תשובה
היי יניב, השאלה ששאלת מורכבת ביותר וקצת מסובכת לתשובה. אנסה לענות לך מניסיוני ובנוסף גם מהלך מחשבתם של המורים אותם אני מראיין כאן ולא פעם אני שואל אותם את השאלות על עתיד אומנויות הלחימה בסין. אנסה לעבור שאלה שאלה ולענות עפ"י הסדר. אני בטוח כי גם בדקות אלו ממש ניצן חברי כותב לך תשובה נוספת שתאיר את עיניך. 1.היחס בסין לאמנויות הלחימה המסורתיות שלהם עצמם- עד כמה נפוץ בסין האימון בקונג פו? השאלה היא את מי אתה שואל והיכן אתה מסתובב. כיום בסין כמו בכל מדינה מתפתחת ישנו מצב שהצעירים רוצים לעזוב את הישן והמסורתי ולעבור לחדש ולמודרני עצוב....אבל זו המציאות וטבע הדברים שהרי נאמר: " המסרב לקבל את החדש , מזדקן מהר". האימון בגונג פו באופן כללי נפוץ מאוד בסין, לא יהיה פארק אאחד או חלקת דשא נחמדה ללא מתאמן בבקרים בסין. חלקם טובים וחלקם סתם עוסקים בתחביבים. אומני לחימה ברמה גבוהה קצת יותר קשה למצוא וזה לא כיוון שהם לא קיימים אלא כיוון שמס´ החובבנים גדול הרבה יותר. אני רוצה לציין כי למרות מיעוט המאסטרים בעלי הרמה הגבוהה ביחס לשאר המתאמנים( באופן טבעי) עדיין ישנם רבים מאוד-צריך לדעת היכן לחפש. 2.האם זה עממי או שמור ליחידי סגולה בלבד,במנזרים המרוחקים? הייתי מכלילי ואומר כי זה עממי ( אם אנו מסתכלים בבקרים) אך עדיין מעטים האנשים שהם ברמה גבוהה( מבחינה מספרית), הרבה מן המורים הטובים נמצאים בערים הגדולות. 3. האם אמנויות הלחימה נתפסות שם בעיסוק מסורתי,רציני ומכובד ואמני הלחימה זוכים לכבוד מצד האזרחים שאינם עוסקים בכך או שמא צעירי סין נוטים לזלזל בכך והעיסוק נדחק לפינה? אומני הלחימה אינם זוכים לכבוד מיוחד מצד האזרחים, היחס אליהם הוא יחס כמו לכל בעל מקצוע אחר, או אף לפעמים למשהו שאין בו צורך, אני רוצה לציין כי הסינים הם עם מאוד חומרני ופרקטי, רבים מהם אינם רואים את הצורך והשימוש באומנויות הלחימה. כיום צעירי סין חיים על המסלול המהיר ומטבע הדברים הם מחפשים תוצאות מהירות, צעירי סין מוצאים פורקן דרך אימון בטאיקוואן דו או סאן דה דברים שיותר דינמיים ויותר מהירי למידה ( יסלחו לי המתאמנים בטאיקוואן דו בארץ על ההכללה). 4.האם האימונים נתפסים שם היום כ"ספורט" ותו לא או כעיסוק באומנות של ממש? תלוי ע"י מי..... המורה שלי ואנשים שכמותו רואים בכך עיסוק רציני ביותר שדורש מהלך חיי אדם כדי להגיע לרמה גבוהה. האדם הממוצע יראה בזה רק עוד התעמלות גופנית מסוג אחר. אני חייב לציין כאן כי עדיין הסינים רואים בכך משהו מסורתי וראוי להערכה אך לצערי הרב הם לא ממהרים לעסוק בכך. המציאות כיום אינה מאפשרת כל כך עיסוק באומנויות לחימה באופן הראוי לאומן לחימה ( מבלי שעשה את הוויתורים הנחוצים לכך)בסין. כיום האנשים הצעירים לא ירצו לעמוד כשעה לפני כל אימון בעמידת צ´י גונג שמפתחת רגישות וכח, אלא יעדיפו ישר לעבור למכות וטכניקות. אם אצטט את דברי מורי למה הוא אינו מלמד סינים יותר זה הולך כך.....: " הם טיפשים וכבר על האימון השני רוצים ללכת מכות...מכאן שאני לא מעוניין ללמד סינים בכלל" וזהו ציטוט מילה במילה מהמורה שלי" אני מניח כי בחלק מהתשובות ישנן סתירות מה אך ככה זה אין שחור ולבן, בראיה כוללנית כיום סין זה כמו כל מקום אחר בעולם, עיסוק באומנויות ךלחימה נעשה כתחביב ויש רק מעט מאוד אנשים שהקדישו עצמם לאומנות-קוראים לזה מודרניזציה. חנן טינג´ין סין
