ד.א. לדעתי גם בקנדה המדינה בה אתה חי ישנם הרבה חוקים הפוגעים בחירויות האזרח!
אתן מספר דוגמאות:
חובת חגירת חגורת בטיחות ברכב.
חובת חבישת קסדת מגן לרוכבי כלי רכב דו גלגליים.
ויש כנראה עוד הרבה.
לפחות בשתי דוגמאות אלה אי ציות לחוקים אלה אינה מסכנת אף גורם שלישי בעוד שאי קבלת החיסון כן מסכנת גורם שלישי.
לא מדויק וזה נכון אפילו לחוקים שציינת.
חוקי התנועה בקנדה הם פרובינציאלים ולא פדראלים ויש פרובינציות בקנדה שבהן אין חובת חבישת קסדה לרוכבי כלי רכב דו גלגליים.
לגבי חגירת חגורות בטיחות, היא חובה בכל קנדה אבל בניו המפשייר (ארה"ב) היא לא וכבישי ניו המפשייר נחשבים לבטוחים ביותר בארה"ב.
לגבע החיסון, אתה לא צודק כי גם המחוסנים נדבקים ומדביקים בדיוק כמו הלא מחוסנים, זה הוכח, אך נטען שהסיכון למוות או מחלה קשה למחוסן נמוך מאשר ללא מחוסן, לכן הלא מחוסן אינו מסכן את המחוסן יותר מאשר לו היה מחוסן כי ממחוסן אפשר להידבק בדיוק כמו מלא מחוסן.
בנוגע לחוקים של קנדה, הפרטיות הרבה יותר מוגנת בקנדה מאשר בישראל, בקנדה אין בכלל מסמך הקרוי "תעודת זהות" עם מספר שזהה בכל קנדה, אך מספר כזה קיים (מספר SIN), רק לCRA יש את המספר הזה עבור כל האזרחים והתושבים ולכל אזרח או תושב חוקי יש את המספר של עצמו. לאף גוף פרט לCRA אסור לבקש מספר זה. בבנקים וחברות ביטוח מבקשים תעודה מזהה (פרובינציאלית) לצורך פתיחת חשבון, טרנזאקציות של סכומים גבוהים או חתימה על פוליסות ביטוח ולכל תעודה כזו מספר תעודה הרלוונטי רק לאותו סוג תעודה, למשל מספר רשיון נהיגה אינו תואם למספר תעודת סטודנט ואין אפילו מספר זיהוי פרובינציאלי אחיד לכל אזרח או תושב. כל כרטיס עם שם פרטי, שם משפחה ומספר תעודה מטעם גוף מוכר הוא מסמך מזהה. לכן בקנדה הרבה יותר קשה לגנוב זהות מאשר בישראל.
בבנייני דירות בקנדה מספר הזמזם שונה ממספר הדירה, כך שפורץ פוטנציאלי שמסתכל על האינטרקום לא ידע איזו משפחה גרה באיזו דירה.
איכון סלולרי בקנדה (בניגוד לישראל) לא יכול להתבצע ללא צו בית משפט.
ברוב הפרובינציות בקנדה על רכבים יש לוחית רישוי רק מאחור כדי שאי אפשר יהיה לצלם רכב עם נהג מלפנים ולדעת כך למי שייך הרכב ובכך יוכל להשתמש גנב פוטנציאלי.
אלו רק מספר דוגמאות שמשפיעות אפילו על חיי היום-יום.