מצב לא קל- פריקה

[sapie]

מצב לא קל- פריקה

טוב אז אני שרויה במצב ממש לא קל ורציתי סתם לקבל דעה אובייקטיבית מהצד. אז אני בת 18 בקרוב מאוד מאוד מתגייסת והחיים שלי נהרסו בדיוק לפני 7 חודשים. אני בת למשפחה מדהימה שיש בה הכל, אף פעם לא היה חסר לי משהו וההורים תמיד דאגו שיהיה לי טוב עד יולי גרנו בצפון בוילה מדהימה, ההורים עבדו בעבודה מסודרת אני תמיד הייתי בסביבת חברים וכמובן החבר המקסים שלי שאני איתו כבר 10 חודשים אבל ביחד לא רשמי 3 שנים. וביולי ההורים שלי הגיעו להחלטה שלא טוב להם במקום שהם נמצאים והחליטו לעבור לאילת. בלי הודעה מוקדמת מראש, בלי לשאול לרצוני פשוט החליטו לעבור אחותי הגרושה בת ה-25 גרה כבר באילת והשאירה את הבן שלה לטיפול אצל אימי, אחי בן ה23 גר באילת עם חברה שלו באופן זמני ולפני חודש חזר לצפון וכרגע גר אצל ההורים של חברה שלו. אני כבר חצי שנה באילת , סובלת, מיואשת. כל פעם שהחבר חוזר מהצבא אני נוסעת לעיר הולדתי אבל נמאס לי כבר להתארח החדר שלי עדיין ארוז בארגזים וכל מה שאני עושה כל היום זה להיות מול המחשב אני לא מתחברת לסביבה פה באילת , לא לבית ( מוילה עברנו לדירה קטנטנה 2 חדרים ) להורים שלי טוב , הם ממצים את עצמם אבל אני ממש לא. אני סובלת כמו שלא סבלתי בחיים שלי בקרוב אני מתגייסת ואני וההורים חשבנו על פתרון, שהוא יחידת דיור בעיר הולדתי. הבעיה היא שאני ילדת בית , תמיד הייתי מפונקת. דאגו לעשות בשבילי הכל אבל עכשיו בשביל שאני אחזור לחיים שהיו לי אני צריכה לוותר על המשפחה אני מרגישה שאני עומדת במצב כל כך גרוע. אין לי אוויר יותר גם לעבור ליחידת דיור אני כרגע לא יכולה כי אין אף יחידת דיור פנויה במחיר מתאים אני בעוד 11 יום מתגייסת ואין לי פינה להיות בה בכל אופן רציתי לפרוק, להוריד קצת מהלב תודה למי שקרא.

 

[LegallyBlonde19]

לדעתי...

אולי את לא ממש נותנת לעצמך להתחבר למקום החדש ובגלל זה לא מצליחה? למה שלא תפרקי את הארגזים ותנסי להשתלב.. אם זה חשוב לך לחזור לעיר הולדתך אז למה שלא תלכי על זה? גם אם את ילדת בית.. עכשיו את מתגייסת וגם ככה את צריכה להיות עכשיו יותר עצמאית..ואת גם כבר די בוגרת ומתישהו תצטרכי לצאת מהבית.. זאת דעתי לפחות.. מקווה שעזרתי במשהו..

 

[sapie]

אי אפשר להתחבר למקום

אין מסגרת שאפשר להכיר בה אנשים. ואני גם לא רוצה כל כך לעשות את זה, היה לי הכל במקום שבו גרתי ועכשיו אני נאלצת לבחור בין משפחה לחיים הקודמים שהיו לי לא פיר

 

[פרפרי אהבה]

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה...

מצד אחד, את טוענת שאת לא מתחברת לעיר שאליה עברתם, שקשה לך ובכל הזדמנות את נוסעת לעיר הולדתך אבל נמאס לך להתארח. מצד שני, ההורים שלך הציעו הצעה נדיבה ובאו לקראתך שיממנו לך יחידת דיור. (או שטעיתי והם לא יממנו-זה לא היה כל כך ברור מההודעה). נכון, זה לא קל לצאת לחיים עצמאים במיוחד שאת אוטוטו מתגייסת. לולא הית מתגייסת הייתי אומרת לך לנצל את ההזדמנות ולעבור ליחידת הדיור, אבל אוטוטו את מתגיסת-יש טירונות, יש קורס-לפחות חודשיים שתהיי און אנד אוף בבית ועדיף כבר שתגורי אצל ההורים ותמשיכי בנסיעות-ככה תבלי גם איתם וגם עם החבר. זוהי תקופה כזאת שתעבור, לא קל אבל זה יעבור ובנתיים תנסי למצוא את המוקדים בעיר שעושים לך טוב וגורמים לך לחייך ותדבקי בהם.

 

[sapie]

זה כל הקטע

אין דבר טוב בעיר הזאת מלבד ההורים שלי והנוחות שלי בבית. באמת שאין, אני פה חצי שנה אני לא מתחברת למקום. ההורים שלי אכן יממנו לי יחידת דיור אבל אין יחידת דיור כרגע ככה שאני לא יודעת לאן אני חוזרת מהצבא, בטוח שלא לאילת כי אין לי מה לחפש פה הכל כל כך מתסכל ולחזור מהצבא בתקופת הטירונות להורים זה בלתי אפשרי כי באמת שאני מעדיפה לחיות ולא להתקע מול המחשב גם כשאני חוזרת מהצבא. אין לי אפשרות להפגש עם חברים שאני בצבא כי אני לא יחזור עם כל התיק הצבאי שלי לחבר/חברה ויבקש שיכבסו לי את כל הבגדים, גם מאיפה אני אביא בגדים לבילויים וכו? מבינה כמה המצב מסובך?

 

[EdisonGirl]

זה מרגיש מסובך, אבל את תמצאי פיתרון.

מה אם תמשיכי לגור בינתיים עם ההורים, עד שתדעי איפה את משרתת בצבא, ואז תעברי לגור סמוך לבסיס. הקרבה לצבא תחסוך לך זמני נסיעות והמתנות מעיקות לתחבורה ציבורית, ובכך תאפשר לך להזמין חברים, לצאת לבלות, ולא לגור באילת... כביסה? את יכולה ללכת להורים מידי פעם ולכבס שם, ואת יכולה גם לשלוח למכבסה או לכבס בכוחות עצמך במכבסות לשירות עצמי. זו לא בעיה להסתדר. אל תדאגי, הרבה עושים את זה מחוסר ברירה. אז לך התמזל המזל ולא היית צריכה להתברבר בדברים האלו עד היום, אבל הגיע הזמן בסופו של דבר את משיגה את מה שאת רוצה, וזה מה שחשוב.

 

[sapie]

אתה צודק.

אני משיגה את מה שאני רוצה, אבל מוותרת על מאה דברים בדרך אבל זה חשוב לכן אני עושה את זה בכל מקרה אני פשוט חייבת למצוא יחידת דיור ואני לא יודעת מה לעשות עד שאני אמצא אותה ההורים כל הזמן אומרים יהיה בסדר, אני לא יודעת אם הם אומרים את זה סתם כדי להשקיט אותי או כי הם באמת מתכוונים לזה בנתיים שום דבר לא נעשה

 

[EdisonGirl]

לא ההורים קובעים אם יהיה בסדר

זה מאוד נחמד, ואת צריכה להודות על זה מכל הלב, שהם תומכים בך, ואומרים לך שיהיה בסדר, גם אם זה לוקשים כביכול. תדמייני לעצמך מצב הפוך, שבו הם היו הולכים יד ביד עם הדאגות והחששות שלך, ואומרים לך שיהיה חרא אם לא תעשי כך וכך, ובזמן הזה, ובמקום ההוא.. לא עדיף אותם בגירסה שהם כרגע? בהחלט ראויים להערכה מצידך. תלמדי את עצמך להאמין להם

עד שאת תמצאי יחידת דיור, את תמשיכי כרגיל. סבלנות

יש טיימינג והוא חשוב. סליחה על הדוגמה, אבל אם שודד ייכנס לבנק 5 דקות לפני התוכנית הבטוחה שקבע לעצמו, רק כי לא יכול היה עוד לחכות במכונית הרותחת, הוא ייתפס בו במקום, ומה היה שווה הסבל? וההמתנה? עוד קצת. העיקר שאת יודעת שזה יקרה.

 

[sapie]

יש משהו בזה

פשוט במצב שאני נמצאת בו הכל כל כך מבולגן לי . גם צבא , גם למצוא איפה להיות.. לחשוב לאן לחזור. אני כבר יצאתי מהרחמים העצמיים שהייתי שרויה בהם וכרגע אני באמת חושבת מה לעשות עם עצמי אבל עדיין אין פתרון. ממש תודה!

 

[הכבשה הקטנה]

ביקשת דעה אוביקטיבית..

ואני אנסה להיות אוביקטיבית ועדינה כמה שאפשר.. הייתי מציעה שאולי תעשי רשימת תודה של כל הדברים שיש לך בחיים. את מונה כל כך הרבה דברים טובים בחייך, ואז שמה איקס גדול על הכל ובוחרת בעצב גדול. באמת שחבל. יש לך המון! המון דברים שלהרבה אנשים מעולם לא היו! את מבינה את זה? אז כן, את בתקופה של הירהורים ולא טוב לך כרגע, אבל זה זמני. וההורים שלך מקסימים וכל כך קשובים אליך, שהם מוכנים לממן לך יחידת דיור!!! לכמה חבר'ה בגיל שלך יש אופציה כזו?? אז תאמיני להם כשהם אומרים שהכל יהיה בסדר. הם בהחלט מתכוונים לזה. סליחה שאני אומרת את זה אבל את קצת מפונקת ולכן הסבל שלך כרגע הוא מאוד קיצוני יחסית למצב ה"אוביקטיבי". גם אם תחזרי כמה פעמים לאילת, אפילו אם חצי שנה עד שתימצא לך דירה, זה לא סוף העולם, נכון? וגם אם תגיעי מהצבא צפונה לחבר מדי פעם, תעשי שם כביסה.. זה לא שאת באה כל יום לכבס אצל אמא שלו.. אם לא נעים לך לכבס אצלו, תמיד יש מכבסות שעושות אחלה עבודה ומחזירות את הכביסה עד הבית. זה באמת לא סוף העולם. חשוב גם לחשוב על זה שאת חיה היום. את לא חיה או מתכננת את שארית חייך. כל יום בזמנו. אז שבוע אחד יתאים לך לחזור לפה, שבוע אחר לשם, תזרמי. את לא צריכה וגם לא רוצה (תאמיני לי) לשלוט בחייך. ונכון, אם תעברי ליחידת דיור אמא לא תבשל לך ותנקה לך, אבל את כבר ילדה גדולה. איזה כיף זה שיש לך מקום שלך, שאת תוכלי לסדר כמו שבא לך, שחברים יוכלו לבוא ולהיות שם איתך.. נכון? אני בגיל 18 כבר יצאתי מהבית, ודאגתי לעצמי, וגם שילמתי שכר דירה. זה אפשרי, ואת מקבלת את כל התנאים לעשות זאת. תנשמי עמוק.. המצב שלך מעולה! אחרי שתעשי רשימת תודה, את עוד תצאי בריקודים

 

[sapie]

הרגעת אותי

תראי זה שאני לא הראשונה שתעשה את זה , זה נכון אבל קשה לי להאמין בעצמי שעד עכשיו אני חיה על פי מסגרת מסויימת, ואם אני לא אסתדר עם המסגרת השניה? לגור לבד ? קצת מפחיד , אבל אני מוכנה לעשות זאת. זה לא שאני לא מעריכה את מה שההורים עושים בשבילי, אני הכי מעריכה בעולם. אבל פשוט אני לפעמים חושבת לולא ההחלטה הפזיזה לעבור כל זה לא היה קורה . ולא היתיי צריכה שבכלל ישכירו לי יחידה. אבל תודה, ממש הרגעת אותי

 

[chenby]

סיפור מוכר

אני גדלתי בתל אביב, ובגיל 19, כשהייתי בצבא -והייתי חוזרת כל יום הביתה, ההורים שלי החליטו לעבור לזכרון - הם כן שאלו את אחותי הקטנה -כי היא היתה בבית ספר, והיא הסכימה והם עברו לזכרון. עברתי אליהם והחזקתי מעמד 3 שבועות - השעמום גמר אותי, לא הייתי באף מסגרת להכיר אנשים, הייתי רחוקה ממרכז המושבה איפה שיש קצת בתי קפה ואנשים, ופשוט היה מ-ש-ע-מ-ם. החלטתי לחזור לתל אביב. לשכור דירה, ועשיתי את זה. גרתי שנה בתל אביב ובסוף מיציתי אותה וקיבלתי החלטה לחזור להורים - אולי הפעם זה יהיה אחרת. ואכן זה היה אחרת -גם הם עברו לבית קרוב יותר למרכז- לאוטובוסים ולאיזור שיש בו קצת עניין, וגם מצאתי עבודה בחיפה עם הסעות מזכרון ובסופו של דבר מצאתי את עצמי תוך חצי שנה שוכרת דירה בחיפה עם כמה חברים ובסופו של דבר גרתי שם 4 שנים מופלאות והכרתי אנשים מדהימים. השיעור הזה- לימד אותי המון. גם להיות עצמאית, גם לדאוג לעצמי , גם להתבגר, גם לחיות איך שאני בוחרת, גם להבין שכל אדם ראוי לבחור איך ואיפה הוא מעוניין לחיות את חייו, והכי חשוב - הבנתי שאם כל זה קרה, כנראה שיש לי משהו ללמוד פה. אני יכולה להתווכח עם המציאות, ולהשאר סובלת, ואני יכולה לבדוק מה האתגר שלי פה - ואיפה אני יכולה לצמוח מזה. אני באופן אישי צמחתי מזה המון, 12 שנה אחרי ההורים שלי עדין בזכרון וטוב להם, אני כבר בתל אביב חזרה מזמן, כי אלו החיים שלי. את בת 18, אולי זה כאפה שקיבלת פתאום - לגלות שאת יכולה להחליט בעצמך - עכשיו ההורים שלך עוד חושבים לסדר לך יחידה במקום המגורים שלך - זה כל כך לא מובן מאליו. מדהים מצידם באמת.. הלוואי וההורים שלי היו יכולים לסדר לי דבר כזה.. יש לך בחירה- או חיים באילת ולהתפנק אצל ההורים כמו שאת רגילה - ולכי תדעי אולי גם תגלי שטוב לך שם ופתאום תמצאי את עצמך שם, או לעבור חזרה למקום שאת אוהבת - ולהסתדר בכוחות עצמך. החיים אומרים לך - את מתבגרת עכשיו את רואה את זה- אין לך ברירה אלא להתמודד עם מה שהחיים מביאים. וזה הצ'אנס שלך ללמוד - לקבל את מה שבא - בגישה בריאה לחיים. בהצלחה לך! ובהצלחה בצבא.

 

[sapie]

תודה רבה!

את לא יודעת כמה כיף לקרוא את הדברים שכתבת. לדעת שזה אפשרי , שהיו מקרים וזה פשוט לא סוף העולם כי היו מקרים שחשבתי שהחיים קרסו תחת רגליי תודה!

 

[chenby]

תזכרי שיעור לחיים

אלוהים לעולם לא יתן לנו התמודדויות שלא נוכל לעבור. ועוד משהו, תמיד שאת בסערות ובלאגנים, תעצרי שניה, תחזרי רגע לכאן ועכשיו תסתכלי סביבך ותשאלי את עצמך - האם הכל בסדר עכשיו? תמיד התשובה תהיה כן

 

[sapie]

המצב קצת יותר מסובך.

קשה להתמודד עם הכל מסביב ולהגיד שהכל יהיה בסדר. אני מאמינה שבסוף יהיה אבל הדרך לשם .. פשוט קשה. ההורים קצת נעשו אטומים ולא מבינים, יותר מלבוא ולהגיד אמרה מצד אבא שלי " המצב רוח שלך משפיע על כל הבית" בעוד שאני שתקתי רוב הזמן והסתגרתי בחדר מול מסך המחשב. זה לא פיר לעשות לי את זה.

 

[LegallyBlonde19]

תיהי אופטימית..

ותגידי לעצמך שהכל יהיה בסדר ושלא משנה מה יקרה, את תמצאי לזה כבר פתרון טוב.. אני חושבת שכדאי לך לחכות ולראות לאן תתגייסי ותחליטי משם כבר..

 

[sapie]

אני כבר יודעת

40 דקות מאילת. חח אבל יש לי חברים שמחכים לי בעיר בצפון ואני רוצה לחזור לשם שבת. חוצמזה שהחבר הולך לחזור מ21. ואני באמת באמת באמת מקווה שיהיה טוב =]

 

[chenby]

זה מכיוון

שאני אמרתי שאם את בוחנת לעומק את השנייה עכשיו, עכשיו, בשנייה עכשיו, הכל בסדר גמור. יהיה בסדר- זה משפט של כאלו שלעולם לא יודעים להיות כאן ועכשיו, לכן הם סובלים וחושבים שהמציאות שלהם היא על הפנים.. בעוד תמיד הכל בסדר, עכשיו! ויש מצב שמכיוון שאת כל כך מאמינה שאת מסכנה ודפקו לך את החיים, את לא נותנת לעצמך להיות בכאן ועכשיו, את נשמאת במצב רוח של מסכנה - ולא נותנת אפילו צ'אנס למשהו אחר- לכן אבא שלך אומר לך משפטים כאלו. תאתגרי את עצמך למצוא מה טוב בסיטואציה, קל להשאב למסכנות, אבל זה לעולם לא מקדם אותך.

 

[chenby]

נשמעת כמובן..

(רק עכשיו שמתי לב)

 

[sapie]

....

זה לא עניין של צ'אנסים , כי אני ידעתי מראש שאני לא מסוגלת להסתגל למקום הזה. אף זה שאני גרה פה 6 חודשים. ואני לא מסוגלת לפרוק את הארגזים שלי אומר הכל. אני לא מתחברת לא לבית ולא לעיר, הדבר היחידי שמעניין אותי בעיר הזאת זה ההורים שלי. זה לא קטע של להתסגל למצב החדש כי אני לא רוצה להסתגל ויש לי אפשרות אחרת, פשוט היא קצת תקועה במקום כרגע.