משבר לקראת גיל ה40
אני עובד כיום כמתכנת בחברה גדולה, (מהנדס קראים לזה אצלנו) אולי הכי גדולה בארץ בתחום. גר בצפון ונזכר איך פעם הייתי נוסע למרכז בשביל לעבוד, כי בצפון השכר נמוך, בעיקר אם אתה בא מרקע הנדסי שונה. כבר 3 שנים שאני באותה חברה, הרבה במונחים שלי (החברה ה6 ב10 שנים) ולכאורה טוב לי: השכר\תנאים, איזון עבודה\בית הרמה של האנשים סבירה.
כשהייתי צריך להחליט לאיזה כיוון לפתח את הקריירה, בחרתי בצורה טבעית בתחום הטכני. זה תמיד הלך איתי ושיחק לטובתי במעברים מחברה לחברה, זה הדבר היחיד שניתן להציל. בנוסף לא מצאתי עניין רב בצד העסקי של רוב המשרות שעבדתי בהן. ניהול, לא בשבילי, אני רואה איך מנהלים מתזזים וקורעים תתחת, מולטי טאסקינג ופוליטיקה ארגונית ברמות שאני לא מסוגל להיות לעולם.
אבל יש משהו שמציק לי - בראיון לתפקיד לפני שנתיים וחצי (מעבר פנימי בתוך החברה) אמרו לי שמחפשים מוביל טכני בתוך הצוות, שמחתי וסירבתי להצעות אחרות שהיו על השולחן. לאט לאט זה הפך ל"תראה.. יש פה ארכיטקט שחזר מחו"ל, הוא יוביל את הצוות מבחוץ ואתה מבפנים". ואח"כ ראש הצוות שלי אומרת "כדי לא לעורר אנטגוניזם - כולכם שווים, אתה צריך להראות יכולת כדי להיות מוביל טכני". התעמתתי עם המנהל המגייס שהוא המנהל שלה, והוא לקח את הצד שלה.
משם זה המשיך ל"יש פה את X, הוא כבר 10 שנים במחלקה, כולכם עוברים דרכו לקוד רוויו". אמרתי לעצמי טוב, אין ברירה אחרת, אני לא אעזוב שוב ואוסיף עוד משרה לקו"ח הארוכים. גם התאים לי עם התינוקות לשמור על שקט יחסי. מה רע במספר 2?
נוכחתי לגלות שרוב הצוות שלי עובר בחברה מהיותם סטודנטים, הם לא מכירים איך השוק עובד, לא חוקרים טכנולוגיות חדשות ונשענים על חדשנות של גורמים מחוץ לצוות. "כשנגיע למשהו שצריך - נלמד אותו". אמרתי לעצמי, רוצים שאוכיח את עצמי - יאללה, זאת ההזדמנות: חקרתי טכנולוגיה וובית חדשה בבית. כתבתי קומפוננטה של "בק אופיס" למוצר בטכנולוגיה הזו בבית. וואלה התלהבו!
עברה חצי שנה הגיעו לנקודה שצריך לעמוד בדד ליין ואין מצב לדלוור ממשק משתמש ווינדוסי בזמן. קרעתי תתחת והעמדתי להם ממשק ב3 ימים!
עכשיו כבר החליטו שמעתה והלאה על קומפוננטת ממשק חדשה תהיה בווב! (כשאני היחיד שמכיר ווב במחלקה)
אז למה אני מבואס?
גם השנה (השלישית ברצף) קיבלתי ציון (העלאה+מניות) ממוצע שלא תואם להשקעה ולהשגים.
אני לא מועמד (והמדיניות בחברה היא גם לא להבטיח) להעלאת דרגה.
על מוביל הטכני שהובטח לי אין על מה לדבר כל עוד X נמצא בצוות.
לX שתופס את המוביל הטכני מתווסף Y שמורעל על הביזנס (אצלנו חלק מהתפקיד לדאבוני) וZ שחסרת כל יכולת עצמאית והמומחיות שלה זה לקרוא לעזרה ולא לשחרר - אבל משום מה המנהלים רואים בה פוטנציאל בגלל הפוליטיקה הארגונית הטובה שלה. היא ממש מעצבנת אותי כי היא תמיד מנסה להוביל דברים אבל יוצא שהיא משתמשת בי או בX אוY, תמיד בחיוך כמובן.
אני יושב בקיוביק ועושה את העבודה השוטפת, כשהחדר דיונים השכן יושבים השלישיה שהזכרתי יחד עם ארכיטקט וראש הצוות שלי ומתכננים איך לכתוב את המוצר מאפס. מסרבים לגלות לי פרטים.
שאר הצוות שלי גולש באינטרנט מחפש שופינג ודילים לחו"ל ןאני מתחרפן...
מה עשיתי לא נכון?
אני עובד כיום כמתכנת בחברה גדולה, (מהנדס קראים לזה אצלנו) אולי הכי גדולה בארץ בתחום. גר בצפון ונזכר איך פעם הייתי נוסע למרכז בשביל לעבוד, כי בצפון השכר נמוך, בעיקר אם אתה בא מרקע הנדסי שונה. כבר 3 שנים שאני באותה חברה, הרבה במונחים שלי (החברה ה6 ב10 שנים) ולכאורה טוב לי: השכר\תנאים, איזון עבודה\בית הרמה של האנשים סבירה.
כשהייתי צריך להחליט לאיזה כיוון לפתח את הקריירה, בחרתי בצורה טבעית בתחום הטכני. זה תמיד הלך איתי ושיחק לטובתי במעברים מחברה לחברה, זה הדבר היחיד שניתן להציל. בנוסף לא מצאתי עניין רב בצד העסקי של רוב המשרות שעבדתי בהן. ניהול, לא בשבילי, אני רואה איך מנהלים מתזזים וקורעים תתחת, מולטי טאסקינג ופוליטיקה ארגונית ברמות שאני לא מסוגל להיות לעולם.
אבל יש משהו שמציק לי - בראיון לתפקיד לפני שנתיים וחצי (מעבר פנימי בתוך החברה) אמרו לי שמחפשים מוביל טכני בתוך הצוות, שמחתי וסירבתי להצעות אחרות שהיו על השולחן. לאט לאט זה הפך ל"תראה.. יש פה ארכיטקט שחזר מחו"ל, הוא יוביל את הצוות מבחוץ ואתה מבפנים". ואח"כ ראש הצוות שלי אומרת "כדי לא לעורר אנטגוניזם - כולכם שווים, אתה צריך להראות יכולת כדי להיות מוביל טכני". התעמתתי עם המנהל המגייס שהוא המנהל שלה, והוא לקח את הצד שלה.
משם זה המשיך ל"יש פה את X, הוא כבר 10 שנים במחלקה, כולכם עוברים דרכו לקוד רוויו". אמרתי לעצמי טוב, אין ברירה אחרת, אני לא אעזוב שוב ואוסיף עוד משרה לקו"ח הארוכים. גם התאים לי עם התינוקות לשמור על שקט יחסי. מה רע במספר 2?
נוכחתי לגלות שרוב הצוות שלי עובר בחברה מהיותם סטודנטים, הם לא מכירים איך השוק עובד, לא חוקרים טכנולוגיות חדשות ונשענים על חדשנות של גורמים מחוץ לצוות. "כשנגיע למשהו שצריך - נלמד אותו". אמרתי לעצמי, רוצים שאוכיח את עצמי - יאללה, זאת ההזדמנות: חקרתי טכנולוגיה וובית חדשה בבית. כתבתי קומפוננטה של "בק אופיס" למוצר בטכנולוגיה הזו בבית. וואלה התלהבו!
עברה חצי שנה הגיעו לנקודה שצריך לעמוד בדד ליין ואין מצב לדלוור ממשק משתמש ווינדוסי בזמן. קרעתי תתחת והעמדתי להם ממשק ב3 ימים!
עכשיו כבר החליטו שמעתה והלאה על קומפוננטת ממשק חדשה תהיה בווב! (כשאני היחיד שמכיר ווב במחלקה)
אז למה אני מבואס?
גם השנה (השלישית ברצף) קיבלתי ציון (העלאה+מניות) ממוצע שלא תואם להשקעה ולהשגים.
אני לא מועמד (והמדיניות בחברה היא גם לא להבטיח) להעלאת דרגה.
על מוביל הטכני שהובטח לי אין על מה לדבר כל עוד X נמצא בצוות.
לX שתופס את המוביל הטכני מתווסף Y שמורעל על הביזנס (אצלנו חלק מהתפקיד לדאבוני) וZ שחסרת כל יכולת עצמאית והמומחיות שלה זה לקרוא לעזרה ולא לשחרר - אבל משום מה המנהלים רואים בה פוטנציאל בגלל הפוליטיקה הארגונית הטובה שלה. היא ממש מעצבנת אותי כי היא תמיד מנסה להוביל דברים אבל יוצא שהיא משתמשת בי או בX אוY, תמיד בחיוך כמובן.
אני יושב בקיוביק ועושה את העבודה השוטפת, כשהחדר דיונים השכן יושבים השלישיה שהזכרתי יחד עם ארכיטקט וראש הצוות שלי ומתכננים איך לכתוב את המוצר מאפס. מסרבים לגלות לי פרטים.
שאר הצוות שלי גולש באינטרנט מחפש שופינג ודילים לחו"ל ןאני מתחרפן...
מה עשיתי לא נכון?