..? אם כן, אני באמת לא מבין מה הסיפור...:)
 

בלייז

New member
שאלה טובה אתה שואל...

אני מניח שהכל זה עניין של פרספקטיבה ,יחסית לנפטונז פרמייר הוא מאוד אנדרגראונד ,יחסית לאנשים בכל החברות אינדי וכאלה פרימייר הוא אלוהים. חשוב גם לזכור שהאנדרגראונד שם הוא מאוד מפותח ועושה הרבה הרבה כסף. האם פרימייר מיינסטרים? כשהוא עובד עם לימפ ביזקיט ומטהוד מן -כן בשהוא עובד עם אפו-רע(אני מאיית את זה בכוונה ככה) אז לא
 

tom2

New member
טוב תראו

מצד אחד אתם אומרים שאמן צריך להשתנות ולהתפתח, אני אומר שזה לא נכון, ז"א הוא לא חייב להשתנות כדי להישאר רענן ומושך, מספיק שהוא טוב במה שהוא עושה. פרמייר הוא אחד מהאנשים שהכי אפשר לסמוך עליהם, אולי רוב ההפקות שלו נשמעות אותו דבר, אבל כולן נשמעות מעולה, והוא כמעט אף פעם לא יוצא נדוש, כמו הנפטונס עם התופים האלה שמתחילים לצאת מכל החורים, כששומעים את הדיסק של nerd יש הרגשה שהיה להם איזה בנק צלילים, והם פשוט החליפו את הפטרן של התופים בין כל שיר, ופארל החליט לשיר קצת אחרת. לפרמייר אגב (אם אני לא טועה), היה חידוש אחד, וזה הקטע של ה-chopping שאני חושב שהוא התחיל איתו, דבר שמאוד מזוהה איתו והרבה חיקו אותו. בשבילי, פרמייר זה איך שהיפ הופ צריך להישמע. נקודה. יש לו כל כך הרבה כבוד כי אפשר לחזור ולחזור לביטים שלו ולא יימאס לך, בניגוד גמור לטימבלנד ולנפוטונס, שעושים דברים מגניבים, אין ספק, אבל באותה מידה הם גם נמאסים מהר. פרמייר מבסס את ההפקה שלו על סמפלים, על לחפש בתקליטים, עבודה לא פחות קשה (לדעתי הרבה יותר), ממה שנפטונס וטימבלנד עושים, לא סתם עד היום יש סמפלים של פרמייר שלא יודעים מאיפה הוא הביא אותם, הוא פשוט יודע מה הוא עושה. פרמייר=היפ הופ, נפטונס וטימבלנד=היפ הופ עם אורך חיים של mtv
 

DJ$upreme

New member
"פרמייר זה איך שהיפהופ צריך להשמע"

נקודה!!!!!! כמה משמח שאתה טועה, ופרמייר זה ממש לא איך שהיפהופ צריך להשמע. היפהופ צריך להשמע FRESH, זה ז´אנר שחי את הרחוב, את האופנה, את הטרנדים הכי צ´יזיים בשווקים של דאונטאון מנהטן או בסאבווי של ברוקלין. היפהופ לא צריך להשמע צ´ופ-צ´ופ-צ´ופ סקראץ´סקראץ´סקראץ´ בדיוק כמו ששמענו ב- FULL CLIP לפני מאה שנה. ואת זה לא קבעה ברינטי, את זה רבע הקהל שדי מאס בהפקות של פרימייר כבר די מזמן - תראו לי כמה טופ 20 היו לו בשנים האחרונות בבקשה. ואגב, שמישהו הולך ל"פרימו" או מנסה להשמע כמוהו, זה בעיקר כדי לעשות אוואנטה ולהראות REAL: ראה מקרה קרייג דיוויד שניסה בכוח להראות REAL עם רמיקס (חמוד דווקא) של "פרימו" ומוסדף ל 7 DAYS. לא ממש הלך לו, אגב.
 

tom2

New member
זה לא מה שהתכוונתי אבל

אני לא אומר שפרמייר זה היפ הופ, וכל השאר זה סתם, יש מקום להכל, גם לפרמייר וגם לדברים אחרים. פרמייר זה כן איך שהיפ הופ צריך להישמע, אבל לא רק הוא. ג´ה רול אגב, זה *לא* איך שהיפ הופ צריך להישמע (כן, אפילו שהוא בטופ 20). חוצמזה, שאני בטוח שמי שהכניס את ג´ה רול לאיפה שהוא היום, זה ממש לא ברוקלין וקווינס, אלא ילדים לבנים מהפרברים שמנסים להיות מגניבים.
 

בלייז

New member
סופרים...

דוקא אתה בתור dj צריך להעריך ולתת כבוד ל"סקרץ סקרץ ,צ´ופ צ´ופ" כל האומנות הזאת של הצ´ופינג והגרוב דיגינג,היא הבסיס של ההיפ הופ וההתחלה שלו,ואגב זה משהו שגם הנפטונז לפי דעתי השתמשו בו . הנקודה שלי היא כמו שאמרתי כאן לפני יומיים:פרימייר מייצר קלאסיקות שיכולות להיות לפעמים גם להיט,נפטונז מייצרים להיטים.
 

DJ$upreme

New member
פחחחח, ממש ממש לא

ג´ה רול, ג´יי לו, די אמ אקס ונלי, כולם נתמכים באופן מאסיבי ע"י הקהיליה השחורה. דווקא האנדרגראונד האינטלקטואלי (או פסאודו אינטלקטואלי) של ההיפהופ ידוע ככזה שמקרב בי בויז לבנים לקולג´ בויז שחורים. אני למשל מתקלט לאמריקאים כבר ארבע שנים, כל יום שישי. מעולם, מעולם (!!!) לא ביקש ממני אף אחד מהם קטע אנדרגראונד אפילו מהמוכרים יותר, ואפילו לא קטע אחד של גורו או אלקמיסט. אף פעם, וזה כבר משהו כמו 400-500 מסיבות שעשיתי לאנשים האלה. הם כן מבקשים דברים כמו ג´ה רול, נלי, לודקריס, קאש מאני. זה בפירוש טעמו של הרחוב האמרקאי על כל צבעיו- ובעיקר על צבעיו הכהים יותר. ואיכות היא דבר סובייקטיבי, שנמדד על פי טעם. לעומת זאת, כמות מכירות היא נתון אובייקטיבי שבזכותו מוציאים תקליטים לאנשים., ושמשקף את טעם הקהל. אם לפרמייר אין להיטים, זה אומר שהוא פאסה מבחינת הקהל, והקהל זה אנשים כמוני וכמוכם.
 

da^Lord

New member
אין לי דיעות קדומות בד"כ

אבל דיעה קדומה אחת יש לי על העם האמריקאי, קל לגרום להם לאהוב דברים כי הם מושפעים מאוד מתקשורת ופרסומות, ובכלל מה שהולך שם עם הפרסומות זה ממש שטיפת מוח, פשוט כי הם טובים בלעשות פרסומות. וכשכל היום טוחנים לך את המוח עם שירים של אירב גוטי (ג´ה רול וכאלה) אז.. זה מה שאתה חושב שאתה אוהב. כל זה נכון לגבי ניו-יורק, בצד המערבי לעומת זאת תשמע בכל מקום טופאק . מה שכן, אנדרגראונד לא תשמע ברדיו, ולכן לא מקבל פרסום, ולא עושים שטיפות מוח עם אנדרגראונד כמו שעשו עם השיר של שון פול.. שהוא יפה אבל עשו ממנו יותר ממה שהוא.
 

Pace

New member
מה לעשות והקהל הרחב הוא כמו עדר.

למי אכפת מה הקהל אוהב. תשמעו מה שאתם אוהבים, לא מה שדוחפים לכם לראש. אני יודע שזה לא כל כך נוגע אליך, כי אתה DJ, ואחרי הכל הם צריכים ללכת על מה שפופולרי.
 

yaya_haim

New member
ניר

הטענה שלך לדעתי שגוייה מיסודה ודוגמה רעה. ואני יסביר את עצמי: כשאני יוצא למסיבה אני בטח שיעדיף לשמוע ANTE UP של MOP מLOVE OF MY LIFE של THE ROOTS. אבל בבית זה יהיה בדיוק ההפך. אני חושב שמי שכתב את הכתבה הנ"ל אומנם אמר דברים יפים, וכנראה גם עשה עבודת מחקר בנושא, אבל לגבי בקיותו בנושא אני מפקפק. למרות זאת אני אני ממש מסכים איתו, כי בשנתיים האחרונות לא ממש ראיתי התפתחות באנדרגראונד של היפ הופ, ואפילו היה מין צעד אחורה עם התפרקותה של רוקוס. לעומת זאת השטלתות היפ הופ על עוזני המיינסטרים דרך אותם אומנים כמו ג´ה רול ואשנטי ודומיהם היא ברורה. לכן אולי ההתפתחות שאליו הוא רומז במאמר נכונה. וזה כיף לראות התייחסות כזאת בעיתונות. ואגב ניר פרימייר הינו הגדול מכולם. תגיד מה שתגיד.
 

Pace

New member
Top 20?

שאלה לי אליך: ממתי מכירות מעידות על איכות? רוב הזבל נמצא ברשימות האלו. פרימו הוא אחלה מפיק, אגדת היפ-הופ, ובצדק. ההפקות שלו הם מה שהכיר לעולם ראפרים מסוימים, שבלעדיו מי יודע איפה היו היום. אני לא בטוח ש-Guru (כבודו במקומו) היה מוכר למישהו אם לא פרימו, או מישהו היה זוכה להכיר את Jeru Da Damaja הנהדר. והסקרצ´ינג הזה חסר לי בהרבה אלבומים היום. אנשים שוכחים שזה חלק מהמוזיקה. הבעיה היחידה שלי עם פרימו היא שלעיתים די רחוקות אני מוצא חלק מההפקות שלו מונוטוניות מידי (כן, אני יודע שהיפ-הופ בנוי על מונוטוניות). אני דווקא חושב שהוא שכלל את המוזיקה שלו עם הזמן, מכיוון שאני מוצא את האחרון של Gangstarr, הדיסק Moment Of Truth הכי מעניין מבחינה מוזיקלית, בהשוואה לקודמים של Gangstarr, שגם היו טובים.
 
למעלה