מסקרן אותי

[Lichy87]

תיכון....

את עדיין רואה אנשים כ"מקובלים"? אני לא חושבת שזה קיים אחרי התיכון. אחרי התיכון קבוצות מתחלקות לפי תחומי עניין ואופי. בגלל זה אני אומרת, תחפשי את האנשים שאת מרגישה בנוח איתם. תתעלמי מהאידיוטים האלה שתופסים מעצמם משהו. אני לא יכולה לסבול כאלה... הרי ה"מקובלים" בתיכון הם בסך הכל קבוצה של ערסים ופרחות משוכפלים. כבר עדיף להסתובב עם הווירדווז, לפחות יש להם אופי.

 

[נסחפת עם הגלים]

מסכימה איתך

אבל גם בגילאים יותר מבוגרים במקומות עבודה נגיד תמיד יהיו את החברה הדומיננטים, המוחצנים שנמצאים בלב הקונצנזוס, כן לא יקראו להם "מקובלים" ולאנשים השקטים יותר לא יקראו חנונים אבל אני חושבת שעדיין תהיה דינמיקה דומה... כן המקובלים בתיכון חבורת כלומניקים שפעם תפסו מעצמם והיום הם כלום.

 

[Gunji]

האמת גם כשאני מסיר מגננות

תמיד יהיה האדם שיגיד שאני לא דברן גדול אבל לפחות מצחיק.

- כנראה תוצאה של כישורים חברתיים.

 

[נסחפת עם הגלים]

כן

למרות שלהיות לא דברן גדול זה בסדר, אם אתה באמת כזה, אבל אם אתה שונה לגמרי שאתה לבד עם עצמך וכן יש לך המוון מה להגיד רק שאתה לא מסוגל ולא מממש את הפוטנציאל כאן הבעיה ופה מגיע התסכול.

 

[Gunji]

דווקא

כשאני נמצא עם אנשים שנוח לי איתם אני לא סותם את הפה למרות שבשנתיים האחרונות זה נפסק כי אין עם מי.....הכי מעצבן באמת הימים האלה כמו היום ובחגים אין באמת עם מי לדבר אז יוצא שאני לא מדבר ימים שלמים למרות שיש לי הרבה מה להגיד וזה יוצר דכי

 

[ענן שובב]

מזדהה

 

[נסחפת עם הגלים]

מוכר מוכר

גם לי עם המשפחה הקרובה נוח לי לדבר ולהיות מי שאני, אבל אי אפשר לדבר איתם על הכל מן הסתם ובאמת יש ימים שלמים שפשוט אין עם מי לדבר....

 

[תום ויושר ייצרוני]

כמו שכבר נאמר פה

אני חושב, מאמין ורואה שזה עניין של שפת גוף. מתוך פידבקים שקיבלתי בחיי הבנתי שאני יודע לשים לב די טוב לשפת גוף של אנשים (לא תמיד לקרוא אותה אבל כן לקבל תחושה די מדויקת ממנה). כיום אני די סומך על היכולת הזו כדי לדעת עם אלו אנשים אני כדאי לי לתקשר ומי רוצה בחברתי ומי לא. כשהתחלתי להגיע למפגשים של אנשים עם ח"ח גיליתי שאו שאני לא מצליח לקרוא אותם כמו שאני קורא אנשים סביבי בדרך כלל או שאני רואה דברים שמסתברים כלא נכונים- למשל אדם שחייך אבל התגלה שהוא לא פתוח ממש או אנשים שנראה שאני בכלל לא מעניין אותם אבל אחר כך הייתה שיחה נחמדה דווקא איתם... המסקנה שלי מאלו היא שאנחנו האנשים עם ח"ח לא מעט משדרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם. אני אישית כחלק מההתקדמות שעשיתי התחלתי לשנות באופן די מלאכותי את הצורה שבה אני מביע את עצמי בסיטואציות מסוימות בחברה- לדוגמא אני מדבר בכוונה יותר חזק ממה שאני רגיל או משתדל בכוח להסתכל לאנשים בעיניים גם אם זה גורים לי לחרדה. את ההבדלים בין לפני ואחרי שהתחלתי לעשות את אלו (במקביל לטיפול פסיכולוגי) אני רואה בפועל בכך שבתואר החדש שהתחלתי (לפני שנה) הכרתי ודיברתי עם הרבה יותר אנשים מאשר בתואר לפניו! דרך אגב גם עכשיו כשאני מכיר יותר אנשים אני לא מדבר הרבה אבל עדיין אני מתקבל כחבר שלא מדבר הרבה יחסית

 

[דיבבלעס1]

אני סבור שבמפגש הבעת את עצמך יפה מאוד

 

[תום ויושר ייצרוני]

תודה

ובדיוק אמרתי את זה שם במעגל הגדול: אני חושב שהשתדלתי לדבר הרבה, גם אם הרגיש לי שאני מדבר שטויות לפעמים, כדי להתמודד עם זה שהייתה לי תחושת חרדה.

 

[דיבבלעס1]

זכור לי שאמרת זאת וגם אצלי המצב היה דומה

אבל להעיז לדבר בקול רם בפני כמות כזו של אנשים שיושבים במעגל בשטח פתוח זה לא דבר של מה בכך בכלל...

 

[פלייבקון]

לקבל יחס

יכל להיות שאתה משדר פחד אן חוסר עיניין וזה גורם לאחרים לרצות להיתרחק ממך. מי שמשדר שהסיטואציה החברתית מלחיצה אותו - מקבל פחות יחס .