משבר אמון

[שילה1]

את אישה כלבבי!עם אמת כזו-

אין ספק שתמצאי בן זוג שיעריך ויכבד אותך,וכן-גם יאהב.

 

[talish9871]

תודה יקירה

הייתי צריכה כמה מילים טובות בים הציניות פה אני תמיד מאמינה שמי שעושה טוב - מקבל טוב. אפילו אם זה לא ישירות מאותו אדם, זה משהו שמסתובב בקוסמוס וחוזר מתי שהוא.

 

[שילה1]

גם עם הנחתך זו או קביעתך-מסכימה.

אז את לא גרה איתו?עוד יותר טוב,למען סיום הקשר. אזזזזזזזזזזזזזז-מה נסגר?

 

[talish9871]

לא נסגר...

הוא בחו"ל גם עכשיו וחוזר עוד כמה ימים. מוכיח לי לילה לילה על-ידי טלפונים ארוכים שמנסה להשתנות למעננו ולשמור על נאמנות (כך אני לפחות מקווה, לאור הסקפטיות שהביעו פה כמה אנשים, כי אם לא אאמין לו גם כשמנסה, לאן אגיע ?). עדיין אין בי את תעצומות הנפש לעבור פרידה אבל אני כן מתכוונת למצוא דרך להרגיש עם עצמי יותר טוב. הגעתי למסקנה שכדי להחזיר לעצמי את החיים שהיו לי לפני גילוי הבגידה, משהו חייב לקרות, לאיזה שהוא כיוון, כי אני לא יכולה להמשיך לייסר את עצמי : או להיפרד ממנו או להישאר יחד אבל לסלוח לו ולנסות לבנות את האמון הזוגי מחדש. עברנו שיעור קשה מאוד שנינו ועכשיו זה חייב ללכת סופית לאיזה שהוא כיוון. כאשר הוא יחזור לארץ - נהיה יותר חכמים. הנסיעות הולכות להיפסק לשמחתי הרבה כי הוא היה בשנת שבתון והיא נגמרת בקרוב מאוד.

 

[כבר יודעת משהו]

אני קוראת כבר יומיים

את הפארסה ההזויה שאת מגלגלת כאן ומה שהכי בולט זה המקום המגוחך, התקוע והאינפנטילי (מלשון תינוקי) שאת מספרת לעצמך את הסיפור של החיים שלך. יש לך תיזה מאד מגובשת על איך החיים וזוגיות צריכים להיות. שזה יפה, אולי לא ריאלי, אבל זה מה שיש לך. ולמה את חושבת שהתיזה שלך מחייבת את כולם? כי נראה שבן זוגך ממש לא מקבל אותה, ויש לו תיזה משלו על איך החיים שלו צריכים לעבור לו. את טוטאלית - הוא לא מתחשק לו להיות טוטאלי את חושבת שגברים שהם פרופסורים מכובדים אין להם חשקים ופנטזיות מיניות - הוא בטוח שיש ושגם ראוי להגשים אותן (גם לראשי ממשלה יש מאהבות ואפילו נשיאים דגולים דוחפים את הזין שלהם לפעמים לפה של מישהי שאיננה הזוגית שלהם, אז מה..) את חושבת שאם הוא מזיין בחורות מעבר לים זה נקרא שהוא לא אוהב אותך ושאת לא בראש שלו - הוא טוען שהוא לא מתקשר רגשית ומדובר בצורך מיני נטול רגשות ואין לזה קשר לאהבה שלו אלייך.. תראי, יש כל מיני דרכים להתייחס למה שהוא (חושב, מרגיש, עושה..). אחת (שהיא לא את) תגיד לו: אתה יודעה מה, בובי? סחתיין על מה שמתחשק לך, רק תעשה את זה רחוק, מעבר לים ותתרחץ טוב לפני שאתה בא אלי. אחרת תגיד לו: אתה יודע מה, בובי? סחתיין על מה שמתחשק לך, אבל לי זה לא ממש בחשק, אז קח את הסכין גילוח שהשארת לי במקלחת ועוף לי מהפרצוף. ואת, מה את? בוחרת בפתרונות והתבכיינות של גן ילדים. הוא עשה לי אז אני עשיתי לו ועכשיו אתם מתגוששים בארגז החול ומתמלאים בג'יפה שהשאירו החתולים שחרבנו שם בלילה. נו באמת, בכל זאת את אמא לביאה (למה, לא מספיק להיות אמא טובה דיה?) שמגדלת לבד ילדים, מפתחת קריירה ומחזיקה מעצמה אישה שלא צריכה שיפרנסו אותה ויביאו לה מתנות. החיים שלך התחרבשו בגללו? לא ולא! הם התחרבשו בגללך. זה ממש לא משנה מי הוא. הוא מי שהוא והוא ממש לא חייב לחיות על פי התכתיבים שלך. אבל גם את לא חייבת לחיות על פי התכתיבים שלו. מה שמשנה וחשוב ומשמעותי זה מי את. לעצמך. בעיניי עצמך. ואיכשהו נראה שמה שמניע אותך כרגע זה העלבון הצורב ולא משהו שעשוי לקדם אותך למקום טוב יותר. ויכול להיות שסוללת היועצים/פסיכולוגים/מאמנים שפגשת בימי חלדך לא הצליחה לעזור לך, פשוט משום שאת לא באמת באמת רוצה ומוכנה לעזור לעצמך? כי את צריכה עזרה דחופה, זה ברור, אבל לא בטוח שאת באמת מבינה מי אחראי כאן על מי ואיפה האחריות שלך על חייך. ואם לחזור על סוגיית הסטטיסטים - הוא סטטיסט בחייך. הוא בא לשם כדי ללמדך משהו על עצמך, לא על כמה הוא איש טוב או רע. אז אולי הגיע הזמן שתניחי להתמקדות בו ובאורח החיים שלו ותתחילי באמת לעסוק בעצמך ובאיך את רוצה שיעברו עלייך חייך שלך. תבדקי מה את רוצה, לא מה את רוצה שהוא... תבדקי איך את רוצה, לא איך את רוצה שהוא... ואם חרא לך במקום שאת נמצאת בו, אז פשוט לכי ממנו, למען השם (ובעיקר למענך). תפסיקי לבכות, נגבי את הדמעות, קומי ולכי. ובסוף של כל זה, אולי לך יש דוקטורט ולו יש פרופסורה, אבל עד שהמדען הראשי של הפורום לא יקרא את התיזה ההזויה שלך על החיים, ויתקן לך טעויות לא תוכלי להגיש לוועדה. ואני באמת לא מבינה איפה הוא כשבאמת סוף סוף צריך אותו. אולי הוא בכנס מדעני טילים...

 

[shy777]

מילים בסלע

אי אפשר היה לנסח טוב יותר. רק רציתי להוסיף. הוא לא ממש ישתנה. נמר לא משנה חברבורותיו. הוא פשוט יכלכל את צעדיו בזהירות יותר. כי כשהוא נמצא שם, לך אין דרך לבדוק מה הוא עושה או לא עושה. ובקיצור - מתאים לך, העלימי עין והמשיכי. לא מתאים לך, סיגרי את הבאסטה ועברי הלאה. המלצה שלי - המשיכי במערכת היחסים בלי לנסות ולשנות אותו, תהני מהטוב שבו, והתעלמי מהרע שבו. לא בטוח שתוכלי לעמוד בכך.

 

[chenby]

../images/Emo23.gif

 

[talish9871]

אף פעם לא רמזתי שהוא צריך להיות טוטאלי כמוני

ולא ניסיתי לחנך אותו לחיות לפי התכתיבים שלי, כי איך שאני תופסת את נושא הזוגיות לא מחייב אותו כמובן לחשוב ולהתנהג אותו דבר. אבל את המינימום, שזה לפחות לא לבגוד, אני עוד יכולה לדרוש, או שגם זה יותר מדי ? ואם לו מותר, אז למה כשאני עשיתי את זה גם, הוא כל כך נפגע והשתולל ? הרי לא התאהבתי במישהו אחר אלא רק סיפקתי את היצרים שלי, בדיוק כמו שהוא עשה... מסכימה איתך שהחיים שלי התחרבשו בגללי, יותר נכון בגלל הצירוף של המעשים שלו, שקילקלו לי את האידיליה ושל מבנה האופי שלי, שלא מאפשר לי לא להקיא (להעיף אותו מחיי) ולא לבלוע (להעלים עין ולהמשיך) אלא ללכת בדרך שלישית, לא מקובלת, עם הראש בקיר. אבל אני דווקא יודעת בדיוק מה אני רוצה : בן-זוג ישר ונאמן, לא שום דבר מעבר לכך ואולי אני צריכה פשוט להתפכח ולהבין מכל מה שקרה, שמהאדם הספציפי הזה, אני לא יכולה לצפות אפילו למינימום הזה...

 

[כבר יודעת משהו]

יש קצת פער

בין מה שאת מצהירה כאן לבין מה שאת עושה בפועל (מה זה לנהל איתו שיחות בלתי מתקבלות על הדעת בשעות לילה הזויות, אם לא לנסות להכריח ולחנך אותו ל'נאמנות טוטאלית'?). ולגבי בגידות ומינימומים - את יודעת, אם תפתחי כאן את השרשור האולטימטיבי בשונותו לגבי מה זאת בגידה, תקבלי 500 תשובות שונות שנעות על הרצף שבין להסתכל על השער של לאישה בדוכן העיתונים לבין לנהל חיים כפולים מלאים בלי שאני אדע ועד לפנטז לבד בשירותים. הזוי בפני עצמו כל האישיו הזה. כך שבהחלט ייתכן, ולא רק ייתכן, עובדה היא, שגם את תפישת המושג הבגידה אתם לא חולקים במשותף. מכאן, שהמושג 'לדרוש' הוא קצת בעייתי כאן, כי אולי את תדרשי ממנו משהו שהוא בכלל לא חושב שהוא רוצה לדרוש מעצמו. ואז מה, תנסי לחנך אותו? לשנות אותו? נסי. אני יכולה רק לשער אם תצליחי או לא. כדאי גם להבין שאת "אם לך אז גם לי" כדאי באמת להשאיר בגן. אני תמיד אמרתי לילדים שלי כשהם היו קטנים, שאם מישהו מכה אותם, זה לא אומר שגם להם מותר, זה אומר שהם פשוט צריכים להתרחק ממי שמכה אותם. טוב, בגן הם גם יכולים לבקש את עזרת המבוגר האחראי. כאן, את היא המבוגר האחראי, לא אנשים וירטואליים בפורום. מעבר לכך שלא סיפקת את היצרים שלך, על מי את עובדת אם לא על עצמך? סיפקת (וגם זה לא בטוח אם היה שם סיפוק אמיתי) את יצר הנקמה שחשבת שהוא יפתור לך את הבעיות, והנה, את מוצאת עצמך שקועה עוד יותר בבוץ שארגנת לעצמך. ולמה הוא השתולל? רבאק, זה מה שמעניין אותך? זה מה שבאמת חשוב כאן? זה רק מראה שבמקום להתעסק במהות האמיתית של חייך את מתעסקת בזוטות ושטויות. אז הוא השתולל, נו שויין.. אני עדיין טוענת שלהגיד שהמעשים שלו הם אלה ש'קלקלו לך' את החיים, זה לא לקחת אחריות על עצמך. זה להעביר אליו את האחריות על הקשיים שלך. מבנה האופי גם הוא רק תירוץ שנועד להוריד אחריות. ודוקא ללכת עם ראש בקיר היא דרך מקובלת מאד, בגיל ההתבגרות. שם גם יש לזה משמעות התפתחותית חשובה, אבל על פי הכרטיס שלך את כבר מזמן לא שם. את רוצה בן זוג ישר ונאמן וזה אחלה. עזבי את זה שנאמנות מינית היא לא נר לרגליו ולכי לחפש לך אחד כזה. להלביש בכוח חולצה קטנה שאת אוהבת על מישהו שהגוף שלו אמנם גדול אבל מוצא חן בעינייך, זה לדעתי ניסיון לא מוצלח ומתכון לכעסים ואכזבות. מהמקום שבו את מתארת את הסיפור, אני אפילו לא מציעה לך לבחון את האישיו של הביטחון העצמי המיני שלך ולברר לעצמך למה השמים קורסים עלייך והאדמה רועדת כשאת רק מעלה בקצה המחשבה את בן הזוג שלך נוגע במישהי אחרת. אני יודעת שזה עניין קשה וכבד. ואם שוב את מתעקשת על מינימום, אולי המינימום יכול להיות גם מישהו שלא פוחד ממך פחד מוות וכן מסוגל לספר לך על הפנטזיות שלו? אולי גם זה איזשהו מינימום של זוגיות - לא לפחד מבת הזוג? אני מתנצלת אם אני נשמעת נחרצת וישירה. אבל נדמה לי שמה שבאמת את זקוקה לו זה ניעור רציני מכל הפסאודו עולם אידאלי שבנית לעצמך בדמיון הפרטי שלך. סינדרלה זו אגדה וגם שם, לא טרחו לספר לנו מה היה ביום שאחרי החתונה, אז לא הייתי בונה על אגדות כאלה.

 

[talish9871]

את צודקת בכל מה שכתבת

ואם מישהו היה מספר לי את הסיפור ההזוי הזה על עצמו, הייתי אומרת לו אותו דבר בדיוק אך כשמעורבים רגשות בעניין, זה כבר הרבה יותר מסובך. יתכן שאני חיה באיזו שהיא אשליה ופנטזיה שתפרתי לעצמי על "איך צריכה זוגיות להתנהל" אבל יש לי בעיה רצינית עם האופי שלי : מצד אחד, חרדת נטישה אין-סופית שבאמת שום טיפול עד היום לא הצליח לפתור (לדעתי, לפחות 20 שנה מחיי ישבתי על כל מיני ספות ולשווא ואני חושבת במלוא הכנות שכן רציתי לעזור לעצמי כי אני באמת סובלת) ומצד שני - חוסר יכולת לחיות עם מעשים שלפחות אני מגדירה כבגידה ועוד איך. אז כמישהי שכבר יודעת משהו, מה האופציה ???

 

[כבר יודעת משהו]

אני חושבת שזאת הפעם הראשונה כאן

שכתבת חמש שורות שלמות, רק על עצמך. לא עליו ולא על מעלליו. וזה נהדר! רגשות מעורבים במליון דברים שאנחנו עושים במהלך חיינו ובכל זאת אנחנו מתמודדים עם כל מיני קשיים וסיבוכים. כך שגם כאן מדובר בתירוץ. מליוני נשים גידלו לעצמן בראש סיפורי פנטזיות על החיים. ומליוני נשים נאלצות יום יום להיפרד מהפנטזיות הללו ולהבין שמדובר בסיפורים שסיפרנו לעצמנו, לא אף אחד אחר. אומר לך חד וחלק, כמישהי שחיה כמעט 45 שנים עם חרדת נטישה איומה (כבר 3 שנים שאנחנו פרודות זו מזו, החרדה ואני). אפשר להיפרד מפחדים. אי אפשר לעשות זאת לבד. צריך למצוא את האדם הנכון והמתאים וקודם כל להבין שזה זה, לרצות מאד ולקבל החלטה אמיתית שהולכים לעזוב אותו, את הפחד. במקביל המשימה היא לפתח ביטחון עצמי, אישי, פנימי ואמיתי. וזה הולך ביחד, אחד הולך ושני בא ותופס את מקומו. ושוב, שימי לב לטרמינולוגיה שאת משתמשת בה: "חרדת נטישה אין-סופית שבאמת שום טיפול עד היום לא הצליח לפתור". הטיפול יפתור לך את החרדה? לא ולא ולא. הטיפול הוא אמצעי לעזור לעצמך. להגיד כאן שאת באמת רוצה כי את סובלת זה טוב ויפה, אבל עדיין לא בהכרח האמת האמיתית. זה לא מספיק להגיד. רק תחושה עמוקה וצורך עמוק ואמיתי לעזוב את המקום המייסר הזה יעזרו לך לזוז משם. אני באמת לא יודעת מה מניע אותך לאחוז באיש המסוים הזה ולא לוותר על הסבל שאת סובלת מהחיים במחיצתו. כדאי לך לבדוק מה הוא כן משרת אצלך, לא רק איזה דברים רעים הוא כביכול עושה לך. את גם לא חייבת לחיות עם מה שאת לא רוצה לחיות איתו (הבגידה למשל) אבל את חייבת לקחת אחריות אישית על מה שאת כן חיה איתו ולא להעביר את האחריות הזו למישהו אחר, בעיקר למישהו שלא מיושר איתך בקו אחד. זה לא הוגן לעשות לו את זה. האופציה מבחינתי (ושוב, האופציה צריכה להיות שלך, לא שלי, כי אני לא את) היא עזרה. אמיתית, נוקבת. אבל שום עזרה לא תהיה שווה אם לא תחליטי שאת מוכנה להיפרד מכל מיני 'אמיתות' ודעות ורעיונות שהסתבר שרק הסבו לך סבל, ולהתחיל להכניס דברים חדשים אל תוך חייך. אולי אפילו כאלה שהיו מוקצים מבחינתך קודם לכן. נסי לחשוב על זה כהרפתקאה מחדשת ומרגשת של חייך. מתנה שאת נותנת לעצמך. חיים חדשים ואופטימיים.

 

[נומלה]

אני רק הערה

יש מכלול שלם של תכונות שהיינו רוצים שיהיו לבן זוגנו. בדרך כלל הם לא מושלמים אבל יש להם הרבה דברים שאנחנו מעריכים. לפני הקריאה "אם הוא לא נאמן ואת מעריכה נאמנות, תעזבי אותו" כדאי אולי לברר האם יש לו איכויות אחרות שבגללן למרות אי הנאמנות כדאי לה להשאר איתו. אולי יש לו איכויות אחרות כל כך נפלאות בעיניה המאפילות על אי הנאמנות? כי רצוי לזכור אמנם אי הנאמנות היא חסרון גדול (גם בעיני) אבל היא לא מדד יחיד לפיו נמדד בן האדם. המדד בהחלט הוא רב קריטריוני. השאלה צריכה להיות (לעניות דעתי) האם איכויותיו האחרות כאלה נפלאות שהיא צריכה למחול לעצמה על הבגידות כיוון שהוא כזה גבר חד פעמי. יש כמה כאלה. ביניהם גם פרופסורים.

 

[talish9871]

קלעת... זו בדיוק הבעיה שלי איתו

שמלבד הפאק הזה (שהוא לא זניח בכלל ואפילו רציני מאוד) יש לו מכלול תכונות כל כך נפלאות, בלי כל קשר להיותו פרופסור, שאי אפשר שלא להתאהב בו ולרצות לשמור עליו לכל החיים...

 

[כבר יודעת משהו]

אני רק תשובה

בודאי שהיא שם בגלל כל הדברים האחרים. אחרת לא הייתה כל כך מתייסרת. אני גם חושבת שראוי שתשאל עצמה מה היא מרוויחה מהקשר הזה, גם בגלל מה שהוא כן וגם בגלל מה שהוא לא. כלומר, רווחים יש לנו לא רק מתכונות חיוביות של הבן אדם, אלא גם בגלל דברים כביכול שליליים. כדאי להיות מודעים גם להם, זה לפעמים מעמעם את הקושי. מבחינתי, סקס עם מישהי אחרת, מתוך תשוקה מינית ותו לא, איננו בעייתי וזה לא משהו שהייתי בכלל עושה עניין כלשהו בגללו. אצלה זה אישיו שבגללו היא לא מצליחה לתפקד, כך שכאן הסבל שלה הופך לבלתי אפשרי ובמקום של כזה סבל, אולי לא כדאי להיות (גם אם זה אומר לוותר על דברים אחרים). ברור שיש שם משהו שמסנוור אותה וקושר אותה דוקא אליו, אחרת לא הייתה מפתחת כזאת סאגה רכושנית אובססיבית. מה זה 'גבר חד פעמי'? משתמשים וזורקים? שימי לב גם לביטויים כמו: 'לשמור עליו לכל החיים'.. כדאי להקשיב לה ולמילים בהן היא משתמשת. מה זה 'לשמור עליו' לכל החיים? מה באמת יש שם מתחת, במן אמירה כזאת? כמו ילדה קטנה שלא מוכנה לוותר על הצעצוע בעד שום הון בעולם. יש שלב כזה של רכושנות קנאית אגואיסטית, בילדות המוקדמת. אני עדיין חושבת שהיא תהיה חייבת מתישהו לאפשר לעצמה להתקלף באמת ולגעת בכל השדים שלה, אם היא רוצה איכות חיים טובה יותר לעצמה.

 

[talish9871]

"גבר חד פעמי" במובן של

גבר עם איכויות שפוגשים פעם בחיים... נכון שיש לו את הצד הבוגדני (והנה, את כותבת שלך לא היה מפריע בכלל שבן-זוגך מקיים קשרים מיניים חסרי רגש וזו גישה שהלוואי שהייתי מצליחה לאמץ, כי אז הגבר שלי היה באמת מושלם). יש לי ולו יחד כל-כך הרבה רגעים נפלאים שאני באמת רוצה "לשמור עליו כל החיים", שהקשר הזה לא ייגמר כי אני "מרוויחה", או מפיקה ממנו המון ולא במובן החומרי כמובן. את רואה בזה רכושנות ? אני רואה בזה אהבה, תשוקה, חברות, הערכה ועוד המון רגשות חיוביים שעל כולם מאפיל הצל הכבד של הבגידה שאני לא יודעת איך להתגבר עליה...

 

[כבר יודעת משהו]

זה הכל עניין של השקפת עולם

ותפיסת חיים. על כל מצב בחיים אפשר להסתכל משני צדדים (לפחות). וכל אחד בוחר לעצמו את הכיוון ממנו הוא מסתכל. לפעמים הכיוון מוביל למצב אומלל. אני בחרתי לא להיות אומללה בחיים שלי. בחרתי לקבל את החיים על כל מה שהם מאפשרים ונותנים לי. גם לאחרים, לתפיסתי, יש את אותה זכות על החיים שלהם, בדיוק כמוני. ועדיין יש לי שם אהבה גדולה, תשוקה, חברות והמון הערכה. כבר 30 שנה. דבר לא בא על חשבון דבר. תפיסת החיים שלי, שרחוקה מאד מטוטאליות ודרמטיזם גם נמנעת מלראות כל דבר שהוא (כולל גברים) כאיזשהו דבר חד פעמי שיש לשמור כל החיים (ברור שהבנתי את כוונתך בשימוש במושג הזה, אבל שימי לב שגם ל'חד פעמיות' יכולות להיות שתי משמעויות ואני נותנת המון המון משמעות לבחירה במילים ולמה שהן אומרות). כל קיבעון מונע מבחינתי גמישות והגמישות, בכל תחומי החיים, מסמנת לי את הדרך. אבל לא זה העניין. אני זו אני ואת זו את ואת ממש לא חייבת לאמץ שום גישה שלי. אני חושבת שלעצמך את כן חייבת לחיות את חייך כפי שאת שלמה איתם. כפי שהם נעימים לך ומספקים אותך. אם תדעי לעצמך מה את באמת באמת רוצה מבלי לצפות או לדרוש ממישהו אחר שיספק לך את החיים שאת רוצה, תדעי גם מה לעשות ועל מה לוותר. ואז, זה גם לא יהיה ויתור במובן השלילי של חסר או אין ברירה, אלא ויתור חיובי ושלם על משהו שאת לא זקוקה לו ולא רוצה אותו. היום את אוחזת בו בציפורניים, מכאיבה לעצמך ושורטת אותו מתוך דעה שהוא 'חד פעמי'. האם? ואולי זה לא בדיוק נכון? ואולי, משום שאת כל כך מתעקשת להחזיק בדעה הזו ובו, את לא מצליחה לראות את ה'רב פעמיות' שלו ואת הייחוד שיש גם באחרים? אני חושבת שכדאי לך מאד לברר לעצמך לעומק במה את באמת אוחזת. ושלא תביני אותי לא נכון, אני לרגע לא טוענת שהוא לא גבר עם איכויות. אין לי מושג, אבל זה גם לא מעניין אותי, בקטע הזה. מה שמעניין אותי הוא את ומה שעובר עלייך בכל הסיפור הזה.

 

[talish9871]

את נותנת לי הרבה חומר למחשבה

ובכל פעם שאת כותבת לי פה זה באמת גורם לי לראות את הדברים מכיוון קצת אחר. הניתוחים שלך מאוד נבונים, מדוייקים וקולעים, בלי קשר למה שאעשה איתם בסוף... תודה !

 

[I C E M A N 7]

כן

יש לה את התכונה המעצבנת הזאת

 

[chenby]

../images/Emo9.gif

 

[כבר יודעת משהו]

אתה לא ממש

רוצה להכיר את התכונות המעצבנות באמת שלי..

וחוץ מזה, שמתי לב גם לתכונות המעצבנות שלך, אבל מכיוון שהן הן גם הקסם שלך, אז בבקשה תשאיר אותן.. שנהנה ממך כמו שאתה.