הוא ילד מאוד צנוע
ולפעמים חסר בטחון עצמי (הוא היה כזה מגיל קטן מאוד, ההפך הגמור לאחיו הקטן). זה התבטא בכל מיני תחומים פרט ללימודים. למשל, כשאחיו נולד הוא כל הזמן היה אומר: הוא יותר טוב ממני, הוא יותר יפה ממני וכו'. הוא לא אמר זאת מתוך קנאה אלא מתוך אמונה אמיתית שזה נכון. לקח לי זמן רב של שיכנועים בחירוף נפש להחדיר בו את ההרגשה שזה בכלל לא נכון ושהוא לא נופל במאום מאחיו. לא תמיד הוא מאמין בעצמו וזה גורם לו לתסכולים ולפעמים עלול לשתק אותו. ברגע שבאים אליו, טופחים לו על השכם ומזכירים לו שבטח שהוא מסוגל, שאם רק קצת יחשוב ויתאמץ אז פתאום הוא יראה שהוא יכול, פתאום הכל מתפרץ החוצה והוא משלים את המשימה על הצד הטוב ביותר וזה תורם לבטחונו העצמי ולגאווה העצמית שהוא חש. אני גם בהחלט רואה שינוי לטובה לאורך זמן. ככל שהוא גדל, הוא יותר ויותר מפנים את המסר ופחות ופחות מכניס את עצמו למצבים שבהם יש לו הרגשה לא מוצדקת לגבי חוסר היכולת שלו.
ולפעמים חסר בטחון עצמי (הוא היה כזה מגיל קטן מאוד, ההפך הגמור לאחיו הקטן). זה התבטא בכל מיני תחומים פרט ללימודים. למשל, כשאחיו נולד הוא כל הזמן היה אומר: הוא יותר טוב ממני, הוא יותר יפה ממני וכו'. הוא לא אמר זאת מתוך קנאה אלא מתוך אמונה אמיתית שזה נכון. לקח לי זמן רב של שיכנועים בחירוף נפש להחדיר בו את ההרגשה שזה בכלל לא נכון ושהוא לא נופל במאום מאחיו. לא תמיד הוא מאמין בעצמו וזה גורם לו לתסכולים ולפעמים עלול לשתק אותו. ברגע שבאים אליו, טופחים לו על השכם ומזכירים לו שבטח שהוא מסוגל, שאם רק קצת יחשוב ויתאמץ אז פתאום הוא יראה שהוא יכול, פתאום הכל מתפרץ החוצה והוא משלים את המשימה על הצד הטוב ביותר וזה תורם לבטחונו העצמי ולגאווה העצמית שהוא חש. אני גם בהחלט רואה שינוי לטובה לאורך זמן. ככל שהוא גדל, הוא יותר ויותר מפנים את המסר ופחות ופחות מכניס את עצמו למצבים שבהם יש לו הרגשה לא מוצדקת לגבי חוסר היכולת שלו.
