מרוצים מבחירת קת'לין?

אדרבא, עצלות מחשבתית היא להתנהל אוטומטית

באופן רגשי-טרנדי, מבלי ללהפעיל מחשבה.

מוביליות חברתית שמושגת כתוצאה מתשלומי העברה הינה מזערית, זמנית ולא ברת קיימא, וכל מטרתה קניית שקט חברתי.

מובטלים ו/או יצרני ילדים ו/או סתם עצלנים, שיודעים שהמדינה תדאג להם, ישארו כאלו עד סוף הדורות, אלא אם כן יבינו שהחלב בעטיני המדינה נגמר.

האקט היחידי היעיל (שאני כולי בעדו) הוא העלאת שכר המינימום (בנתוני היום, לסדר גודל של $14-15 לשעה, כ-$30,000 בשנה). לפחות בהתחלה יהיה לזה מחיר (אינפלציה, אבטלה), אבל המוביליות שצעד זה יביא, שווה את זה.
 

פורטי40

New member
אתה לא מעריך שקט חברתי?

מסתבר שאנחנו מוכנים לסבול את נוכחותם של כמה עצלנים פרזיטים שלא תפסנו אותם מסתתרים בתוך קבוצת אנשים גדולה יותר, התלויים באמת ושלא באשמתם, במענק של צדקה מטעם הממשלה. לא הייתי מבטל את המענקים האלה רק בגלל כמה עצלנים. זאת תוכנית מחושבת היטב לפי כל מקרה לגופו, ושאינה מבוססת על רגש או על טרנד. שיקולים כאלה מופעלים גם לגבי מענקים לנכים, לחולים ולמטורפים.
שוב, ההצבעה בבחירות לא צריכה להיות מבוססת על בחירה בין "שמרן" ובין "ליברלי", אלא על בחירה בין קיצוני ובין מתון. הודאק הוא קיצוני.
 
בוודאי שאני מעריך שקט חברתי.

מאידך, אי שקט חברתי הוא בעיקר פונקציה של ציפיות ושל שטיפת מוח פופוליסטית באמצעים דמגוגיים. אני מאוד לא מעריך את מי שמלבים אי שקט חברתי למטרות פוליטיות ואידיאולוגיות ועושים את אי השקט קרדום לחפור בו. הרי, אני מקווה שתסכים איתי, מבחינה אובייקטיבית קנדה יכולה לספק לתושביה בסיס קיומי סביר גם ללא רמות מסוי כה גבוהות ותקציב ממשלתי כה מנופח.

אגב, אין לי נתונים (לא חיפשתי) אבל להרגשתי הסיפור כאן הוא הרבה מעבר ל"כמה עצלנים פרזיטים שלא תפסנו אותם". אמנם לא הגענו עדיין לרמת הפרזיטיות בסוציאל-דמוקרטיות האירופאיות, אבל אני לא משוכנע שתחת ממשלה ליברלית (ולא עלינו, NDP), גם זה יגיע. על מנת למנוע ספק, "לנכים, לחולים ולמטורפים" ברור שיש להעניק כל תמיכה אפשרית.

ולגבי ההצבעה בבחירות, אני מפנה אותך לתגובתך משעה 23:09. נדמה לי ששם דווקא הצהרת שהבעיה שלך עם הודק היא שהוא מהקונסרבטיבים (וככזה, רחמנא ליצלן, הוא עלול לעשות באונטריו את מעשי האריס). בכל מקרה, ההגדרה כקיצוני וכמתון היא יחסית ובעיני המתבונן. הקיצוני שלך יכול להיות המתון שלי, ולהיפך.
 

פורטי40

New member
23:06 ?

אולי אפשר לפרש את דברי שם כאנטי-PC אבל לא לזה התכוונתי. התגובה שלי שם היא אנטי-הודאק ודומיו בעבר. אני חושב שהארפר שונה מהם.

אני חושב שממשלה כלשהי חייבת לבדוק מחדש את המדיניות הכלכלית-חברתית שלה לעיתים קרובות, הרבה יותר מאשר פעם ב 4 שנים לקראת בחירות, ויותר מאשר פעם בשנה בזמן התקציב. זה נושא שדורש כיוונון עדין תכוף. החלטות עיוורות חד-פעמיות וודאי לא מספיקות בנושא מורכב כזה. מדינה היא לא רק ביזנס, אלא הרבה יותר מזה.
 
אני חייב להודות שלא ממש הבנתי את שני המשפטים:

א. אם אתה "אנטי-הודאק ודומיו בעבר" איך אתה מגדיר עצמך כלא "אנטי-PC"?

ב. ולמה אתה מתכוון בלבדוק ולכוונן החלטות כלכליות-חברתיות לעיתים תכופות ולא רק אחת ל-4 שנים לקראת בחירות. הרי בין כה וכה ממשלות מקבלות החלטות כאלו יום-יום (אבוי אם לא) כאשר כל החלטה כלכלית היא חברתית, ולהיפך.

הבעיה עם הסוציאליסטים היא שהם לא מבינים שלכל החלטה שהם תופשים כחברתית-חיובית (ברוח ה"שיוויון ואחווה", והחתירה להתקרב למצב של "כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו"), יש מחיר כלכלי כבד ובדיעבד גם מחיר חברתי-כבד. ההתנהלות הזו, דומה יותר מכל להתנהלות של ילדים שפורצים לחנות ממתקים זוללים ומביאים לחבר'ה וסומכים על כך שבסוף אבא יבוא וישלם (וליתר דיוק, ילדיהם הם).
 

פורטי40

New member
א. משום שלא כל אנשי PC הם אותו דבר

ב. לפעמים ממשלות מקבלות החלטה אחת גורפת, כמו לסגור את כל המוסדות לטיפול בחולי נפש, בלי לבדוק אותם אחד לאחד. או לסגור את כל המחלקות במוסד אחד, בלי לבדוק אותן אחת אחת. וזאת עצלות מחשבתית.
-
"הבעיה עם הסוציאליסטים שהם לא מבינים..." הוא ביטוי גורף. הרי יש משהו בין קפיטליזם טהור ובין סוציאליזם טהור, האיזון הזה קשה להשגה, ודורש השקעת מחשבה רבה. בדרך כלל ארצות שבהן האיזון טוב יותר, החיים בהן טובים יותר.

הריינגניזם והת'אצ'ריזם היו דוגמאות של קפיטליזם קיצוני והרסני. הקיבוצים בארץ היו (הם) דוגמה לסוציאליזם קיצוני. ברור שעל הסקאלה שבין שני הקיצוניים האלה קיים אופטימום שאליו שואפות רוב מדינות המערב (להבדיל מעסק מצליח, ששואף לקפיטליזם מוחלט). כבר אמרתי כאן שמדינה אינה עסק מסחרי. שני הגופים פועלים בדרכים שונות.
 
נראה שאנחנו באמת לא בראש אחד...

מה המשמעות של איזון/פשרה בין קפיטאליזם, שהיא שיטה כלכלית עובדת (כשלא מפריעים לה) ובין סוציאליזם שהיא שיטה כלכלית כושלת שמעולם לא באמת עבדה (שלא תחת דיקטטורה)? שוק שהוא חלקית בבעלות פרטית רציונאלית וחלקית עם חופש לכוחת השוק ולתחרות? זה שוק נכה וכלכלה מתנוונת.

כלכלית, הרייגניזם והת'אצ'ריזם, היו נפלאים (למרות שאישית, לא אהבתי את הפאתוס הלאומני שלהם וגם לא את הדתיות), מה גם שבמונחים שלך, של איזון ופשרה, הם בהחלט לא היו באמת קיצוניים (כי במשטרים דמוקרטיים בין כה וכה יש בלמים, איזונים ומגבלות לכח). אני מציע שתקרא בעיון את המאמר הבא באשר לת'אצ'ר:
http://economix.blogs.nytimes.com/2...margaret-thatcher/?_php=true&_type=blogs&_r=0

שים לב גם לטבלה המעניינת בפרק Economy and taxation כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Margaret_Thatcher#Domestic_affairs
 

פורטי40

New member
טוב, הסכמנו לא להסכים


 

פורטי40

New member
קראתי את הטבלאות ואת המאמר. מענין

כתבת "כלכלית..." העניין הוא שמדינה היא לא רק כלכלה. מדובר שם על אבטלה חסרת תקדים מאז השפל הגדול, ועל מהומות, ושביתות, תוך שהכלכלה היתה בסדר גמור: תמ"ג צומח וחובות מוקטנים. לכן אני דוגל באיזון, להקריב קצת את הכלכלה ולשפר את המצב החברתי. הפערים בין עשירים ועניים גדלו בזמן ת'אצ'ר ורייגן, תוך שהמדינה התעשרה. אני שמח שיש כמה מפלגות באונטריו ויש ממה לבחור.
 
שלחתי אותך במיוחד לטבלה בויקי ממנה אתה

יכול ללמוד שהוצאות הממשלה בימי ת'אצ'ר, גדלו דווקא בתחומי הבריאות, החינוך ובטחון הפנים (התחומים ששנינו מסכימים, כך אני מקווה, הם החשובים ביותר).

באשר לאבטלה. קודם כל אבטלה היא אלמנט כלכלי (עבודה היא גורם יצור) קלאסי. יש כמה וכמה סוגי אבטלה, חלקם צפויים, ואפילו מחושבים מראש, בתקופה של שינויים טכנולוגיים ומשקיים: אבטלה מחזורית, אבטלה טכנולוגית, אבטלה חיכוכית וכד'. בכל מקרה אלו אבטלות עדיפות, ובדיעבד מבריאות וחיוביות למשק, בהשוואה לאבטלות סמויות ואבטלות רווחה שכל כך אהובות על ממשלות סוציאליסטיות שעסוקות בסימום המשק.

ובאשר למהומות ולשביתות - ברור, המאבק ההכרחי והלגיטימי של ת'אצ'ר באיגודים המקצועיים ותהליך שבירתם, היה כרוך, כצפוי, במהומות ובשביתות. הרי ראשי האיגודים היו חייבים להצדיק את משכורותיהם, ולקח זמן עד שחברי האיגודים הפנימו שמה שהתאים לכלכלה ישנה מבוססת עבודת כפיים וטכנולוגיה נמוכה, לא יהיה קיים בבריטניה מודרנית בעולם עם גלובאליזציה.

בסופו של יום ת'אצ'ר הניחה את היסוד לכלכלה הבריטית החזקה והבריאה (הכל יחסי) של היום, ממנה נהנים (כמעט) כל תושבי הממשלה (ולראיה, בריטניה מהווה מגנט להגירה מכל העולם).

תמיד טוב שיש כמה מפלגות לבחור מהן. אחידות דעות והעדר בחירה מאפיינים משטרים מסוג מאוד מסוים שאנחנו לא רוצים שיגיעו לכאן.
 

SupermanZW

Well-known member
המעמד הבינוני נמוך בארה"ב חי בממוצע טוב יותר

מהעשירון העליון של שבדיה וגם בארה"ב המיסים לא ממש נמוכים.
 

פורטי40

New member
א. אני לא בטוח שהסטטיסטיקה שלך נכונה

ב. "חי טוב" זה כולל פחד מפני טיול רגלי במרכזי הערים כמו יוסטון, לוס אנג'לס ועוד, ואפס ביטוח רפואי למי שלא עובד.

איכות חיים ורמת חיים הם שני דברים שונים. יש להם מדדים שונים. דברתי על הצירוף האופטימלי של כלכלה וחברה, לא של כלכלה בלבד.
 
צימצום המיסוי והממשלה הם צו מוסרי

ובמקרה גם חובה פרקטית.
לממן הפלות, רקדנים, כנסיות ומגלפי טוטמים? תראו לי איפה בחוזה ביני לקנדה כתוב שאני צריך לשלם על זה.
 

PuffDragon

New member
הפלות זה מאוד משתלם בטווח הארוך

יש קשר ישיר בין נגישות להפלות וירידה בפשיעה 20 שנה מאוחר יותר.
 

פורטי40

New member
הקשר שלך למדינה הוא לא עסקי

זה קשר מסוג אחר.
גם הקשר שלך עם אשתך וילדיך הוא לא עיסקי. ישנם עוד גורמים, והם שונים מהקשר הלא-עסקי שלך עם המדינה.
 

calgary2010

New member
יש הבדל בין הבטחת בחירות למציאות

ברור שטים הודק לא היה מקצץ הרבה מהשירות הציבורי, למשל כי לא היה זוכה ברוב מוחלט
וכדוגמא גם הרפר, שכן יש לו רוב מוחלט, לא מקצץ יותר מידי, אבל כן צפוי להגיע לאיזון תקציבי כמו שהבטיח

לגבי הליברלים, הם יעלו קצת מסים, אבל לא ברור אם תקבל יותר שרותים, גם לאור הצלחות העבר
וגם כי הם הולכים לפגוש את המציאות והיא:
הגדלת מס גם פוגעת בצמיחה
צריך לפחד מהגרעון שכן הכסף מגויס בשוק החופשי והגדלת הגרעון מגדילה את מחיר הכסף
 
למעלה