נאוה פרנס, נטורופתית
New member
שיר, הבהרה נוספת...
אני יודעת שכשמדובר בכדורים, אין לאנורקסיות בעיה
הדמיון היחידי בין צום לבין אנורקסיה זה: ימים בהם לא אוכלים... השוני הוא: אורך הצום סיבת הצום מטרת הצום היכולת להפסיק את הצום אני מסכימה איתך שלא כדאי למתוח את הגוף. אני למשל, מאוד רציתי להמשיך לצום מעבר ל- 13 יום!!! הלשון שלי לא הראתה עדיין סימנים של סוף התהליך... ובכל זאת, היה סיכוי קלוש שאני אולי מגיעה לגבול כלשהו בו הגוף יתחיל לפרק חלבונים (שרירים) אז מיד הקלתי בצום ועברתי למיצים שמכילים את כל אבות המזון, אבל בעיקר אנרגיה שתמנע פירוק חלבונים להשגתה... היום אני יודעת שאסור לי לצום (היפוגליקמיה) ולכן, אני לא צמה גם ביום כיפור... כאיש מקצוע, אני לא יכולה לשלול את הצום כאמצעי ניקוי, רק להדריך את מי שמותר לו - לעשות אותו נכון ולהזהיר את מי שהצום ייפגע בבריאותו... לצורך פתרון משברים נפשיים יש לגעת במשברים הנפשיים... יש לדבר עליהם, להבין אותם, לקחת עליהם אחריות. ואז... לשקם את חלקי הנפש שנפגעו, לאהוב את עצמנו, לחזק את הנפש, ליצור חוסן פנימי. וגם - לרכוש כלים להתמודדות עם המשפחה, לרכוש כלים להתמודדות עם החברה שסביבנו, למצוא עבודה ולתפקד כאחד האדם, מבלי לאבד את הייחוד שלנו. אני יודעת שהדיון על צום כדבר חיובי יצר אצלך מין "קצר" או "רעש" אבל את יכולה גם לקחת מזה למידה על "אין דבר שלילי או חיובי, אין טוב ורע - זה הכל עניין של פרופורציה, עיתוי נכון ומתאים וכדומה..." למשל: שוקולד עבור הגוף שלי זה רעל... קוביית שוקולד עושה נפלאות להמון אנשים... קוביית שוקולד יכולה לעשות גם לי נפלאות אבל... אני לא עוצרת בקוביה או בחפיסה... זה מה שהופך את השוקולד לרעל, למשהו שמזיק לגופי. מקווה שהצלחתי לשים לך את העניין בפרופורציה נכונה... מקווה שהצלחתי להראות לך היכן ההבדל... עוד משהו... את יודעת איך אני תמיד אומרת שצריך לדבר על הדברים... יש מקרים שאני "סותמת לאנשים את הפה" כי הם מדברים כדי לא לגעת בדברים. במקרים אלו, חשוב לשאול אותם שאלות ולא להרשות להם לדבר מיד... הם צריכים ללכת עם השאלות פתוחות, כדי לעבד את הדברים. ו... הם מתפוצצים!!!!!
אוהבת אותך,
נאוה נאוה
אני יודעת שכשמדובר בכדורים, אין לאנורקסיות בעיה
