מעלילות חדר הכושר

[אורי גינת]

שלום שלום שלום כיתה א´

בחייך, מה זה אמור להביע "חוקים נועדו שיפרו אותם", אני אפרוש לדקה קצרה משיח הסיסמאות ואנסה להעביר מסר בתקווה שיהיה ברור ככל האפשר. כשאדם מגיע למכון הכושר הוא מגיע בין היתר לעשות כושר (אני מודע לזה שזה נשמע קצת סוטה, אבל מה לעשות). בכל אופן, לא יתכן שלכבות את הפלאפון לשעה אחת בחדר הכושר יהפוך להיות משימה בלתי אפשרית. מה בדיוק בית סוהר בחדר כושר שקובע שבשטחו אין פלאפונים כי זה מפריע לאנשים אחרים ? ולא כל מי שרץ על ההליכון צריך לשמוע את האדון קונה ומוכר מניות. זה דוחה ! במילים אחרות, הדס, אני חושב שאת התבלבלת ולהפוך את הקורבן (במקרה הזה מדובר בנעמה) לאשם זה גובל בשערוריה, וחוצפה שאין כדוגמתה.

 

[augustus]

כפרות, שתה מים

אני יכולה לחשוב על חוצפה יותר גדולה מזו. רוצה דוגמאות? ולהדס: ברור שיש חוקים שזקוקים לשינוי וריענון, האיסור על פלאפונים במכון כושר זהו חוק שכל מכון שהייתי בו הקפיד עליו וטוב [בעיניי] שכך. אם תרצי את הנימוקים שלי לסבירות החוק הזה, אשמח לחלוק אתך.

 

[הדס (אמבר)]

נכון, לכבות פלאפון בחדר כושר זה

לפעמים משימה בלתי אפשרית. זה משימה בלתי אפשרית כאשר יש לך בנזוג שעושה מילואים בשטחים, הורה מאושפז, ילד חולה או שאתה מחכה לשיחה מהרופא שלך, או שהיה פיגוע, או סתם למשהו באמת דחוף מהעבודה. קורה, מה לעשות. קורה לפעמים שאתה לא יכול להתנתק מהסללולרי, כי הוא חיוני דווקא באותו רגע. ואם אתה לא היית באף אחד מהמצבים האלה (ואשריך כי אני הייתי כמה מהם), אז כנראה אין לך את היכולת להבין עד כמה סללולרי הוא דבר חיוני. ולחוקים של מכון כושר אין ערך בפני עצמם, וחבל שהם קיימים. חוקים כאלה הם רלוונטיים רק כאשר אנשים לא יודעים להתחשב באחרים, ולהתנהג בצורה שלא תפריע לאחרים. וכמו שלאנשים אחרים מפריע שיחות לסללורי בחדר כושר, אז יש אנשים שמפריע להם הניתוק מהמכשיר. ואם שני הצדדים היו יודעים להתחשב באחרים ולהגיע לאיזו פשרה הוגנת לכולם זה היה רעיון הרבה יותר מוצלח מאשר שבעל המכון יצטרך לקבוע חוקים כאילו מדובר במוסד לילדים עבריינים. עדיף להתנהג בהגינות ובשכל ישר ולא להסתמך על חוקים כלשהם שדבוקים לקיר של המכון. והשאלה היא גם לא מה כתוב בתקנון, אלא מה אנשים עושים בפועל. אם אנשים כן נוהגים לסמן את המקום אם הם עוזבים אותו לדקה - אז באמת לא משנה מה כתוב בתקנון שבקיר של המכון.

 

[אלת הירח]

תגובה

"חוקים כאלה הם רלוונטיים רק כאשר אנשים לא יודעים להתחשב באחרים, ולהתנהג בצורה שלא תפריע לאחרים." וכמובן שבישראל אנשים תמיד יודעים להתחשב באחרים ולכן לא צריכים חוקים. אולי גם נשנה את חוקי התנועה כי אנשים בפועל נוסעים מעל המהירות המותרת עפ"י חוק ולא מתחשבים בתמרורים? בקשר לטלפונים סלולריים, אני מבינה מה שאת אומרת, ואולי החוק צריך להשתנות קצת. הפשרה שאני הייתי מציעה זה שאפשר להשאיר את הטלפון דלוק, אבל אם הוא מצלצל צריך לצאת ולענות עליו בחוץ, וכן, לותר על הזכויות שלך על המכשיר בו השתמשת באותו רגע. הרי את בעצמך לא יודעת כמה זמן יקח לך לדבר. זה לא הוגן להשתלט ככה על מכשיר שאת אפילו לא משתמשת בו באותו רגע. ואם עשית משהו כנגד התקנון ומישהו מעיר לך, גם אם את לא מסכימה וגם אם את חושבת שהוא קטנוני, תחיי עם זה. ואם מקום מפרסם תקנון, אז נציגיו צריכים לדבוק בו. אחרת שיוותרו עליו לגמרי. ואני גם מסכימה שזו חוצפה מצידך להפוך את נעמה מקרבן לאשמה.

 

[אורי גינת]

מחסום לפניך

הדס, אני מסכים איתך לכל מילה. אני מבין מקרים קיצוניים כמו שציינת, הן גם אני בעצמי עמדתי לא אחת בסיטואציה שחייבה אותי להיות מרותק לסלולרי. בואי נצא מתוך נקודת מוצא שאישתו של האדון (שימו לב להתמתנות שלי) הייתה במילואים בשטחים הכבושים או חיכתה לבנה בכורה בחדר היולדות, בהחלט שתי סיטואציות סבירות, שתי סיטואציות שבהחלט מחייבות את הסלולרי להשאר פתוח. מה בין זה לצעקות על נעמה, מה בין זה להפיכת חוקי המכון לאפר ועפר ? מה מצדיק את השימוש באלימות מילולית ?

 

[הדס (אמבר)]

כמו שאמרתי, עם כל הכבוד לחוקים

שדבוקים לקיר, השאלה היא מה אנשים עושים בפועל באותו מקום, מה החוקים הלא כתובים באותו מקום, שהם הרבה יותר חשובים מאלה שכתובים. להסתמך על החוקים הכתובים כאשר אנשים בפועל נוהגים אחרת נראה לי די קטנוני. בחדר כושר שאני מתעמלת בו נהוג לסמן מכשיר אם עוזבים אותו לרגע , ולתפוס מכשיר " מסומן" נחשב חוצפה די גדולה. ואם רואים שאותו אדם לא חוזר תוך זמן ארוך, אז מבקשים מהמדריך שיפנה את המכשיר, ולא עושים זאת לבד. מה מצדיק את השימוש באלימות מילולית? בפעם היחידה שהעירו לי את שימוש במכשיר סללולרי בחדר כושר, הצרחות שלי על מי שהעיר לי נשמעו היטב בטווח של קילומטרים. זה היה כמה שעות אחרי הפיגוע בסבארו, ולא הצלחתי לתפוס את אמא שלי במשך כמה שעות. במקרה כזה, שעות אחרי פיגוע רב נפגעים, להעיר למישהו על שהוא דבוק לסללולרי, זה משהו שגובל בחוצפה ובחוסר רגישות מדהים. ולא חסכתי במלים להסביר לו את זה. סתם דוגמה.

 

[נעמה.ב]

חוקי הגמישות

אם תחזרי למכתבי אל מנהלת המכון תוכלי לראות שני דברים: א. הייתי יורדת מההליכון גם אם היה פונה אלי בבקשה מנומסת ומסביר שהעניין היה בהול וחריג.פשוט הייתי יורדת לא בתחושה של השפלה וביזוי זה הכל. ב. כל המתעמלים בחדר הכושר צידדו בי. לכן לדעתי המנהלת לא היתה קשובה לכלל לקוחותיה. במקרה זה קהל הלקוחות בוחר להגיע לחדר הכושר דווקא משום שיש חוקים ברורים ואין צורך לנהל משא ומתן תמידי, להשתתף בסדנאות לבירור רגשות ותחושות הדדיים בעניין טלפונים סלולרים וכו´. מגיעים לשם אנשים שרוצים להתעמל נטו ובאווירה נעימה ומוסכמת מראש. מי שאינו מסכים לחוקים יכול ללכת למתחרים הרבים בסביבה וגם לסדנאות העוסקות בסלולרים. העניין המהותי שאני נתקלת בו מדי יום הוא איך להיות אסרטיבית ולא גסת רוח ומגעילה. איך לזכות ביחס הוגן מבלי לשלם מחיר כבד מידי של אי יכולת לסבול את עצמי. זה הנושא החשוב כאן מבחינתי.

 

[אמיר.]

הדס. יש כל ויש יוצא מן הכלל..

ולא כולם יוצאים מן הכלל. לא יתכן ש´כולם´ יהיו במצב המחייב צמידות בלתי נפרדת מהסלולרי שלהם... וגם אם כן - אז במחילה - תשימי את הסלולרי ב´מוד´ שקט (רטט) וכשיתקשרו, אותן שיחות בלתי ניתנות לדחיה, תרדי לרגע מההליכון, תצאי למבואה ותשוחחי שם. ואולי בכלל תתני למשיבון לענות בשמך לשעה. זה אפשרי. אנשים כמוני שנכנסים להתפלל לחצי-שעה כל בוקר מחרישים את הסלולרי שלהם. צלצול באמצע התפילה (ואין שום מילה על זה בתקנון) היא פדיחה נוראה. אם יש למישהו סיבה והוא רץ החוצה - כולם מבינים שזה חרום (כבר יצא לי לראות פראמדיקים טסים מבית הכנסת תוך כדי קיפול התפילין - וכולם יודעים מה המשמעות המצערת). ולא אוכל שלא להוסיף - אשרי שומרי שבת. השבת מאפשרת לאדם להבחין באמת מהו מקרה חרום ומה יכול לחכות.

 

[Boojie]

קשה להתנתק מהפלאפון?

אז משלמים את המחיר. מה לעשות, בחיינו אלה משלמים את המחיר על הבחירות שלנו. אם בחרנו להיות מחוברים לפלאפון, הרי שאנחנו צריכים לקבל את העובדה שאם נצא לנהל שיחה שחשובה לנו, בזמן הזה מישהו אחר עשוי לרצות להשתמש באחד ממכשירי חדר הכושר. ואדם שכל כך חשוב לו לנהל שיחה בפלאפון באמצע האימון, צריך להיות מוכן לזה שהוא יידרש לשלם את המחיר על כך. למה? כי גם לאנשים אחרים יש זכויות. אדם ש"שומר" לעצמו מכשיר, למעשה תופס אותו לפרק זמן ארוך יותר מכפי שהיה תופס אותו באימון רגיל, כשחלק מהזמן הזה הוא זמן "מת", כלומר זמן שבו איש לא זוכה להשתמש במכשיר. זה מנוגד לכל כלל חברתי של התחשבות בזולת. כללים לא נועדו להפר אותם. כללים נועדו להסדיר את ההתחשבות שלנו זה בזה, מתוך ההנחה שלא כולם רגילים להתחשב זה בזה באותה מידה. הם נועדו למנוע בדיוק מצב כזה - מצב שבו אדם אחד תובע לעצמו חזקה על מכשיר בזמן שאינו משתמש בו, ובכך בעצם מונע מאחרים את השימוש בו. מי שבוחר לדבר בפלאפון, צריך להיות מוכן לשלם על זה את המחיר. נקודה. ואגב, אני דווקא לא חושבת שזו סוגייה פמיניסטית. בעלי עסקים תמיד יתמכו במי שנראה להם לקוח חשוב או גדול יותר. במקרה הזה, מן הסתם, האדם המדובר היה לקוח חשוב או גדול יותר, ולכן המנהלת תמכה בו ולא בלקוחה השניה. לא ברור לי למה ההנחה האוטומטית שזה בגלל שהיא אשה.

 

[הדס (אמבר)]

זה כולה תקנון של חדר כושר

לא תורה למשה מסיני. זה אפילו לא משהו שהתקבל בדרך דמוקרטית. וכללים נועדו להסדיר את ההתחשבות שלנו זה בזה. רק שבכל מקום ובכל סיטואציה חברתית מתגבשים כללים לא כתובים, שאנשים נוהגים לפיהם, גם אם הם לא בהכרח תואמים איזשהו כלל פורמלי. השאלה היא מה מקובל ואיך אנשים נוהגים באותו מכון כושר , ולא מה התקנון שחובר במוחו הקודח של בעל המכון קובע. ואם לשימוש במכשיר יש זמן מוגבל, אז הזמן הזה צריך לכלול גם את הזמן של החימום/קירור/טלפונים/מים וכל עיסוק אחר. אבל בעיני לתפוס מכשיר שבנאדם עזב לרגע, והשאיר את החפצים שלו שם - זה בדיוק אותו סוג של גסות רוח כמו לעזוב מכשיר לזמן ארוך בלי שימוש. ואחרי זה להטפל לזה שהוא חס וחלילה הפר את כללי המכון בזה שהוא אלך לטלפן גם זה סוג של גסות רוח. מה היא היתה עושה אם הוא היה הולך לשירותים? או שגם זה נוגד את כללי המכון?

 

[אלת הירח]

בחדרי הכושר שאני התאמנתי בהם

לא סימנו מכשירים נקודה. לא כשהולכים לשניה לשתות, לא כשהולכים לשתי שניות לשירותים ולא כשהולכים לזמן ארוך יותר. זה פשוט לא מקובל ולא צריך להיות מקובל. לא כל החוקים חייבים להיות דמוקרטיים כדי שנכבד אותם. ועדיין לא ענית לי אם את רוצה לשנות את חוקי התנועה בהתאם לכללים הבלתי פורמלים של נהגי ישראל שכוללים נהיגה במהירות שעולה בעשרות קמ"ש על המהירות המקובלת כיום והתעלמות מתמרורים כגון "תן זכות קדימה" ו"עצור".

 

[הדס (אמבר)]

חוקי התנועה הם חוקים שהתקבלו

על סמך חוקים שהתקבלו בכנסת בהליך דמוקרטי. ואני מכבדת החלטות שהתקבלו בהליכים דמוקרטיים. בחוקי התנועה חשובה גם האחידות ולכך שכולם יכבדו את התמרורים, כי אחרת אף אחד לא יוכל לנסוע בכביש. אין שום הגיון לבחור לנסוע דווקא בצד ימין או בצד שמאל של הכביש, וההחלטה בנושא היא שרירותית. אבל מרגע שהיא התקבלה, אם לא נציית לה -אף אחד לא יוכל לנסוע בכביש. ושלא לדבר על כך שאי כיבוד חוקי התנועה עלול להוביל פגיעה בחיי אדם. אני לא מרגישה אותה מידה של מחוייבות לתקנון חדר הכושר. זה לא חוק, זה לא התקבל בדרך דמוקרטית. מדובר בסה"כ בדעתו של אדם פרטי על איך צריך להתנהג בעסק שלו. זה לא אומר שצריך להפריע לאחרים, זה לא אומר שצריך לא להתחשב באחרים במכון הכושר .כל מה שאני אומרת זה שהתנהגות מתחשבת באחרים היא לא בהכרח ההתנהגות שבעל המכון הכניס לתקנון. ובכלל, עצוב שעשרה או עשרים איש שמגיעים לחדר הכושר לא יכולים ליצור אוירה של התחשבות הדדית בלי שיהיה להם איזה תקנון דבוק לקיר ולא יכולים לפתור סכסוך בלי לצטט את התקנון. בחדר הכושר שאני מתעמלת בו אין תקנון (פרט להגבלת זמן על המכשירים), ומשום מה אין מריבות, כעסים או צעקות.

 

[אורי גינת]

שקט שקט בני נחרישה

אני מציע להפסיק פה את הדיון על תקפותם של חוקי המכון, רק אם זה עובר בקריאה ראשונה, שניה ושלישית בכנסת אז זה חוק שאסור להפר אותו ? אז בואי אני אגיד לך, שהמועצה העליונה של פדרציית מכוני הכושר החליטה בשלוש קריאות על שני חוקי יסוד, האחד: איסור השימוש בטלפונים ניידים (להלן, סלולרים) בשטחי המכון, והשני: מכשיר שננטש לא ישמר. עכשיו טוב ? ואם את חושבת ש20 יהודים יכולים לשבת באותו חדר וליצור אווירה של התחשבות בלי חוקים מוגדרים, אז כנראה שניתקת קשר עם המציאות מאד מזמן.

 

[Boojie]

את מפתיעה אותי.

כמנהלת פורום בישראל, את אוכפת כללים ותקנות שנקבעו שלא על סמך חוקי מדינת ישראל, אלא על סמך כללי הגינות והגיון ישר שהפעילו בעלי אותו פורום. את לא מקבלת את זכותו של גוף פרטי לקבוע כללי התנהגות בשטחו??? את לא מקבלת את זכותה של כל התארגנות לקבוע לעצמה תקנון שיחייב את החברים בה? הפתעת אותי. מאד.

 

[הדס (אמבר)]

בואי נפריד בין שני הדברים

מנהל פורום הוא אולי דיקטטור, אבל הוא מנהל פורום כל עוד משתתפי הפורום חושבים שהוא צריך להיות המנהל. דה-פקטו, הסמכות של מנהל פורום לא נובעת מתקנון הפורומים , היא נובעת מזה שכל משתתפי הפורום מסכימים שהוא יהיה המנהל, ומקבלים את שיקול דעתו . ואם משתתפי הפורום לא סומכים על שיקול דעתו, אז שום תקנון לא יעזור (להזכיר לך את חרב?) ואני בהחלט לא מקבלת את זכותו של גוף פרטי לקבוע כללי התנהגות בשטחו, ברמת העיקרון. נניח שמחר קניון עזריאלי מחליט שהוא לא מרשה פלאפונים בשטחו (ויש קניונים בארה"ב שמשבשים את פעולת הסללולרים כדי לא להסיח את דעתם של אנשים מקניות). אני כצרכן לא אקנה שם, כיוון שהתנאים האלה לא מתאימים לי, ואשמח אם תהיה התארגנת צרכנית לא לקנות שם. זכותו של בעל עסק לעשות מה שהוא רוצה בשטחו. אבל זכותי כצרכן לא להסכים לתנאים האלה, להתנגד להם, ולנסות לשנותם.

 

[Boojie]

בדיוק!

זכותו של עסק פרטי לקבוע כללים בשטחו. זכותם של הלקוחות להתנגד לכללים האלה. יש לקוחות שיתנגדו לחוק נגד טלפונים סלולריים. יש לקוחות שיתנגדו לחוק המתיר טלפונים סלולריים. בסופו של דבר, הצלחת העסק תתבסס על השאלה איזה אחוז מהלקוחות שלו תומך באיזה חוק. אין שום סיבה שמכון כושר לא יהיה רשאי לקבוע כללי התנהגות שהלקוחות שלו אמורים לקבל - או לעבור למכון אחר. בין הכללים המקובלים - אין להשאיר את המכשירים מרוחים בזיעה, למשל. הכלל הזה לא נראה לך נאות? הכלל הזה לא נראה לך רצוי? דוגמה נוספת: בבתי קולנוע דורשים מהצופים לכבות פלאפונים לפני הסרט. זה רע? זה שלילי? אני תומכת בזה בכל לבי, ולאור חוסר שיתוף הפעולה המשווע מצד הצופה הישראלי, גם הייתי תומכת בהכנסת מכשירי שיבוש לטלפונים סלולריים בכל קולנוע. השאלה היא כמה צופים אחרים תומכים בזה. אם רבים יתמכו בזה, הרי שלבתי הקולנוע ישתלם לנקוט במדיניות כזו, והמעוניינים בזה יזכו בשקט ובשלווה שהם מייחלים להם. והאחרים? ייכבדו וילכו להם לבתי קולנוע אחרים, שבהם הם יוכלו לנגן את מיטב נעימות הפלאפון שלהם לכל אורך הסרט... הנקודה היא, שקביעת כללים מצד בית עסק היא לגיטימית לחלוטין, וכל בית עסק עושה זאת במידה זו או אחרת. אם הלקוחות לא מוכנים לקבל את הכללים של בית העסק, הם בהחלט יכולים ללכת לבית עסק אחר. אני אישית הייתי מעדיפה חדר כושר שאוכף כללים של התחשבות, כגון לנגב את המכשירים לאחר השימוש, לא להשתמש בפלאפונים בתחומי חדר הכושר, ולא "לשמור" מכשירים בזמן שאתה הולך לעשות משהו אחר. ובמיוחד - אם מכון כושר קבע את הכללים הללו בתקנון שלו, שעליו נהוג שהלקוחות חותמים כשהם משלמים על החברות שלהם, הרי שהוא מחוייב - כלפי לקוחותיו - לעמוד בו.

 

[הדס (אמבר)]

אבל כללים לא בהכרח מבטאים

התחשבות בזולת. אותו אחד שהתעצבן עלי כאשר הסללולרי שלי צלצל בחדר כושר שעתיים אחרי פיגוע הציג התחשבות בזולת? אני חושבת שכולנו נסכים שהוא התנהג בטיפשות תהומית ובחוסר התחשבות במצב שהרבה אנשים נמצאים בו, והעדר מוחלט של שכל ישר ביישום אותם כללים. אם בנאדם יורד לרגע מהמכשיר לקשור את השרוך, אז לתפוס לו את המכשיר על סמך הטענה "לא שומרים מכשירים" לא מבטא שום התחשבות אלא על זלזול תהומי. ולהיפך, העדר כללים כתובים ופורמליים לא בהכרח גורר אחריו זלזול בזולת. במכון הכושר שאני הולכת אליו יש רק כלל אחד - הגבלת שימוש במכשירים בזמן. והפלא ופלא - אין מריבות, ואין כעסים והכל הולך חלק. ואנשים גם שומרים לעצמם מכשירים ואף אחד לא מתעצבן מזה כל עוד לא חורגים מהזמן. וכאשר בנאדם מנמק את המעשים שלו ב"זה כתוב בכללים" אני מיד מתחילה לתהות האם בעצם אין לו נימוק שמבוסס על הגינות או על שכל ישר כדי להצדיק את עצמו.

 

[Boojie]

זו שאלה של גמישות.

נדמה לי שבתחום המשפט (שבו את בוודאי מתמצאת יותר ממני) מתייחסים אל זה כאל "רוח החוק". הווה אומר, ממלאים את הכלל בגמישות שתבטיח שהרוח שמאחורי אותו חוק תישמר, ולא בהכרח החוק ככתבו וכלשונו. למשל, השאלה שלך על האדם שיורד מהמכשיר לקשור שרוך. האם מישהו בעל מידה מינימלית של הגיון ישר יחשוב שהוא "שומר את המכשיר"? אני מאד ספק. ומה לגבי אדם שמסתלק מהחדר לדקות ארוכות כדי לשוחח בפלאפון, ומשבית את המכשיר? זה, אני מאמינה, כבר מגיע לרמת חוסר ההתחשבות. והשיטה של קביעת זמן מוגדר לשימוש במכשיר לא בהכרח עובדת בכל מקום. להתעצבן על צלצול של סלולרי ביום של פיגוע זה מטומטם, אני מסכימה. למעשה, אני חושבת שבאופן כללי להתעצבן על צלצול של סלולרי לפני שמכירים את הפרטים זה מטומטם. לכל היותר ראוי לבקש בשקט ובנימוס לכבות את המכשיר, ואז בדרך כלל תתקבל תשובה בנוסח "אבל היה היום פיגוע", "אשתי בחודש התשיעי", "אחי עובר ניתוח בחו"ל" ותגובות מהסוג הזה, ואני מאמינה, שוב, שכל אדם עם מעט שכל ישר יעבור על כך לסדר היום. התבססות על כללים, בעולם שבו נראה שכל דאלים גבר, היא לפעמים הדרך היחידה להתמודד. כשאת מותקפת מילולית על ידי גברתן שהפר במפורש את הכללים, אין לך אלא להזכיר לו את העובדה שהוא הפר את הכללים. זה הדבר היחיד שעומד לימינך במקרה של התנהגות חסרת התחשבות ותוקפנית מסוג זה. כשאדם מנמק את מעשיו ב"זה כתוב בכללים", זה לרוב דווקא מכיוון שהוא מותקף באופן שקשה לו להתמודד איתו, וצריך משהו להיסמך עליו, לאו דווקא בגלל שהוא נודניק מתקרצץ.

 

[אורי גינת]

הפרדה חד צדדית

הרי בזה המדובר, אני לא קונה בקניונים בגלל תרבות הרעש והוולגאר, אני לא נהנה להיכנס למקום בו יש רעש והמולה, מצטער זה לא הקיק שלי. אבל כמו שאת רואה אני לא יוצא במחאה על כך שאנשים כן נהנים מזה. ואפרופו, לפני כשבוע הועלתה הצעת חוק האוסר את השימוש בפלאפונים בקניונים, אשרינו. ואת יודעת מה, אם יהיה קניון שכזה (חזון אחרית הימים) ולך לא יתאים לקנות שם, לא נורא, את לא חייבת יש הרבה קניונים אחרים בהם אפשר גם לקנות וגם לדבר בפלאפון. אם אני מנסה להשליח את השורה האחרונה שכתבת "ולנסות לשנותם", אני בהחלט בעד, השאלה היא מה הדרך הלגיטימית לעשות זאת, והאם אנחנו בוחרים להשתין על הדמוקרטיה או שאנחנו בוחרים בדרך לגיטימית לעשות זאת. אני שוב מחזיר אותנו לחדר הכושר, אותו אדון שחד משמעית עבר על שני החוקים של המכון (וכבר יש לנו גם אישורה של המנהלת היקרה), לא בחר להלחם בחוקי המכון בדרכים לגיטימיות או שלפי דעתך אלימות מילולית היא דרך לגיטימית. הוא פשוט התנהג כמו חיה רעה כדי להשיג את מטרתו. לסיום, אני מזכיר לך מה שנעמה אמרה, לו היה האדון מבקש את ההליכון בדרך ארץ, ולא מתחיל לצעוק הוא היה מקבל אותו מיד.

 

[אלת הירח]

אם עשית מנוי לחדר כושר, קיבלת על

עצמך לנהוג לפי כלליו. לא מוצאים חן בעינייך כלליו, תעברי לחדר כושר שבו הכללים האחרים. לא מוצאים חן בעינייך כללים בכלל, יש לך בעיה. את לא יכולה לבוא למקום שבו כתובים כללים על הקיר, לעשות שם מנוי ואחרי זה להגיד שלא נראית לך דרך קבלת החוקים שם אז את לא מקבלת אותם. זה לא עובד ככה. ואני יכולה לתת לך עוד המון מסגרות עם חוקים שלא התקבלו בהצבעה דמוקרטית. מה עם מקומות עבודה? מקום העבודה קובע שהמשמרות בו יהיו מ-6 עד 1, מ-1 עד 9 ומ-9 עד 6, לדוגמא. את לא יכולה אחרי שהתקבלת לעבודה להחליט שבגלל שלא היתה הצבעה דמוקרטית על שעות המשמרות את תבואי לעבודה ב-9 בבוקר ותלכי ב-3. ומה עם כיתה? הרבה תלמידים באים לבית הספר התיכון עם מחשבה שצריך להתחשב בכל דבר שהם אומרים. אם המורה אוכף את דעתו, הוא נחשב לדיקטטור. אבל למרות שבגדול ישראל היא דמוקרטיה, זה לא אומר שכל דבר שמתרחש בה צריך להיות דמוקרטי. לא כל החלטה שנעשית בבית הספר, לא כל החלטה שנעשית בבית אב יכולה להתקבל על ידי הרב.