משבר טיול
לא יודעת אם זה המקום הנכון כי אנחנו לא נשואים אבל אנסה
אני וחבר שלי יחד 8 חודשים, מכירים שנתיים ,בני 23+
בכל אופן יש בינינו קשר מדהים של נתינה, אהבה, תמיכה,תחומי עניין משותפים שאין לנו עם אף אחד, תקשורת מדהימה, באמת הכל הכל טוב העניין הוא.. שהוא תמיד רצה לטוס לפני שהוא מתחיל את החיים הבוגרים, מהרגע שהכרתי אותו באופן ידידותי בלבד מכל מני סיבות זה נדחה כל הזמן ועם הזמן הקשר העמיק למרות חוסר ההיגיון שבזה ויצא מצב טס עכשיו ל3 וחצי חודשים לפני שנהיינו למאד צמודים הוא תכנן ליותר זמן אך החליט לקצר. אני כמובן לא רציתי לעמוד בינו לבין הרצון הזה ולאחר לבטים רבים החלטנו להשאר ביחד ושזה כן אפשרי כי בהחלט רואים עתיד ביחד ואפשר לעשות מאמץ(מבחינתי לעשות הפסקה בה הוא יעשה עניינים ואני אשב ואתבכיין לא באה בחשבון, הרעיון ההגיוני כביכול), בכל אופן היה לו מאד קשה לעזוב בכי של שבוע ממש דרמה ורצה לבטל אך לא נתתי לזה לקרות.. הוא מאד דואג כי אני קצת דפוקה חברתית והוא עזר לי ורואה בי גוזל עזוב .. עבר כמעט חודש והוא משתדל הכי הרבה שאפשר- מתקשר כמה פעמים ביום, סמסים , סרטונים בכל מקום שהוא הולך אליו.. פשוט מקסים ומדהים , תמיד מתעניין ודואג ומדבר על העתיד המשותף, אני לעומת זאת, מאד אוהבת ותומכת ברעיון ונהנת לראות שנהנה אך לא מצליחה להתאפס על עצמי .. שקועה ברחמים עצמיים ושנאה כלפי רוב האנשים(אני לא בדיוק בנאדם חובב אנשים כל התוכניות שהיו לי לקראת הזמן לבד שלי הפכו לדברים שאין בי רצון ועניין בהם.. עצוב לי להודות אך די ברור שהפכתי לתלותית באופן מגעיל. הבעיה העיקרית היא ששנינו מעוניינים בהמשכיות , הוא מבחינתו רוצה את להמשיך את הטיול אך אם מדובר בי או בזה אז הוא חוזר.. אני רוצה שימשיך אבל מתנהגת כמו פסיכופטית.. פעמיים בשבוע משתגעת עליו , מרוחקת רגשית, חסרת ביטחון, יוצרת דרמות לחינם, באה בטענות חסרות בסיס , בקיצור הורסת הכל .
הוא סופג את זה בינתיים אבל העובדהה שאני דופקת הכל ולא מצליחה להשתלט על זה די ברורה..
השאלה היא מה עושים? האם לנתק את הקשר לפני שנגיע למקומות שפלים? אנחנו אוהבים ומכבדים ואין בי רצון להגיע ללכלוך ולשנאה או תחושת מיצוי.. אולי בכל זאת עלי לשחרר אותו לחופשי ? יש למישהו טיפ איך להפוך לפחות פסיכית?D::
תודה וגם אם אין תשובות זה אחלה פורקן!
לא יודעת אם זה המקום הנכון כי אנחנו לא נשואים אבל אנסה
אני וחבר שלי יחד 8 חודשים, מכירים שנתיים ,בני 23+
בכל אופן יש בינינו קשר מדהים של נתינה, אהבה, תמיכה,תחומי עניין משותפים שאין לנו עם אף אחד, תקשורת מדהימה, באמת הכל הכל טוב
העניין הוא.. שהוא תמיד רצה לטוס לפני שהוא מתחיל את החיים הבוגרים, מהרגע שהכרתי אותו באופן ידידותי בלבד מכל מני סיבות זה נדחה כל הזמן ועם הזמן הקשר העמיק למרות חוסר ההיגיון שבזה ויצא מצב טס עכשיו ל3 וחצי חודשים לפני שנהיינו למאד צמודים הוא תכנן ליותר זמן אך החליט לקצר. אני כמובן לא רציתי לעמוד בינו לבין הרצון הזה ולאחר לבטים רבים החלטנו להשאר ביחד ושזה כן אפשרי כי בהחלט רואים עתיד ביחד ואפשר לעשות מאמץ(מבחינתי לעשות הפסקה בה הוא יעשה עניינים ואני אשב ואתבכיין לא באה בחשבון, הרעיון ההגיוני כביכול), בכל אופן היה לו מאד קשה לעזוב בכי של שבוע ממש דרמה ורצה לבטל אך לא נתתי לזה לקרות.. הוא מאד דואג כי אני קצת דפוקה חברתית והוא עזר לי ורואה בי גוזל עזוב .. עבר כמעט חודש והוא משתדל הכי הרבה שאפשר- מתקשר כמה פעמים ביום, סמסים , סרטונים בכל מקום שהוא הולך אליו.. פשוט מקסים ומדהים , תמיד מתעניין ודואג ומדבר על העתיד המשותף, אני לעומת זאת, מאד אוהבת ותומכת ברעיון ונהנת לראות שנהנה אך לא מצליחה להתאפס על עצמי .. שקועה ברחמים עצמיים ושנאה כלפי רוב האנשים(אני לא בדיוק בנאדם חובב אנשים כל התוכניות שהיו לי לקראת הזמן לבד שלי הפכו לדברים שאין בי רצון ועניין בהם.. עצוב לי להודות אך די ברור שהפכתי לתלותית באופן מגעיל. הבעיה העיקרית היא ששנינו מעוניינים בהמשכיות , הוא מבחינתו רוצה את להמשיך את הטיול אך אם מדובר בי או בזה אז הוא חוזר.. אני רוצה שימשיך אבל מתנהגת כמו פסיכופטית.. פעמיים בשבוע משתגעת עליו , מרוחקת רגשית, חסרת ביטחון, יוצרת דרמות לחינם, באה בטענות חסרות בסיס , בקיצור הורסת הכל .הוא סופג את זה בינתיים אבל העובדהה שאני דופקת הכל ולא מצליחה להשתלט על זה די ברורה..
השאלה היא מה עושים? האם לנתק את הקשר לפני שנגיע למקומות שפלים? אנחנו אוהבים ומכבדים ואין בי רצון להגיע ללכלוך ולשנאה או תחושת מיצוי.. אולי בכל זאת עלי לשחרר אותו לחופשי ? יש למישהו טיפ איך להפוך לפחות פסיכית?D::
תודה וגם אם אין תשובות זה אחלה פורקן!
