אתה שואל איך התגלגל עניין התביעה?
או עושה קשר מיידי בין מרד צרכנים (הבעת דעה על ידי כל אחד מהם באופן אישי, שיכולה להשפיע משום שהתאגדו והם מביעים את עמדתם על ידי המנעות קבוצתית מרכישת המוצר), ובין תביעה - במקרה הזה, שימוש בחוק כדי למנוע פרסום של המוצר? בחירה בקניה או אי קניה של מותג היא זכותו של צרכן. צרכן יכול לבחור לקנות מותג מסיבות שונות ומשונות, חלקן מודעות וחלקן כאלה שאינן. ככל שגוברת מודעותו של הצרכן לדרך שבה מנסים לגרום לו לרכוש את המוצר, וככל שהוא נוטה יותר לבחון את הדרך הזו על פי אמות מידה מוסריות, כך גדל הסיכוי שיקנה או ימנע מקניית מותגים שהחברות המייצרות ו/או המשווקות אותם פוגעות באמות המוסר שלו עצמו. בניגוד לצנזורה על פרסום, מרד צרכנים איננו נדרש לתירוץ, לסיבה שתעמוד בפני החוק, או להסבר שיספק את דעתם של אלה שאינם מצטרפים אליו. כל אחד - ואמות המוסר הפרטיות שלו. ככל שגדלה הקבוצה שהערכים שלה דומים, בהקשר הספציפי, (במקרה הזה - התיחסות מבזה לגברים, לפי דעתם של התומכים בפרסומת - כאילו ביזוי גברים הוא משהו מוסרי, ושהופך ביזוי נשים לפחות תדיר, צורת מחשבה שנשגבת לחלוטין מבינתי), כך גדל הסיכוי להשפעה באמצעות המנעות. מניעת שידור של פרסומת, (או שימוש בה ברשות הכלל - במדיות שונות), היא הכלה של אמות מוסריות של פרטים על הכלל. צורה כזו של מניעה היא ציבורית ואיננה פרטית, ולכן היא נדרשת להסבר, ולעמידה בקריטריונים שמציב החוק.זו צורה אחרת לגמרי של הפעלת כח (לא פיזי, בשני המקרים) - באמצעות מרות. ובהקשר של תגובתי הקודמת לך, מרד צרכנים הוא דרך של מחאה. צנזורה, היא הרבה מעבר לזה. ניסית פעם לבדוק מהי מחאה, ולמה ההתנגדות הכה עזה שלך כלפיה? חשבת פעם מהן צורות השלטון שאינן מאפשרות מחאה ומהם סוגי האלימות המופעלים במשטרים הללו?