שלום לכולם, הרבה זמן לא כתבתי פה, אך אני בקשר
עין מתמיד עם "הפורום" אני אגיב על הכתבה במעריב בשני מישורים, 1) איני מעודד צריכת סמים, כפי שאיני מעודד שימוש באקמול אם אין צרך בכך. אך איני חושב שתופעות הלוואי של התרופות שמוצעות לנו היום פחות נוראיות מתופעותיו של צמח המאריחואנה. אני גם יכול לציין שיותר משני שליש ממכריי אשר נמצאים בטווח הגילאים שלי (22-27) צורכים חשיש וגראס, אני אוסיף ואציין שרובם ככולם "בני טובים" אשר לומדים באוניברסיטאות ועובדים במקצועות מכובדים. סוג של תרפיה הם קוראים לזה... חשיש נמכר היום כסיגריות באין מפריע, ותעשיית האקססוריז מגללגלת מיליונים : כלי עישון למיניהם, "באנגים" ציבעונים בצורות שונות, ניירות גלגול בגדלים שונים ומשונים, מכשירים לדחיסת ה"טבק", כל אלה נרכשים בפיצוציות, סופרים וחנויות מכולת באין מפריע, כמעט באותה הקלות אפשר לרכוש גם את מנת הסם. כשחברי "נתפס בשעת מעשה בעת שהיה בבמקום בילוי, ע"י צמד "בילושניק'ים" כל רצונם היה לבדוק שהחומר לשימוש אישי ולא לסחר. גם כשאדם כבר "נעצר ונפתח כנגדו תיק פלילי על שימוש בסם" התיק נסגר לאחר 3 חודשים מ"חוסר עניין לציבור" כמובן ללא שום הליך משפטי או משמעתי. אולי השד לא מפחיד כלכך? ואם זה מקל אז למה לא? גורם המוות ה"טבעי" העיקרי בעולם הוא דום לב בעקבות עודף שומנים והתקרשות דם הנובעת בעיקר מתזונה לא נכונה, זה אומר שלא נתפנק מידי פעם על איזו לאפה? או שניקח את הילדים למקדונאלדס? ראו זאת כנקודה למחשבה.. 2) אתם מסתכלים על הכתבה במישור הלא נכון, וזאת מכיוון ששוב מתפרסם הטוראט (או כפי שנכתב הבוקר במעריב-טורט) באור שלילי, לצד חולי סרטן, איידס, ושאר מחלות... הלוקה בטוראט נתפס פה כאדם תלותי אשר לא מתפקד וה"הסם" יכול לאפשר לו רגעים בודדים של שקט אני מצוטט: "חולי טורט קיבלו אישור להשתמש בצמח כדי להקל על תסמיני ההפרעה העצבית, המתבטאת בביצוע פעולות לא רצוניות ללא שליטה כגון פליטת קללות, חיקוי אחרים, והשלכת חפצים". תסמינים אלו אומנם קיימים במקרי טוראט מסויימים, אך מקרים אלו הם חריגים (איני זוכר בארבעת שנותיי בעמותה שכללו מפגשים לא מועטים של חברי העמותה והפורום, לוקה בטוראט שזרק חפצים באוויר...) מעבר למקרה בודד ויחיד איני זוכר אדם שקילל בפורום, יתקנו אותי עמיתי המלומדים אם יש טעות בדבריי... "לדנה היו טיקים חזקים מאוד של צווחות וגם קללות. בכל כמה שניות היא נתנה סדרה של עשר צווחות,..." "היא הייתה מכה ופוצעת את עצמה ולכן הייתה מאושפזת שוב ושוב, ילדים אחרים לא רצו להיות במחברתה. אנחנו יורים לעצמנו ברגל, בכל הזדמנות אנו "שמחים על המודעות הגוברת בנוגע לטוראט", על איזו מודעות אנו מדברים? מודעות למקרים הקשים ביותר? שבד"כ הפן הפסיכוטי הוא הדומיננטי מבין ההפרעות... יודעים מה? אנחנו הולכים אחורה, עדיף שהחברה לא תדע מהי התסמונת, מאשר היא תחשוב מה שמתפרסם היום במעריב, תסלח לי "דנה" שעד היום צרחותיה מהדהדות בראשי כשאני נזכר באותו ביקור ליד מיטת חוליה לפני שנים אחדות... במקום להגיעה למודעות חברתית אנו גורמים לסלידה חברתית!!! עד מתי???