gomen nasai!
חזרתי, חזרתי, חזרתי "מעניין מה שלום קארי עכשיו" טאי אמר לעצמו וקמץ את אגרופיו. מאט וסורה השיגו אותם בדיוק בזמן לראות את טיקיי אוחז בידו של טאי, מנסה להרגיעו. "טוב, הדרך היחידה היא להיכנס לטירה, ו..." צפצוף ממחשבו של איזי קטע את רצף הדיבור שלו, והוא מייד פנה לנתח את הנתונים. "אז מה התוכנית?" מאט שאל, מנסה בכל כוחו לא לכעוס על טאי. הוא לא לוקח ממנו את טיקיי... "איזי אמר שקארי בטירה המפחידה הזאת." טיקיי השיב, לא מניח לידו של טאי. "או אווו..." "מה, מה מה מה מה מה?!" טאי כמעט והתפוצץ. "איבדתי את הסימן שלה... אבל זה מוזר, הוא לא מזמן רק הופיע שוב..." "אז אנחנו חייבים למהר! קדימה כולם, אין לנו זמן לבזבז!" בינתיים, בתוך הטירה... וודמון יחיד ומאושר רץ לאורך המסדרונות, חפץ כתום בוהק בידו. "אדוני... אדוני!" העץ החי פתח את הדלת לחדר ולא הפסיק לרוץ עד שהגיע לאדונו וכרע ברך. "אני מקווה שיש בפיך בשורות טובות, וודמון. יהיה לי מאוד כואב לאחד אותך עם אחיך כחומר ההסקה שלי." "לא לא, אדוני! יש לי בשבילך מתנה שאני בטוח שתשמח אותך! הנה!" עיניו של אדון האפלה התרחבו בחשכה וכוס היין שאחז נפלה לרצפה והתנפצה, הנוזל האדמדם נבלע בצללים. "זהו..." "סמל האומץ אדוני. והרשה לי להגיד, הילד לא היווה סכנה כלל וכלל!" "יפה מאוד, וודמון." הסמל ריחף מענפיו של הוודמון לעבר אדון האפלה. "יפה מאוד..." next!