מפחד לזוז ולברר

אז

מעניין. אתה ממש כמוני. אני אתה יודע גולש באתרי היכריות ומדבר עם גברים ומצד שני לא עושה את זה ומצד שני יש מישהי... טוב, זה באמת לא מקום. יש לך מסנג'ר או מייל?
 
מפחד לזוז ולברר

היי אני די בעיה. אני בחור ממש חמוד (מצטער על חוסר הצניעות המופגן אבל זה נכון) ואני מרגיש שאני נמשך לגברים. מצד שני אני לא מרגיש ממש הומו ואני כן הייתי רוצה לקיים מערכת יחסים עם אישה (מישהי ספציפית שמאוד מאוד מאוד מצאה חן בעיני). אני לא ניסיתי אף פעם כי אני כל כך קפוא מהפחד שאני הומו. האם יכול להיות שאני דו למרות שכרגע אין לי איזה ניצוץ מיני לאישה. מצד שני אף פעם לא ניסיתי... אולי מישהו עבר משהו דומה? אני פשוט במצב כל כך מסובך... תודה
 

Blackice

New member
../images/Emo24.gif

בהחלט מזדהה, גם אני עברתי תהליך ארוך ומלא התלבטויות מאוד מסובכות, ולא ידעתי איך לקטלג את עצמי. למה אתה כל כך קפוא מהפחד שאתה הומו? מה כל כך מפחיד אותך בזה?
 
הגעת למקום הנכון - כולם היו או נמצאים במצבך

התחושה הראשונה של הגילוי שאתה נמשך לבני מינך היא איומה, בגלל הפחד הענק מההשלכות של המיניות הזאת. וההשלכות הן חברתיות כמובן. אתה אמור למלא ציפיות מוגדרות שלהחברה אבל אתה יודע שלא תעמוד בהם, ואז המחיר עלול להיות כבד. או שאתה יוצא מהארון ומשלם מחיר, או שאתה נשאר בארון ומשלם מחיר. על חיים בזהות בדויה. תוך בגידה באמונם של הסובבים לך שלא יודעים מי אתה באמת ומה אתה עושה/מתכנן מאחרוי גבם. (המצב שאני נמצא בו). בגדול העצה שלי אלייך: "תעשה מה שטוב בשבילך"!!! אם תצא מהארון אף אחד לא ידפוק לך חשבון ומי שירצה יתייחס אלייך כמו מוטציה, ואם תחליט להישאר/להתחבא בארון, אז תעשה מה שטוב בשבילך תוך פגיעה מינימאלית באחרים. אני למשל החלטתי למנוע אפשרות קלושה אפילו ביותר שהסביבה תדחה אותי בגלל המשיכה המינית שלי גם לגברים, את העדפה המינית שלי לגברים אני משאיר רק לעצמי. בנתיים עדיין לא ניסיתי אבל שיגיע "האחד" אני בוודאי אנסה! בכל אופן בהצלחה
 

Blackice

New member
למה אתה מתכוון

כשאתה אומר "אם תצא מהארון אף אחד לא ידפוק לך חשבון ומי שירצה יתייחס אלייך כמו מוטציה " ? אני לא רואה את זה ככה- דבר ראשון, יש לצאת מהארון ויש לצאת. לא חייבים לספר לכולם, לא כולם חייבים לדעת. דבר שני, לפי השקפתי- אם אני בוחר לספר למישהו והוא עד כדי כך נבער וחשוך שזה מפריע לו ומפריע לקשר- אז הוא מלכתחילה אדם שאני לא רוצה להיות בקשר איתו.
 
נו ברצינות איפה אתה חי?

מצד אחד זה לא הכי נוח לחיות "במסתור" ובזהות בדויה. מאיפה יש לך את כל האומץ הזה והביטחון המופרז בקשר למיניות לך ולסביבה שלך. החיים שלך ממש גן וורדים בשדרות רוטשילד. אם זה ככה אצלך אנחנו מקנאים בך מאד. אנחנו הכוונה היא לכל ההומוסקסואלים הלסביות והביסקסואלים שחיים בארון ופוחדים מתגובת החברה. ומקפידים לשמור על זהותנו לעצמנו בלבד. את חלק מאיתנו הורינו זרקו מהבתים שלהם, רק חלק מהם זוכים מדי ערב לבית חם באמצעות מתנדבים שמסתובבים בלילות לתת להם משקה חם ובגד חם ובמקרה הטוב מיטה חמה. חלק מהם לעולם לא ישרתו בצבא ותמיד הם יהיו בתחושה שמישהו לועג להם. אז קצת הקצנתי את זה (ואולי לא), חלק יצליחו להתקבל בחברה בצורהסבירה אבל השכן החדש למטה תמיד יפחד שלא תוריד לו את ערך הדירה. כל זה בשביל להמחיש לך שהנטייה שלנו היא בכלל לא גן עדן ורובנו משלמים עליה מחיר כבד ולעיתים אכזרי. בשביל שנהיה שלמים עם עצמנו החברה עוד צריכה לעבור כברת דרך ארוכה מאד מאד... ורק אז נוכל באמת לחוש שלמים עצמנו. ללא פחד ותסכול ולהצטער מדי יום שנולדנו עם הנטייה המינית הזאת. אז די כבר עם הקוצי מוצי.
 

Blackice

New member
בירושלים, ואתה?

ברור שזה לא גן וורדים. אבל זה בהחלט לא הקיצונות שאתה מתאר. בדרך כלל אין דבר כזה "להיות מחוץ לארון לגמרי", חוץ ממקרים מאוד נדירים. כי אתה לא הולך עם שלט "אני להט"ב " גדול על המצח. אם אתה פוגש סתם אדם ברחוב- הוא לא יידע מהי הנטייה המינית שלך, והוא כנראה יניח שאתה סטרייט כי להנחה הזו יש את הסיכויים הכי גדולים להיות נכונה. אני מגדיר את עצמי "מחוץ לארון", כי לא ממש איכפת לי שידעו עלי. אבל לא כל מי שאני מכיר יודע שאני בי. רוב האנשים שאני לומד איתם באוניברסיטה למשל, לא יודעים (למיטב ידיעתי) כי לא יצא לי לדבר איתם על זה. עוד דוגמא מהעבר שלי- בתחילת התיכון רק החברים הכי טובים שלי ידעו (כי היינו חבורה מאוד מגובשת, וכשאני ועוד מישהו מהחבורה נהיינו זוג לא הסתרנו את זה). ואף אחד אחר. [ואז למשל לא הייתי צריך להסתיר את מי שאני מהם. לא חייבים לחיות לגמרי בהחבא] אחר כך הגעתי לפורומים ושם היו עוד אנשים שסיפרתי להם. וגם אז המצב היה שרוב האנשים לא יודעים ורק קומץ נבחרים יודעים. מאוחר יותר סיפרתי לאחותי- ואז היא היתה היחידה מהמשפחה שידעה. בסוף התיכון סיפרתי לעוד חבר טוב, ורק בערך שנה אחר כך, אחרי שהתאהבתי בבחורה והייתי בטוח שאני בי, סיפרתי להורים. ולמסיבת מחזור של השכבה הגעתי עם בן זוג כך שהם כולם התוודעו לעובדה שאני אוהב בנים. אבל זה לא הפריע לי להיות בארון בצבא (כי שירתתי בספינות וממש לא מתאים שם להיות מחוץ לארון)... כמו עם נטייה מינית, ארון זה לא משהו דיכוטומי. זה איזשהו רצף, תהליך לא נגמר. ובהרבה מקרים אתה יכול לקבוע מי אתה רוצה שיידע, לפי מה שנוח לך. (כן, לפעמים מישהו רץ לספר לכולם- אבל אם מדובר בחברים טובים בד"כ זה לא קורה) ואם אתה לא רוצה לשלם את המחיר החברתי האפשרי על לצאת מהארון- אל תספר לכולא עלמא. אבל זה לא מונע ממך לספר למספר חברים קרובים (ידידות\ידידים מהמין השני עובד הכי טוב..) בשביל לא להכיל את הכל לבדך....
 

Blackice

New member
אגב,

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הסטטיסטיקות שלך (רוב הביסקסואלים רוצים להיות גם עם בן וגם עם בת, רובנו משלמים מחיר חברתי כבד ואף אכזרי על הנטיות שלנו) אבל אני מבקש ממך לבדוק אותן לפני שאתה יוצא כאן בהצהרות ומפחיד אנשים בפורום. כן, יש סיפורי יציאה מהארון שבהם ההורים לא מקבלים, או זה גורם לריבים במשפחה ואף במקרים קיצוניים מעיפים מהבית את הילד\ה. אבל רוב סיפורי היציאה מהארון הם לא כאלה. ברוב המקרים המשפחה כן מקבלת (בסופו של דבר), ולהט"בים לא חיים בתור מנודים או משהו כזה. ברור שזה מאוד תלוי במשפחה, במגזרים וכו'. משפחה חרדית, או מזרחית שמרנית, או ערבית דתייה- לא יקבלו בן\בת להט"ב כמו משפחה חילונית שמאלנית פלורליסטית מתל אביב. אני לא מטיף לצאת מהארון באופן גורף. יש לבחון כל מקרה לגופו. אבל בדרך כלל, זה בסדר בסופו של דבר, וברוב המקרים המצב משתפר אחרי שמספרים. אגב, להיות שלם עם עצמך זה משהו שאתה עושה עם עצמך. לחברה אין שום דרך להתערב ברגשות הפנימיים שלך,רק אתה יכול ליצור אותם. ואתה יכול להיות שלם עם עצמך בלי שום קשר למצב החברתי. אני שלם עם עצמי. אני בהחלט לא מרגיש פחד ותסכול, ולא מצטער על הנטייה שלי. אני חושב שאם תשאל את רוב חברי הפורום הוותיקים כאן- הם גם יגידו לך שהם שלמים עם הנטייה שלהם ושכנראה הם לא היו רוצים להחליף אותה או משהו כזה. אם אתה לא שלם עם הנטייה שלך- אני ממליץ לך קודם כל להבין למה אתה לא שלם, לנסות להשלים איתה ולקבל את עצמך- ורק אז לספר לאנשים אחרים. זה בהחלט לא מומלץ להתמודד עם תגובות (שיכולות להיות קשות) מהסביבה כשאתה עדיין לא סגור עם עצמך.
 
הרגעתם אותי

זה באמת מצב מורכב ולא פשוט ואנ נורא קפוא מלנסות כל דבר- לא זה ולא זה מפחד שזה יהיה הצהרתי. בגלל המשיכה לגברים אני לא רואה את האפשרות של משיכה לנשים כי אני כנראה חושב נורא שחור לבן וזה זה ממש מקפיא אותי.
 

Blackice

New member
כן, אחת הבעיות הגדולה שלנו כביסקסואלים

היא התפיסה הדיכוטומית של החברה: אם אתה אוהב בנים
סימן שאתה הומו ואתה לא אמור להמשך לנשים. אם אתה אוהב נשים
סימן שאתה סטרייט ואתה לא אמור לחשוב על נשים. זו תפיסה מאוד בעייתית, כי הנטייה המינית של כל אדם היא דבר הרבה יותר מורכב משני קטבים, (וגם יותר מורכב אפילו מאיזשהו רצף חד-מימדי ביניהם.). למשל, כשהתחלתי לתהות לגבי הנטייה המינית שלי היו לי תקופות מאוד ברורות של משיכה לבנים או משיכה לבנות שהתחלפו- ואפילו לא חשבתי על האופציה שאני ביסקסואל כי חשבתי שבי=להמשך לשני המינים באופן שווה, ואני "התחלפתי" בין הומו לסטרייט בלי לעצור באמצע. אז התפיסות האלו גרמו גם לי להרבה התלבטויות וחשש. אני חושב שהכי חשוב זה לא לחשוב שחור לבן- להכיר בעובדה שכמעט כולם בגווני אפור. חלק מאוד גדול מההומואים שכבו, בשלב זה או אחר- עם אישה. (חלקם אפילו נמשכו ל-\התאהבו באישה מתישהו) ויש הרבה מאוד סטרייטים שהיתה להם איזושהי התנסות עם בנים מתישהו (אם כי יהיה לך קשה להשיג מהם הודאה בכך..
) (יהיה יותר קל לקבל מסטרייטיות הודאה שהיו להן התנסויות עם נשים- וכמעט לכל הסטרייטיות שאני מכיר היה משהו כזה..). וכמובן יש אותנו, הביסקסואלים, שמצהירים מראש שאנחנו לא פוסלים בני זוג על סמך המגדר שלהם בלבד.. אם הפחד העיקרי שלך הוא שלנסות לקבל\לנסות חלק כלשהו מהמשיכה שלך יצור הצהרה שלא תוכל לחזור בך ממנה- אז אני חושב שאתה יכול להפסיק לפחד...
ארז
 
מזדהה

זה נשמע ממש מוכר, תקשיב, קודם כול אין מה להתבייש או לפחד (לפחד אולי טיפה...) מלהיות הומו, תהיה מי שאתה, זה מה שבאמת חשוב..., כתבת "אני לא מרגיש הומו" וגם "אני נמשך לבנים", אתה מתכוון שאתה לא עונה לסטראוטיפ של הומו (נשי וכאלה...)? כי אם כן אז תזכור שסטראוטיפ זה מה שאתה עושה מימנו ופשוט תזכור תמיד להיות עצמך. אני יודעת ששנה שעברה אני הרגשתי ממש ככה, לא ידעתי מה אני ואז התנשקתי עם בן ועדין לא ידעתי מה אני והשנה התנשקתי עם בת וכנראה שאני דו וזה ממש מגניב ואני מתה על זה ואני לא צריכה להגדיר את עצמי... טוב, בכול אופן, המון בהצלחה...
 
ככה

אני לא נשי ואני נקרע בין האם אני כן הומו לבין אם אני לא לגמרי כי אי לא רגיש ככה או לא רוצה להרגיש ככה. בכל אופן לא ניסיתי ואני נורא פוחד לנסות
 

ron1245

New member
תשתדל לא להגדיר את הנטייה המינית שלך

דרך תכונות אופי שלך. להיות סטרייט ממוצע לדעתי זו בושה אבל להיות סטרייט עם מאפיינים ייחודיים זו עצמה. אל תאמר "אני רגיש אני נשי אני פקה פקה פקה" הנטייה המינית שלך, שתהיה מנוטרלת מהגדרות סטריאוטיפים ביהביוריסטים.
 

sutul

New member
../images/Emo45.gifמזל טוב

בחרת בפורום הנכון כן אלו תחושות שתמיד ליוו אותנו מהילדות קח את הזמן אל תקפוץ ישר למים .. תגשש, תבדוק ותטבול עצמך לאט .. בקצב שלך
 

SSAAMMEEYY

New member
היי

גם אני הייתי ב"בעיה" הזאת. זה קרה בסביבות גיל 13, התחלתי לשים לב(בפתאומיות) שאני נמשך לגברים זה היה הלם מוחלט מבחינתי. אחרי הכל... ידעתי שאני נמשך לנשים, אבל פתאום אני נמשך לגברים, מסתכל על גברים ואפילו מקבל זקפה מגברים, מה שמוכיח באופן מוחלט שאני באמת נמשך לבנים. ופחדתי, בדיוק כמוך, לאבד את אותה המשיכה לנשים, ולהפוך להומו. והפחד הזה נשאר בי עד שגיליתי שיש מושג שנקרא "ביסקסואליות" ואז הכל התחבר לי בראש. אה, ולגבי כל העניין הזה, שאמרת שאין לך כרגע "ניצוץ מיני לאישה" יש סבירות מאוד גבוהה שאתה נמצא בתקופת גברים. לנו, הביסקסואלים קורה לפעמים שאנחנו הולכים ונמשכים יותר לאחד המינים ואפילו נמשכים רק אליו, עד שזה מפסיק, זה יכול להיות יום- יומים, וזה גם יכול להיות חודש. אז אני מאמין שאתה נמצא עכשיו בתקופת גברים. דבר שיכול לבלבל הרבה אנשים שלא בטוחים לגמרי במיניות שלהם. לי זה קורה הרבה, ואני בטוח שזה קרה כבר כמעט לכל אחד אחר כאן. המלצה שלי, כדאי לך להפסיק לנסות להגדיר את המיניות שלך, ופשוט תזרום עם מה שבא לך. (אם אתה רוצה קישורים לשיחות קודמות על ה"תקופות", אז רק תגיד) שיהיה לך סופשבוע מקסים^^ איתי
 
קטע מוזר.

תשמעו, דיברתי עם איזה בחור שלומד בירושלים והוא הומו ודיברנו וזה... מסתבר שהוא פלשתינאי- ישראלי מהצפון עם אמא שבדית שעבד ביד ושם תקופה ארוכה ואפילו גר בפולין איזה שנה ומדבר גם יידיש בנוסף לשבדית שהוא יודע מהבית והערבית והעברית. תאכלס מוזר וקצת מלחיץ. מה דעתכם? והוא גם עובד בקונסוליה השבדית בתיאום עם אירגונים שבדים בגדה וכאלה... קצת הזוי או שפשוט להתרגל שככה זה בשכונתנו המשוגעת?
 

Blackice

New member
אכן הזוי.. ../images/Emo13.gif

אבל נשמע כמו אדם מרתק לדבר איתו...
 

ron1245

New member
אני מאמין שכל אדם

או לפחות רוב בני האדם. אם תכיר אותם לעומד תחשוב שהם הזויים ומוזרים, הרי כל הסיפורים שלנו במקום אחד יכולים ליצור בלבול רב. כדי ליצור רושם או מודל כלשהו של אדם צריך הרבה יותר מסיפור אחד אבל בפרק זמן הולם.
 
למעלה