מסקרן אותי

[ענן שובב]

מסקרן אותי

כשאני נמצא בסיטואציה חברתית - למשל חדר כושר, לימודים - מסקרן אותי איך אנשים לאט לאט מתחברים אחד עם השני, או בוחרים עם מי ליצור אינטרקציה. לצערי, בחדר כושר ובלימודים אף אחד לא יוצר איתי אינטרקציה או יוזם, תמיד אני זה שצריך ליזום. נגיד התחלתי היום סמסטר חדש באוניברסיטה הפתוחה, ובשיעור רוב הסטודנטים לא הכירו אחד את השני, אבל שמתי לב פתאום שאחת הבחורות פנתה לבחורה שישבה לידה ונוצרה איזשהי שיחה, ואז בסוף השיעור אחד הסטודנטים פנה לסטודנטית אחרת, וסטודנט פנה לסטודנטית אחרת והתחיל איתה שיחה, ולא ברור לי איפה אני בכל הסיפור.. למה אף אחד אף פעם לא יוצר איתי קשר, למה תמיד אני זה שצריך ליזום. מדוע פונים לאנשים אחרים ואליי לא? האם גם אתם חושבים על זה?

 

[שרית הכפית]

גם אני תמיד מרגישה ככה

גם בנים אף פעם לא פונים אליי. פעם חשבתי שזה נטו עניין של מראה אבל כשהבנתי שגם נשים לא יוצרות איתי קשר הבנתי שכנראה זה משהו שאני משדרת אולי אתה כמוני נראה כזה מופנם. לפעמים אני חושבת שאני נראית מבואסת כל הזמן או לחוצה. לא יודעת מה זה בדיוק אבל בהחלט יש אנשים שיותר משדרים זמינות

 

[איש המערות25]

אז לא הבנתי אותך...

עכשיו תעשה דווקא ולא תיצור אינטראקציה(לא כי אתה לא יכול, אלא כי מרגיז אותך שזה לא הפוך)? אם אתה יכול אז תעשה, מה הבעיה?!

 

[missuranus]

כן

זה תמיד מעניין אותי. אני אוהבת לצפות בזה, השיחות תמיד נראות לי זורמות וקלילות כאלה. העניין הוא שלא צריך לחשוב מה להגיד, פשוט להגיד משהו. לא משנה מה. מזכיר לי שפעם באוניברסיטה מישהי סתם "זרקה" לי משפטים בזמן השיעור, ולא היה לי מה לענות לה והרגשתי שאני קצת מייבשת אותה... זו הרגשה מוזרה כי כמו שהיא אמרה את הדברים האלה לי היא יכלה להגיד אותם לכל אחד. ודווקא בגלל זה, כל מה שהייתי עונה היה "בסדר", זה פשוט לא כ"כ חשוב

 

[vtback]

באמת שאלה טובה

אני לא בטוח, אבל אולי מה שצריך זה אומץ. לא סתם הבעייה שלנו זה "חרדה". האומץ לפנות לאנשים, ולא לעצור בגלל מה שיחשבו עליך. בכל מקרה, אם רק תשתוק כל הזמן אז כולם יחשבו שאתה מוזר. אם תדבר, אז חלק לא יאהבו את זה ויחשבו שאתה מוזר, אבל עם חלק מהאנשים תיצור חברויות.

 

[ענן שובב]

אבל גם אחרים שותקים

ועדיין פונים אליהם. מעניין אותי, מה גורם לאנשים לפנות לאנשים מסוימים? למה רק אני צריך ליזום/לפנות?

 

[vtback]

ביצה או תרנגולת?

השאלה היא אם באמת פונים אליהם יותר, או שזה תוצאה של העובדה שהם גם פונים לאחרים, וגם שכשפונים אליהם הם מדברים יותר וכך מגיעים לשיחות עמוקות יותר. אני לא חושב שאנחנו משדרים משהו לפני שאנחנו בכלל פותחים את הפה.

 

[tiny toon]

זו שאלה מעניינת

יש תחום ידע שלם של פסיכולוגיה חברתית על "איך נוצרות חברויות" (כלומר, צריך שיהיה. זה לא שלמדתי פסיכולוגיה ואני באמת יודע אם יש או אין). מעבר לעניין האקדמאי, אם אתה יכול ליזום שיחות, ואין לך שום בעיה עם הנושא- אז תחסוך לעצמך את כאב הראש "למה?" ופשוט תיזום. אגב, אם מדובר ב"setting" של כיתה, יש דרך פשוטה מאוד לקבל תשומת לב: תביא מחשב נייד ותסכם. מובטח לך זרם של פניות (אני בצד האנשים שתמיד צריך לרדוף אחרי סיכומים, כי אני לא מספיק לרשום. אבל זו כבר בעיה אחרת). אני מכיר מישהי שכל הכיתה הייתה משגעת אותה בפניות כאלה (היא היחידה שתמיד טרחה לסכם), אבל איכשהו (אני מניח שיש לכך קשר לעובדה שהיא אדם חברותי בצורה קיצונית) היא הצליחה למנף חלק ניכר מהפניות האלה להכרויות חדשות. בהצלחה!

 

[ענן שובב]

אולי אני צריך לחקור את הנושא יותר לעומק

כי זה באמת מעניין.. איך נוצרות חברויות.

 

[tiny toon]

אני לא יודע מה אתה לומד

אבל אם זה באמת מעניין אותך... טוב, אני לא יודע מה קורה באוניברסיטאות אחרות, אבל בעברית יש כל מיני קורסים על פסיכולוגיה חברתית בחוגים פסיכולוגיה, סוציולוגיה ותקשורת. למשל יש קורס שנקרא "תהליכים חברתיים" והתיאור שלו (copy paste מתוך שנתון הקורס): " עיון בדרכים בהן התנהגות היחיד, מחשבותיו ורגשותיו מושפעים ע"י נוכחותם הממשית והמדומה של אחרים, ובדרכים בהן הסביבה החברתית מושפעת על ידי היחיד. בין הנושאים שיידונו נכללים: העצמי, תפיסה חברתית, עמדות, סטריאוטיפים, אלטרואיזם, השפעה חברתית, קבוצות וקונפליקט בין קבוצתי. " ויש עוד כל מיני קורסים דומים... יותר קרובים לשאלה שלך. אפשר לחפור בשנתון, אבל נדמה לי שציינת שאתה לא לומד בעברית... לילה טוב!

 

[SleepySh]

בדיוק התחלתי ללמוד וגם לי עלתה המחשבה

נראה שכולם התיידדו עם כולם כבר ביומיים הראשונים (ונדמה לי בכלל שהרוב מכירים שם את כולם גם מחוץ ללימודים ובאו ללמוד ביחד) וכמובן אני נשארתי דיי בצד, לא ממש יודעת איך להשתלב ולהתחיל שיחות. בנוסף, שהרהרתי בזה יותר לעומק כדי לנסות להבין מה אני עושה לא בסדר, והגעתי למסקנהף שלדעתי זה פשוט משהו שאני משדרת. אני מאוד מודעת לעובדה שבמצבים מלחיצים, שזה כל מפגש שלי עם אנשים זרים, אני נוטה להסגר לגמריי ולשדר ריחוק. ולפעמיים נדמה לי שאנשים רואים את זה בתור "סנוביות" ולא בתור פחד נוראי ממצבים חברתיים. אמא שלי לרוב הייתה טוענת שאולי אני חושבת שאני "טובה יותר מכולם" ולכן אני לא מחברת, אבל האמת הייתה להפך, תמיד הרגשתי לא מספיק טובה, חריגה ומוזרה ובגלל זה נוצר הריחוק שלי. יכול להיות שגם אתה משדר, לא בכוונה, משהו שמרחיק אנשים ובגלל זה אף אחד לא יצר איתך קשר עד כה.

 

[Lichy87]

בדיוק!

זה גם מה שאני התכוונתי לכתוב. מה שאנחנו משדרים. אנחנו תמיד חוששים מאיך שרואים אותנו, או אם יעירו לנו, ואפילו אם יפנו לדבר איתנו (למרות שאנחנו רוצים את זה), מה שגורם לשפת גוף שמשדרת מופנמות וחוסר רצון לאינטראקציה כלשהי. אפילו בלי שנשים לב. אם אנחנו נמנעים לדוגמה מלהישיר מבט, או הולכים שפופים, זה כבר משדר מעין אזור שאסור להתקרב אליו. ואנשים אולי אפילו באופן לא מודע שמים לב ומבינים שהבנאדם לא כל כך מעוניין ביצירת קשר. גם לי היה עניין הסנוביות, כמו שכתבת. תמיד שנאתי להכיר אנשים חדשים דרך חברים קרובים. וכשהייתי בסביבה של אנשים חדשים כנראה ששידרתי את חוסר העניין הזה, וזה נתפס כסנוביות. ואני יודעת את זה בוודאות, כי אחרי הרבה זמן כשכבר הצלחתי להתחבר עם חברות חדשות הן העזו לספר לי שזה הרושם הראשוני שהן קיבלו ממני, שאני סנובית. רק אח"כ הן הבינו שאני בעצם מופנמת וביישנית. אז כן, זה קשור למה שאנחנו משדרים. אם אנחנו רוצים שידברו איתנו, צריך לשדר את הרצון הזה, לשים לב לשפת הגוף שלנו. גם כשאנחנו יוזמים שיחה.

 

[נסחפת עם הגלים]

מצחיק ששלושתנו השתמשנו במילה "סנוביות"

וזה דבר שבאמת מטריד אותי אבל הבעיה שקשה לי להיות מודעת למה שאני משדרת, זה תגובות מותנות כאלה שקורות לי שאני עם אנשים, יש דרך לעבוד על זה?

 

[Lichy87]

עצה אפשרית

קודם כל לשים לב לשפת הגוף שלך. בטיפול יש מושג שנקרא "פטנטים". דברים שאת עושה כדי להסתיר את הלחץ שלך (אבל בעצם מסגירים אותו). לדוגמה כשאת מפנה את המבט שלך, לא מסתכלת בעיניים, הולכת שפופה, מסתירה את הפנים עם השיער, מדברת חלש. זה שונה אצל כל אחד. אילו הרגלים יש לך כדי "להסתיר" את עצמך. תביני שהם לא מגנים עליך בשום צורה ותנסי להעלים אותם. דבר שני, שלא ניסיתי, זה אולי להירשם לסדנת תיאטרון . נראה לי שזה גם עוזר למודעות של שפת הגוף.

 

[נסחפת עם הגלים]

ניסיתי פעם תיאטרון לא התחברתי

וגם ממש התביישתי, אבל אני כן אוהבת לשיר וגם למדתי בעבר פיתוח קול אבל בשיעורים פרטיים עם המורה, כשהייתי צריכה באמת לשיר מול אנשים חשבתי שהאדמה הולכת לבלוע אותי אבל בסוף זה יצא בסדר איכשהוא, למרות שאז החרדה הייתה בחיתוליה.

 

[נסחפת עם הגלים]

כן שמתי לב לזה

וזה תמיד משגע אותי איך אנשים שלפני שנייה לא הכירו כבר מריצים צחוקים כאילו חברים כבר שנים, ואילו אני עדיין עם הדיסטנס, עם הפורמליות, אני מניחה שיכול להיות שזה בגלל שאנשים מסויימים משדרים יותר נגישות, מוחצנים יותר וזה גורם לאנשים להרגיש יותר בנוח לפנות אליהם. כנראה שבגלל שאנחנו משדרים ריחוק אנשים יכולים לבלבל את זה עם סנוביות או כבן אדם שידחה אותם ולכן הם לא פונים. לי לוקח הרבה זמן להתחבר לבני אדם ולהסיר את המגננות ולכן תמיד בלימודים בעיקר, עד שהחרדה קצת נרגעה והצלחתי להבין מי מימין ומי משמאל כבר ראיתי שכל אחד מצא לו ת'חבר שלו ונוצרו חבורות קטנות ואני נותרתי בצד, זאת בעיה שמטרידה אותי טוב שעלית עליה.

 

[Lichy87]

ובכל זאת

גם לי זה קרה, עד שהצלחתי "להסיר את המגננות" כמו שאמרת, זה קרה רק בשנה האחרונה של הלימודים וכולם היו עם הקבוצות שלהם. אבל כן הצלחתי להתחבר לשתי בנות בלי בעיה ו"להצטרף" אליהן. למעשה הצלחתי להתחבר לכל הבנות שלמדו איתי, ותמיד הן החזירו התעניינות. אף פעם לא נתקלתי בהתעלמות. יכולתי לשבת לידן בכיתה, לדבר ולאכול איתן בהפסקות. אין פה משהו סגור ומוחלט ברגע שנוצרות חברויות. אנשים תמיד שמחים להכיר עוד אנשים ולהוסיף אותם אליהם. אם את מראה רצון ועניין, אחרים גם יראו עניין.

 

[נסחפת עם הגלים]

כן יכול להיות כי את בן אדם נחמד

אצלי באיזה שהוא שלב שאני מבינה שמדי פעם רצים צחוקים מאחורי הגב שלי ושאני האאוטסיידרית וה-*"טמבלית" אני נהיית קצת תחרותית ומפתחת אנטגוניזם לאנשים ה"שולטים" באותה סביבה, ואז נוצרת אווירה לא נעימה של טינה ותחרותיות, כנראה זה מין מנגנון מפותח של הילדים בגן שאומרים "אה אתם לא רוצים להיות חברים שלי? אז לא צריך גם אני לא רוצה כי אתם מכוערים וטיפשים ורעים וטמבלים". *יש משפט, שכחתי מי אמר אותו, שלכל סביבה יש את הדינמיקה שלה, אם אתה מסתכל סביב ולא רואה את הטמבל סביר להניח שאתה הטמבל של אותה קבוצה.

 

[Lichy87]

לא סיכמנו שאני סנובית?

לא נראה לי נכון לחלק את הסביבה לפי שולטים ולא שולטים. אלא לפי אנשים שאת מרגישה איתם בנוח, וכאלו שלא, או שלא מעניינים אותך. אני בטוחה שגם את בנאדם נחמד ובטח שאת לא טמבלית. תנסי להימנע מהתיאוריה הזו, כי אנשים עם ח"ח תמיד יזהו את עצמם כה"טמבלים".

 

[נסחפת עם הגלים]

כן טוב

אם אפשר להגדיר את זה ככה אז אנשים מאוד שיפוטיים וביקורתיים שאני לא מרגישה איתם בנוח, ושאמרתי "שולטים" התכוונתי לאנשים הדומיננטים והמוחצנים באותה סביבה, אם נחזור לתיכון לרגע אז ה"מקובלים" כולנו מכירים את הטיפוס