קשתות
מעניין שבארה"ב עושים נא...עם אצבא אחת מורמת למעלה ובאנגליה אלה שתי אצבעות שמסמנות - "נא " כלפי מעלה והסיבה היא קשתות ! האנגלים היו קשתים טובים ( וויליאם טל ) והעונש בתפיסת קשת היתה כריתת שתי האצבעות שאיתן הוא יורה ולכן הם היו עושים "נא " מרחוק ומראים שיש להם את האצבעות ומישם זה מוביל לנא של ימיינו... גם לגבי הנהיגה בימין הסיבה היא שהם היו רוכבים על סוס ואז אם הרכיבה היתה מצד שמאל הם יכלו לעשות שימוש בחרב ולמעשה כבר בשליפה לבצע חיתוך ( מה שניקרא "אקונומיק אוף מואושיין " בלחימה וביצוע כמות תנועות מיזערית ויעילה ) ולכן הם רכבו כשחצו אחד ליד השני בצד ימין ולא שמאל... מקורות הם מעניינים תמיד והיסטוריה אפשר ללמוד ממנה רצ"ב מספר דברים מעניינים החיים בשנת 1500 בפעם הבאה שאתה שוטף וידיים ומתלונן שטמפרטורת המים היא לא בדיוק איך שאתה אוהב, תחשוב על איך הדברים היו פעם...הנה כמה עובדות על שנות ה 1500: רוב האנשים התחתנו ביוני, מפני שעשו את האמבטיה השנתית במאי ועדיין היה להם ריח יחסית טוב ביוני. אבל בכל זאת, התחיל להיות להם ריח לא נעים, לכן הכלות הזיקו בידיים זר פרחים גדול להסתיר את הריח. ומכאן המנהג היום שהכלה נושאת זר פרחים בחתונה שלה. האמבטיה הייתה גיגית גדולה מלאה במים החמים. בעל הבית זכה במים החדשים והנקיים, אחריו כל שאר הגברים והבנים, אז הנשים ולבסוף הילדים. את התינוקות רחצו אחרונים. בשלב הזה המים היו כל כך מלוכלכים שממש היה אפשר לאבד מישהו שם. ומכאן נולד הפתגם "היזהרו לא לזרוק את התינוק עם מי האמבטיה". לבתים היו גגות מסוככים- שכבה עבה של קש- ללא עץ מתחתיו. היה זה המקום היחיד בו חיות יכלו להתחמם, ולכן כל החתולים וחיות קטנות אחרות (עכברים, חרקים) חיו בתוך הגג. כשירד גשם הקש נהיה חלק ולפעמים החיות היו מחליקות ונופלות מהגג. ומכאן הפתגם " יורד גשם של חתולים וכלבים". לא היה דבר שימנע מדברים ליפול אל תוך הבית. זאת הייתה בעיה רצינית בחדר השינה שם חרקים ולכלוך אחר ממש יכלו לבלגן את המיטה הנקייה שלך. לפיכך, מיטה עם עמודים מסביב וסדין פרוש מעל נתנה הגנה חלקית. וכך נולדו מיטות אפריון ("מחופות"). הרצפה הייתה מאדמה (חול). רק העשירים יכלו להרשות לעצמם רצפה אחרת. ומכאן הפתגם "עני כחול". לעשירים היו רצפות קרשים אשר היו מאוד חלקות בחורף כשהתרטבו, לכן פיזרו דיש (קש) על הרצפות לעזור לבני הבית לא להחליק. ככל שהחורף התקדם, הם הוסיפו עוד ועוד דיש עד לשלב שבו היו פותחים את הדלת הוא היה נשפך החוצה. הם הוסיפו חתיכת עץ לתחתית הדלת. וזהו מפתן הדלת (באנגלית: "מחזיק הדיש"- thresh hold ). לאמידים בקהילה היו צלחות עשויות מ"פיוטר", אשר מכיל עופרת. אוכל עם רמת חומציות גבוהה גרמה לחלק מהעופרת להשתחרר לתוך האוכל, ואנשים היו מתים מהרעלת עופרת. זה קרה לרוב עם עגבניות, ולכן למשך כמעט 400 שנה עגבניות היו נחשבות רעילות. השתמשו בכוסות עופרת לשתות שכר ו-וויסקי. השילוב היה לפעמים "מעלף" את השתיינים ליום- יומיים. אנשים אשר עברו בדרך חשבו אותם מתים והיו מכינים אותם לקבורה. היו מניחים אותם על השולחן במטבח לכמה ימים ובני המשפחה היו יושבים מסביב אוכלים ושותים ומחכים לראות אולי יתעורר. וכך נולד המנהג של סעודת "אשכבה". אנגליה היא וותיקה וקטנה ולתושבי הארץ התחילו להיגמר מקומות הקבורה. אז היו מוציאים ארונות קבורה מהמקומות שלהם, מרוקנים את העצמות ל"בית עצמות" וקוברים מישהו אחר בארון. בזמן שפתחו ארונות אלו, מצאו ב-1 מתוך 25 ארונות שריטות על פנים הארון, והבינו שקברו חלק מהאנשים בעודם חיים. לכן התחילו לקשור חוט ליד של הנפטרים, והיו מחברים אותו לפעמון שמעל הקבר. מישהו היה יושב בבית הקברות כל לילה ("משמרת בית הקברות") לשמוע אם יש קול פעמון; וכך מישהו היה ניצל על ידי "הצלצול הגואל" או שקראו לו "מת מצלצל". וזאת האמת! עכשיו, מי אמר שהיסטוריה משעממת??
