מחאה כמוה כאלימות?
ממתי הפכה מחאה לאלימות? מחאה היא דרכו של אדם להביע את דעתו. כפי שיש "חופש עיסוק", יש גם "חופש הבעת דעה ועמדה", שנהוג לכנותו "חופש ביטוי". בדבריך שלוש טענות. טענתך הראשונה - מותר למחות רק כנגד מה שאיננו חוקי. במובן הזה, אתה מקבל את החוק כמגדיר הבלעדי של המוסר - עבור כולם, כל דבר בכל עת. זו צורה מסוכנת של התיחסות לחוק, וצורה לא דמוקרטית של התיחסות לשלטון. החוק, שנוצר על ידי אנשים, הוא מגדיר מצומצם, המיועד למטרות מסוימות בלבד. בודאי שאיננו מגדיר כנגד מה מותר לאדם (אפילו איננו אזרח, אגב), למחות. טענתך השניה, מחאה כנגד תוכן של מוצר, ובמקרה הזה, יצירה, (נניח, אני באמת לא מכירה את מה שהוא מוכר שם), פועלת כנגד "חופש העיסוק", ונבחנת לפי מידת יעילותה (אני מתייחסת להודעה קודמת שלך, שבה אמרת, "את תתני לו סטירה... כי למילים הוא לא יקשיב). בדיעה זו שלך יש התנשאות כלפי המוכר עצמו - כאילו איננו מסוגל לחשוב, להקשיב ולהשתכנע, התנשאות כלפי המעוניינות למחות - כאילו אינן מסוגלות לדבר, להביע עמדה ולשכנע, והבעת דעה מאד בעייתית שלך - כאילו אלימות פיזית היא הדרך היחידה שבה יכול אדם להשפיע על אדם אחר. טענתך השלישית, מחאה על דרך הצגת גופה של אשה, שבעיני המוחות איננה מוסרית, כמוה כהגבלת מין לייצור ילדים. ובכן, דווקא הניסיון לשחרר את המין מהמגבלות הזכרתניות המסורתיות - מהיותו דרך של גברים ליצור ילדים בגופה הסביל של האשה, ודרך של גברים להפיק תענוג מגופה הסביל של אשה, מובילות את המוחות כאן, ואני מקווה שאני לא מעוותת את דעותיהן במה שאני אומרת, להביע את העמדה, שגופה העירום של אשה, והצגתו ככלי לבנות ממנו דברים, הוא דרך פסולה להפקת רווח (מכירות). אני יכולה להתווכח על המסקנה שלהן, למרות שאני משערת שאני חולקת עליהן רק בניואנסים. עם ההשקפה שלך, כאילו אין אפשרות לראות בגוף האשה מאומה פרט לכלי - אם לא להפקת תענוג גברי, בודאי שרק לשימוש כרחם (ומעבר לזאת מאומה, לפי מה שעולה מהודעותיך), אני חושבת שגם אני גם הן יכולות להתווכח, וזה בדיוק מה שאנחנו עושות. וכרגיל, כשאני מפרשת דברים של אחרות (וגם שלך), כולכן וכולכם מוזמנים לתקן אותי בכל מקום שבו אני טועה.