משבר אמונה../images/Emo7.gif
שוב היה לי אותו וויכוח עם אחי בנוגע לקיום הכישוף. אני אומרת לו שיש דברים שלא מוכחים על ידי המדע והוא אומר את המשפט הנכון שזה לא תירוץ למאגים לבוא ולומר שהם יודעים את ההסבר. אין הוכחה לכישוף מעבר לאמונה שלנו. אז אנחנו בדיוק כמו הדוסים, לא? הולכים בצורה עיוורת אחרי דברים שאמרו לנו, שמועות רחוקות ושגיונות קדומים, וחושבים שאנחנו צודקים ושכל מי שקורא לנו מטורפים הוא בור אידיוט. אין לי הוכחה שכישוף עובד והעובדה שאני אומרת שזו האמונה שלי ואני לא צריכה להוכיח אותה לאף אחד גורמת לי להרגיש עוד יותר מטופשת. אולי זה סתם תירוץ לכך שאין לי משהו יותר טוב להגיד. הכל יכול להחשב כצירוף מקרים- אם ילדה אחת הטילה כישוף אהבה ויום למחרת אותו מושא כישוף התאהב בה, זה לא סימן לכלום. כישופי רפואה? במה הם עוזרים? תוכלת החיים של אדם העוסק בכישוף לא שונה מזו של אדם רגיל. תוכלת החיים בתקופות הפאגאניות הייתה בערך 35, עם כישופי רפואה ובלעדיהם. שליחת חלומות? מה הסיכוי שמכל החלומות שאנו חולמים בלילה דווקא את החלום שמישהו שלח לי אני אזכור? ואם כן, זה לא כישוף. זה צירוף מקרים שלא ניתן להוכיח. וכל הסמלים הקדומים שנכתבו על ידי אנשים שלא ישנו שבועות או שתלו את עצמם הפוכים על עץ. מאיפה באו השטויות האלו? מי אמר שהסמלים האלו באמת אומרים משהו? אני יושבת עכשיו מול המזבח שלי ומרגישה כמו ילדה קטנה שהולכת בצורה עיוורת אחרי משהו שהיא חשבה שאמיתי. אין לי הוכחה ואין לי מה לומר לאח שלי ואני מרגישה ש-sandchiken בסך הכל צודק. אני סתם זבת חוטם שנסחפה אחרי רעיונות רומנטיים ופנטזיות על מרלין המכשף. אני ילדה טיפשה שחושבת שהיא יודעת את סודות היקום ושיש לה את הכח להטיל כשפים שעובדים, אבל מעולם לא הצלחתי לעשות משהו ששבר את תחום צירוף המקרים. אני בנאדם סקפטי שדורש הוכחות ואין לי. אני סתם צבועה. אני סתם, סתם, סתם.
שוב היה לי אותו וויכוח עם אחי בנוגע לקיום הכישוף. אני אומרת לו שיש דברים שלא מוכחים על ידי המדע והוא אומר את המשפט הנכון שזה לא תירוץ למאגים לבוא ולומר שהם יודעים את ההסבר. אין הוכחה לכישוף מעבר לאמונה שלנו. אז אנחנו בדיוק כמו הדוסים, לא? הולכים בצורה עיוורת אחרי דברים שאמרו לנו, שמועות רחוקות ושגיונות קדומים, וחושבים שאנחנו צודקים ושכל מי שקורא לנו מטורפים הוא בור אידיוט. אין לי הוכחה שכישוף עובד והעובדה שאני אומרת שזו האמונה שלי ואני לא צריכה להוכיח אותה לאף אחד גורמת לי להרגיש עוד יותר מטופשת. אולי זה סתם תירוץ לכך שאין לי משהו יותר טוב להגיד. הכל יכול להחשב כצירוף מקרים- אם ילדה אחת הטילה כישוף אהבה ויום למחרת אותו מושא כישוף התאהב בה, זה לא סימן לכלום. כישופי רפואה? במה הם עוזרים? תוכלת החיים של אדם העוסק בכישוף לא שונה מזו של אדם רגיל. תוכלת החיים בתקופות הפאגאניות הייתה בערך 35, עם כישופי רפואה ובלעדיהם. שליחת חלומות? מה הסיכוי שמכל החלומות שאנו חולמים בלילה דווקא את החלום שמישהו שלח לי אני אזכור? ואם כן, זה לא כישוף. זה צירוף מקרים שלא ניתן להוכיח. וכל הסמלים הקדומים שנכתבו על ידי אנשים שלא ישנו שבועות או שתלו את עצמם הפוכים על עץ. מאיפה באו השטויות האלו? מי אמר שהסמלים האלו באמת אומרים משהו? אני יושבת עכשיו מול המזבח שלי ומרגישה כמו ילדה קטנה שהולכת בצורה עיוורת אחרי משהו שהיא חשבה שאמיתי. אין לי הוכחה ואין לי מה לומר לאח שלי ואני מרגישה ש-sandchiken בסך הכל צודק. אני סתם זבת חוטם שנסחפה אחרי רעיונות רומנטיים ופנטזיות על מרלין המכשף. אני ילדה טיפשה שחושבת שהיא יודעת את סודות היקום ושיש לה את הכח להטיל כשפים שעובדים, אבל מעולם לא הצלחתי לעשות משהו ששבר את תחום צירוף המקרים. אני בנאדם סקפטי שדורש הוכחות ואין לי. אני סתם צבועה. אני סתם, סתם, סתם.
