משבר אמון

[כבר יודעת משהו]

אני יכולה לדייק רק ממקום

של היכרות עם המצב והזדהות. את מייצגת כאן (שוב) מצב שמאפיין הרבה מאד נשים וגברים. את לא היחידה ולא הראשונה. ומכיוון שהייתי שם לפנייך (מסתבר) ועשיתי את הדרך שלי, אני יכולה לחלוק אותה ואת מה שהבנתי ממנה עם אחרים. שמחה שהדברים שלי נוגעים במקומות מהותיים אצלך. זה באמת לא משנה מה תעשי איתם בסוף, אבל אני חושבת שגם אם את עדיין לא יודעת באופן מודע, התחלת עם עצמך תהליך. והדגש הוא על - עצמך.

 

[chenby]

אולי זו הזדמנות

לחדש את הייתי שם.. מה דעתך מנהלת?

 

[כבר יודעת משהו]

חנצ'וק.. יש דברים

שצריך לתת להם להישאר במקום שלהם. המקום ההוא נולד מכיוון שהיה צריך להיוולד. הזמן, המקום, האנשים, הנסיבות... כשהאנשים השתנו, גם הוא השתנה עד שלא מילא יותר צורך של אף אחד. וזהו. ממשיכים, לא חוזרים לאחור...

 

[אייבורי]

פרח השמש העולה על כל דימיון

תודה על התשובה. להבנתי, הצלחת להפוך אובססיה חולנית לסוג של צל"ש ואף מצאת לזה כינוי נהדר, השקעה. עכשיו כביכול הוא חייב לך (הרי השקעת בו את האובססיה שלך) שמעי, הוא כנראה אוהב אותך ומוכן לאכול קצת חרא. אבל הוא באמת לא חייב לך דבר. אם תמשיכי ככה, הוא בסוף ישבר וילך. כל הבעיה שלך, שאין לך מושג מה את רוצה ולאן את הולכת. תנסי את שביל הלבנים הצהובות.

 

[רקוויאם מקומי]

את באמת מספרת לנו את כל זה תחת שמך האמיתי?

בכל מקרה.....מזמן לא שמעתי תירוץ יותר מפגר מזה:הוא אומר ששיקר לי כל השנים רק כדי לא לפגוע בי באמת........נשמה טובה הבחור שלך......

 

[talish9871]

לא, זה לא שמי האמיתי כמובן

נכנסתי לפורום בשם משתמש שאינו על המחשב הפרטי שלי אלא של קליניקה שאני עובדת בשבילה מהבית ולכן מופיע השם "טלי" וחלק מהאנשים פה התרשמו שזו אני ואפילו ירדו על התזונה הטבעית שלי )). אני עצמי, אם תשים לב בהודעה המקורית, חתמתי בשם "שיר", שהוא הכינוי שבחרתי לעצמי. בנוסף, בן זוגי גם הוא אדם ידוע בתחומו וכמובן שאסור שהכתוב פה יסגיר אותו... זה מה שנקרא "לבלבל את האויב" ))

 

[שילה1]

אישה חביבה-כבר יומים או שלושה שאת עוסקת

בבעייה הלא פשוטה אליה נקלעת. מסבירה מגיבה,ובקיצור-מדברת,מקבלתהמון תשומת לב,ודעות לכאן ולכאן. במקומך-הייתי סבורה כי אבדתי זמן יקר של עשייה.3 ימים הם זמן מספיק כדילהחליט,ולהתחיל לעשות. וקודם כל וכהתחלה-לעשות לעצמי,כדי לצאת מהפלונטר הרגשי אליו נקלעתי. חבל"ז,התחילי,לפעול.

 

[talish9871]

הלוואי שזה היה רק 3 ימים...

זה כבר כמעט שנה שאני בתוך כל זה. הכתיבה בפורום היא לא בזבוז זמן בשבילי. אני ממילא עובדת על המחשב כל היום ואחת לכמה דקות רואה שהגיעה תשובה ועונה וזה דווקא עוזר לי מאוד. אם הייתי מסוגלת להחליט - באמת שכבר הייתי פועלת, אני כנראה שאני עוד לא שם...

 

[joanne8]

באמת שלא מבינה

הוא משקר לך הוא לא נאמן לך הוא שוכב עם מי שבא לו, מתי שבא לו (לפעמים גם כמה בלילה) את אומללה 'משתגעת' 'אמא עצבנית' איפה לעזאזל השיקול?? הוא אפילו לא אב ילדייך... (ופליז אל תכתבי שאת אוהבת אותו וקשה לך

) כל זה היה ברור עד ההודעה ה20, זה כבר לא הגיוני. we treat people how to treat us וכן, למען האהבה לפעמים דרוש סיור מוחות, אבל את לא באמת רצינית כאן?

 

[talish9871]

אין לי הסבר הגיוני

זה פשוט סוג של התמכרות... אני יודעת את כל החסרונות, סובלת ומתענה ובכל זאת לא מסוגלת להביא את עצמי לוותר עליו. לפני המון שנים היה לי בן זוג שגם אהבתי באותן עוצמות וכשנפרדנו (גם בגלל בגידה ואז לא היה לי שום ספק שאין לו יותר מקום בחיי וזרקתי אותו על המקום), נכנסתי למשבר שלקח לי 7 שנים תמימות מהחיים שבהן פשוט לא רציתי לקום בבוקר ולא הייתי מסוגלת לעשות כלום. הייתי כמו "מת מהלך" שנושם ומתפקד במינימום ההכרחי עד שהצלחתי להתאושש מזה ולחזור לחיים נורמליים שבמהלכם מצאתי אהבות אחרות. אני מתה מפחד שזה מה שיקרה גם היום אם ניפרד, ואולי אפילו יותר גרוע...

 

[רקוויאם מקומי]

יש כאן או הודעה של טרול

או אישה שצריכה לקבל טיפול. אחרת אי אפשר להסביר את האובססיה הנשקפת מכל הודעה פה

 

[talish9871]

מה זה "הודעה של טרול"

רק להשכלה כללית ?

 

[קינמווון]

נראה לי שאת צריכה טיפול.

ואני לא צינית.

 

[talish9871]

זה לא חדש אבל ברצינות לגמרי

כבר דנתי פה גם בבעיה הזו - הזכרתי פה שישבתי אולי 20 שנה מחיי במצטבר בכל טיפול אפשרי (פסיכולוגים מכל האסכולות, מאמנים, הילרים וכל מה שאת רק רוצה) ואף אחד מהם לא הצליח להביא לי תובנות חדשות. מדי פעם אני שומעת על עוד משהו שלא ניסיתי והולכת לנסות למרות שאני כבר סקפטית, ומתאכזבת מחדש. הדבר היחיד שעוד לא הגעתי אליו הוא כדורים פסיכיאטריים. אין לי ספק שמשהו נגד אובססיה היה עוזר וגם משהו נגד חרדות אבל לטיפול מהסוג הזה אני לא מוכנה כי זה נראה לי כמו להכניס את היד "על עיוור" לארון חשמל ולשחק שם. זה אולי מתקן דברים מסויימים אבל נפש האדם היא דבר כל כך מורכב, שאין לדעת באיזה דברים אחרים זה יפגע. שום פסיכיאטר לא מוכן להתחייב על זה...

 

[קינמווון]

חביבתי, לחרדות ולאובססיה

הטיפול הוא תרופתי. ותאמיני לי שיהיה לך יותר קל להתמודד. יש לי חברה חרדתית שמטופלת תרופתית ואני רואה הבדל עצום בימים שהיא לא שותה כדור. קראת פעם איזה תופעות לוואי יש לאקמול ?

טפלי בעצמך.

 

[רקוויאם מקומי]

אם כל הטיפולים לא הועלו

אז כמו שנאמר פה,את כנראה צריכה תרופות פסיכאטריות. ואני אומר את זה משני טעמים. 1.אם ההודעה שלך וכל רצף ההתכתבויות שלך,הכל אמת,אזי אין ויכוח שכנראה רק תרופות יאזנו אותך. 2.אם הכל המצאה אזי אין ספק שאת צריכה תרופות כי רק אדם לא מאוזן ישב להשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ בשוטיות האלו. כך או כך,טפלי בעצמך

 

[מריוס זכריה]

מה שהיה לא רלוונטי. החיים זה היום.

ישבת בטיפולים 20 שנה וכלום לא עזר. אוקיי. מה זה מוכיח? כלום ורבע. את רוצה שינוי? טיפול עכשיו. עם כל הביצים בסל. ואולי עם עזרה תרופתית, או שלא. את סתם עושה מזה משהו מפלצתי שזה לא. ומכון, זה לא תרופת פלא להכל. נראה לי שאת משתמשת ב"20 שנות טיפולים" כתירוץ להמשיך לשחות בביצה שנראה שנח לך בה. אני לא קונה את התירוץ הזה. את גם משתמש במשבר הקודם שלך כתירוץ למה לא לסיים את הקשר הנוכחי. את ממש שק תרוצים מהלך. ואני אומר לך את זה דווקא מתוך אמפתיה, כי התרוצים הללו רק מזיקים לך לראות את המציאות הפשוטה, כפי שמלא אנשים כמוני, שמבינים משהו בחיים, (ושמשום מה אין להם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלהשחית מלים אתך), מראים לך בבירור.

 

[joanne8]

אם את מחליטה להמשיך

להתנהל ככה, אזי הכתובת על הקיר. את פשוט מוותרת על אושר. אין לך סיבוב שני, אלו הם החיים שלך, והם חד פעמים. אנשים כל כך מפחדים מתרופות, אבל תרופות יכולות לאזן את האדם. אם היית חולה (חלילה) במחלה פיזית היית לוקחת תרופה? מה הבדל? גם לי יש חברה שסובלת מחרדות, וגם היא התחילה לקחת תרופה וטוענת שתקח עד שתרגיש שהגיעה למקום שליו בחיים שממנו תנסה להפסיק, וחוץ מזה, אני גם עברתי ועוברת פרידה עכשיו, והעצב הוא בלתי נסבל, אז גם אני הרשיתי לעצמי לקחת משהו שקצת מרגיע ויכול למנוע החלטות לא חכמות ו/או עצב שלא מאפשר לתפקד. אין בזה בושה, ההפך, זה צעד לוגי, זו עזרה עצמית. אם לא תעזרי לעצמך ברמה יותר מאסיבית, לא תזכי לשקט שאת כל כך זקוקה לו. חבל.

 

[talish9871]

מסכימה איתך לחלוטין שאין בתרופות שום בושה

אבל אצלי בבית לא תמצאי אפילו אקמול וגם לא שום תרופה אחרת. והתרופות הפסיכיאטריות הן בעיניי הכי גרועות. יש לי בעיה עם כדורים שיעשו ממני "זומבי" ויקהו לי את הרגשות. אם יש שם רגשות של כעס, זעם, פחד, נקמה, או מה שזה לא יהיה, אני אתעמת איתם ולא אקח משהו שיעלים לי אותם בצורה מלאכותית. זה פתרון "אינסטנט" שמכסה על חוסר-פתרון, וביום שאפסיק עם הכדורים, מה יהיה אז ? בקיצור, אני מאלה שמעדיפים התמודדות ולא קיצורי-דרך ומכבדת את דרכם של מיליוני אנשים ברחבי העולם שכן נעזרים בכך.

 

[קינמווון]

ממש לא עושה אותך זומבי.אלא מאזן אותך.

וממה שאני רואה אצל חברתי כל הרגשות נמצאים. וזה כמו כדור ללחץ דם... לא מפסיקים. אם זה עושה טוב למה להפסיק ? ממש לא קיצור דרך - זו ה ד ר ך !