אני מנסה
אני מנסה כבר יממה לכתוב את התגובה הזו ולא יצא לי לסיים עד עכשיו, אז
:
אני רואה בך את התכונה הזו ״ללכלך״ על עצמך לפני שילכלכו עליך.. שזו תכונת הגנה שהרבה אנשים נוקטים..
ככה נראה לפחות מהפוסט הפותח..
והכוונה שיש בך מודעות עצמית, אבל זה לא רק המודעות העצמית אלא בעיקר הפחד ממה שאת עלולה לשמוע עליך מאחרים.
ולכן את מכסה את כל האופציות ויורדת על עצמך.
ולכן ההתקפלות בהמשך.
דעתי היא שעצם הסיטואציה היא מאוד קשה ותהיה קשה לכל אחד שנקשר לאדם אחר..
מה שנראה לי שאצלך ההקצנה מגיע מ״תחושת נטישה״ שכבר שם מאיפשהו בילדות.
אני לא יודעת אם זה נכון (אולי מריוס יעזור) אבל איך שאני רואה את זה:
כשאנחנו ילדים ואנחנו חווים חוויות טראומטיות (נטישת הורה, הזנחה, ואפילו דבר כביכול שטותי שפגע בנו עמוקות)
אין לנו עדין את היכולת לבטא את הרגשות וגם לא להבין מה בדיוק אנחנו מרגישים..
אצלי למשל (וסליחה שאני מכניסה את עצמי): זיהיתי תחושת פניקה וחרדה שלא הצלחתי להבין איך ומאיפה התפתחה ונזכרתי ברגע הכי מוזר בחיים שהרגשתי ככה בעבר ...
נזכרתי גם מתי ולמה..ומה חשבתי וכמה קשה היה לי לסחוב את זה אז הדחקתי.
רק שהיום אני יודעת מה זה מאיפה זה נובע ועם המודעות יש לי גם יותר כלים להתמודד.
מה שנוצר אצלך לטעמי זה ש:הקושי והכאב התמים שנוצר מהפרידה הפיזית ממישהו שאת אוהבת,
המגבלות שאת חשה שאת שמה עליו.. והנזק שאת יודעת שאת יוצרת בקשר שלכם:
היוו טריגר לאותן תחושות שהתת מודע עדין זוכר מהעבר.. את מחיה אותם וחווה עם תחושות העבר את ההווה שממילא קשה בפני עצמו.
ולכן את מאבדת שליטה.
לזה תוסיפי את הדרמה שדי נפוצה בגיל שלך, את הניתוק מהאנשים והבדידות..
עכשיו לתכלס מה עושים:
1. כמו שאני תמיד ממליצה: למיין רגשות ולתת להם שם.
2. לנסות להיות ״מתצפתת״ חיצונית על חייך שאין לה נגיעה ריגשית בדבר.
3. ללמוד לספור עד עשר לפני שאת מגיבה!!!! ממש להגיד לעצמך: אני מרגישה עכשיו ככה וככה.. אני אחשוב על זה רגע ואז אגיב..
4. להפסיק לרחם על עצמך.
5. לצרף אנשים חדשים למעגל החברים: אי אפשר לשים הכל על החבר שלך.
6. לעשות דברים שאת אוהבת.. שלא קשורים אליו.
7. הייתי פעם בדיכאון ו״טיפלתי״ בעצמי באמצעות מופע סטנדאפ (צריך להתחיל לצחוק..בכל דרך אפשרות, זה כבר יבוא ביותר קלות)
8. להבין שאת בת 22 וכל זה בסדר גמור.. מותר לך.. כל עוד את לומדת וגדלה ולא תקועה באותו מקום, וזה אומר להתחיל לפתח מודעות עצמית ולהכיר את עצמך.
את אינך חייבת לפעול כמו אישה בת 50 בסיטואציה הזו.. אין לך הרבה מהתובנות שמגיעות עם הגיל והניסיון.. ולכן את לא פחות טובה מאף אחד פה (את לא שמעת סיפורים שלהם כשהיו בגילך ואת רף הדרמות שלהם..)
9. מתקשר ל8.. תסלחי לעצמך.. שינוי לא מגיע ביום.. ובמקום לזלזל בעצמך תתחילי להעריך.
10. יש עוד הרבה אבל הכי אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע לדבר איתו זה יעזור לך להסתכל עליך מהצד וללמוד להתמודד עם הרגשות האלה כשאת מאבדת שליטה.. אחרת הם ימשיכו לחזור במצבים שונים בחיים וישלטו בך ולא ההיפך.
ותנסי לקבל את האהבה של הבחור המקסים הזה שלך,
ממש להרגיש איך הוא אוהב אותך. (במקום לדחוק אותה ממך).
המון המון בהצלחה.
