לא דייקת
לא טענתי ש"אם הרוב נגד זכות מסויימת לאנשים אז אותם זכויות לאותם אנשים לא צריכים להיות קימות" - זכויות במובן של rights. יש סוגי זכויות שונות. זכות טבעית, מכח היותינו בני אנוש. זכות חוקתית, הניתנת מכח החוקה. פריוולגיות המוענקות ע"י החברה דרך המחוקקים. קשה לי לחזור על עצמי כי אני רואה שאנשים לא קולטים, אז אנסה שוב, בפעם האחרונה. זכות טבעית - אין לאף אדם זכות לשלול אותה (למעט במקרים מסויימים שאכ"מ). זכות חוקתית - אין לאף אזרח זכות לשלול אותה, אלא ע"י תיקון החוקה. פריוולגיה - החברה/המחוקקים יכולים לקבוע מי יקבל ומי לא, על בסיס קריטריונים שטובים לחברה. מי קובע מה טוב לחברה? החברה עצמה. זה לא אומר שהחברה לא יוכלה לעשות טעויות. היא יכולה לטעות, ובגדול, אבל בסופו של דבר ההחלטה בידיה. הזכות לחיות למשך כל החיים עם מי שרוצים, זו זכות טבעית. (למעט מקרים מסויימים שפגיעתן בחברה רבה, כמו יחסי עריות, כפי שהסברת, ואני מסכים להסבר שלך.) מסתעף מזה הזכות לקשור קשר זה במה שמקובל לקרא נישואים: מחוייבות זל"ז, שכוללת כל מיני דברים כגון: ניהול חיים משותפים בכל המובנים, אקסלוסיביות מינית (בדר"כ), דאגה זל"ז בעיתות צרה, ועוד. זו זכות טבעית ואין לאף אחד זכות לשלול זכות זאת. לכן למשל אסור לחברה לאסור נישואים של אנשים ממוצא שונה, למשל. אם בני זוג ממוצא שונה רוצים לחיות ביחד למשך כל חייהם, אין לאף אחד זכות לאסור זאת עליהם. זכות זו אינה מעוגנת בחוקה. לא כתוב בחוקה בשום מקום שיש זכות כזו, אז זה לא מעוגן בה. וזה לא צריך להיות כתוב בחוקה, כי הזכות הטבעית קובעת. כעת, בנוסף לזכות הטבעית הקיימת מכח היותינו אנשים, החברה מעניקה רשימה של כ1100 (לפחות לפי אתרי הגייז שראיתי, לא ספרתי..) זכויות הקשורות לאנשים נשואים. כל ה1100 זכויות הללו הן פריוולגיות במלא מובן המילה. הן זכויות שהחברה נותנת, וזכותה לקבוע מי יקבלן. אי אפשר לומר שהן נובעות מכח היותנו בני אדם. למשל, לזוג נשוי יש זכות לקבל הטבות מס מסויימות. האם סביר לומר שהטבת מס הינה זכות בסיסית? כמובן שלא. זו הטבה שהחברה מעניקה. לבן/ת זוג נשוי יש זכות לקבל את האזרחות של בן/ת הזוג השני. האם אזרחות היא זכות בסיסית מכח היותנו בני אדם? כמובן שלא. זו זכות חוקתית השמורה רק לבני אותה המדינה. וכן הלאה וכן הלאה. כל רשימת ה1100 הטבות הללו שבני זוג מקבלים, הם מקבלים בגלל שהחברה בוחרת להעניק זאת לבני זוג נשוי, מסיבות שונות. החברה רוצה לעודד את ממסד הנישואים, כי היא רואה בכך אלמנט חשוב ליציבות החברה. אולי החברה טועה. אולי נישואין פוגעים ביציבות החברה. אבל זו ההחלטה של החברה, בין אם היא צודקת בין אם לאו. מותר לחברה לומר שהיא תעודד זוגות נשואים, בכך שתעניק להם 1100 הטבות, ולא תתן את אותן ההטבות לזוגות לא נשואים. זכותה. אני סינגל, ומופלה לרעה בכך שאין לי את הטבות המס שזוג נשוי מקבל. אבל זכותה של החברה לקבוע זאת. מותר לחברה לקבוע מהי ההגדרה של הממסד שאותו היא רוצה לעודד. החברה קובעת, לא את ולא שום שופט. מה שנופל בתוך ההגדרה מקבל את ההטבות הנ"ל ומה שלא, אינו מקבל. רק שאסור להגדרה לנגוד לחוקה. אם ההגדרה לוקחת בחשבון את הדת של בני הזוג, או הגזע, אזי היא נוגדת לחוקה ולא משנה מה הרוב רוצה. אפילו אם 100% מהציבור בעד משהו, והחוקה אוסרת, החוקה גוברת. בתחום שאינו מוגבל ע"י החוקה, מותר לחברה לקבוע מה שהיא רוצה. אז מה יש לנו בנדוֹ"ד? אין שום איסור בעולם לזוג חד מיני להתחתן ולממש את זכותו הטבעית, באותה מידה שאסור שיהיה, לדעתי, חוק שאוסר על פולגמיה. החברה, נכון להיום, קבעה שהיא רוצה לעודד סוג מסויים של נישואים. היא רוצה לעודד נישואים בין גבר אחד לאשה אחת. היא לא רוצה לעודד נשואים בין אנשים מאותו המין, או בין קבוצות של אנשים. זכותה. לומר שבכך החברה מנשלת את זכותם הטבעית של הנ"ל זה לא נכון, כי שוב, היא לא אוסרת אלא רק לא מעניקה 1100 פריוולגיות אקסטרה. זכותה לקבוע שרק מי שנכלל בסוג נישואים מסויים זכאי להטבות הללו. מה שכן - אפשר להתווכח עם החברה. אפשר להוכיח לחברה שהיא טועה. אפשר להראות לחברה שעדיף לה לעודד גם סוגי נישואים אחרים. אפשר להראות לה שהיא סותרת את עצמה, שהטיעונים שלה אינם תקפים. אפשר לגרום לאנשים להסתכל על הדברים אחרת, ואז להצביע בעד נשואים חד מיניים. לא ע"י כפיה משפטית, אלא ע"י שכנוע הציבור. לא בגל שהציבור חיוב לעשות זאת, אלא בגלל שכדאי לציבור לעשות זאת, או לפחות לא להתנגד כי אין סיבה ממשית להתנגד. הבעיה היא שהגיי לובי בחר לכפות זאת על הציבור, במקום לשכנע את הציבור. לפני מספר שנים טענתי שהדבר יחזור כבומרנג, ואכן צדקתי. זמן קצר לאחרי שבית המשפט דחף את אפו להיכן שלא היה צריך, כמה עשרות מדינות הזדרזו לשנות את חוקתן להגדיר נשואין רק כבין איש ואשה. זו תוצאה ישירה מכך שמנסים לכפות על אנשים דעה שהם לא מסכימים לה, במקום לשכנע אותם.