נצל"ש, ענתנוי, חייבת לשאול אותך משהו
אני לא כאן הרבה, אבל מהמעט שקראתי, הגישה שלך מאוד מעניינת, ואני נוטה לאמץ חלקים רבים ממנה.
השאלה שלי היא פרקטית -
אני בעד לתת לקטנה המתוקה שלי לעשות כל דבר שלא פוגע באחר, מתוך הנחה שאם היא עושה אותו, זה כנראה טוב לה. למשל, אין לי בעיה שתנפנף כרצונה, כי אני בטוחה שזה מקל עליה בוויסות המציאות. אין לי בעיה שתמלמל כשמתחשק לה, וגם אין לי בעיה שתשחק במשחקיה בכל דרך שנראית לה.
עם זאת, נקודת המוצא שלי היא שהעולם והחברה לא יכולים להכיל ולקבל את השונה באותו אופן שבו אני מקבלת אותה (ואני מניחה שלולא היא, גם לי היה נראה מוזר לראות ילדה כמוה), ואני כן חושבת שבטווח הארוך, כשהיא תצטרך שהחברה תקבל אותה, ושאנחנו לא נהיה שם כדי לגונן ולסוכך, יכול להיות שכן יעזור אם נסייע לה להכיר את הנורמות המקובלות, ונתן לה כלים להפחית את הסימנים שמעוררים הרתעה (אני מדברת על הטווח הרחוק, כאשר היא כבר תהיה בוגרת, ואולי כן תרצה/תוכל להשתלב בחברה כאזרחית יצרנית ולדאוג לעצמה). הכל כמובן בעדינות, באמצעות טיפולים שנראים נעימים לה ושהיא לא נרתעת מהן. כרגע היא עוד נורא צעירה, אבל אנחנו עובדים עם מרפאה בעיסוק מקסימה ומכילה בשיטת פלורטיים, והילדה מאוד נהנית ומחכה למפגשים.
האם גם במקרה זה את חושבת שאנחנו מתנערים מהייחודיות של הילדה ומנסים לנרמל אותה ולהפוך אותה לאחרת?
אשמח לשמוע דעתך.