שלום לכולם........./images/Emo140.gif
אוקי,אני לא ממש דוגמה בתור אחת שסבלה מאנורקסיה ועדיין יש לי בעיות אכילה... אבל מה שקראתי כאן יותר מדי מזכיר לי את מה שאני הייתי אומרת לעצמי בכל התקופה ההיא! "לנקות את הגוף", "להיטהר" "לא צריך מזון כמעט,בטח לא כמו שהרגילו אותנו" "בלי מזון מעום לא חשתי טוב יותר" נסיונות לבדןק את הגבולות של הגוף המנעות ממזון כדי להבחין מהו רעב, פחד מאכילה ומחזרה לאכילה רגילה ושגרתית צום=לתת לגוף חוסר אכילה כמצב המועדף,המוערך ע"י החברה לא לאכול כדי לטפל בגוף וכו...... אז אני לא מתאפקת וחייבת לשאול:נפלתם על הראש??????????????? מה זה השכנוע העצמי הזה??? ועצבים של אחת אנורקטית -למה אתם ואני לא? אוקיי 7 שנים צמתי......וכן היו תקופות ביניים שאכלתי אבל הרבה היה צום. האם הרגשתי טוב יותר?רק בשלב מאוד מסוים.מהר מאוד הכל הפך לקודר ורע. הבאתי את גופי לקצה גבול היכולת......אז יופי,עכשיו אני סובלת ממיגרנות,סחרחורות,כאבי בטן,היפוגליקמיה,קנדידה,בעיות במפרקים ובעמוד השדרה ומה לא.... לא חושבת שנעשיתי בריאה יותר.....רק זקנה יותר. לא חושבת שזה עוזר לצאת ממצבים קשים רגשיים. זו רק דרך לברוח מהם. זו רק דרך להרגיש"התנקות","התעלות",אולי עליונות מסוימת משאר בני אדם.. הבעיות נשארות באותו מקום,גם אחרי הצומות האלו...... ולא נראה לי שלטווח הרחוק,הכוחות להתמודד עם אותן בעיות גדלים. כולכם מסכימים שבנות שלא אוכלות,שמרעיבות את עצמן,זו הפרעת אכילה,נכון? אז תסתכלו גם על עצמכם ותנסו למצוא הבדלים........ שיהיה לכולכם יום טוב מקווה שלא פגעתי באיש...... ממני שיר