כל דת שאינה מונותאיסטית
אינה מדברת על המוסר, לפחות לא באותו אופן שאני מדבר עליו. היות והמוסר הוא משהו אובייקטיבי, אוניברסלי, מעל למקום ולזמן, אינו משרת את האדם כי אם האדם משרת אותו, יש מאין ובלתי ניתן לתפיסה בחושים ומדידה אמפירית, ההיקש הלוגי הישיר הוא למונותאיזם ולא לשום דת טרנסצדנטלית, וודאי שלא פגניזם תועלתני. התנ"ך מגדיר מה מוסרי, אך התנ"ך (ביהדות ובנצרות) הינו מחוסר משמעות ללא התלמוד והמישנה (ביהדות) והברית החדשה (בנצרות). רק קראים ושומרונים רואים בתנ"ך את הכתב המחייב הבלעדי. התנ"ך היה מחייב בלעדתית כל עוד הייתה מעורבות אלוהית, אולם מרגע שזו נפסקה, הכתבים המפרשים והמוסיפים אחריו הם חלק בלתי נפרד משתי הדתות הנ"ל, הגם שהתנ"ך הוא הביטוי הראשוני. תקופת המקרא אינה יהודית, היהדות החלה הרבה אחרי אחרון נביאיו של האל (כפי שאמר כבר אנגסט), והתפתחה במקביל לנצרות מהדת העברית. כל פילוסוף והיסטוריון (למעט ציונים מגמתיים) מבדילים בין הדת העברית, שהינה דת של איכר-לוחם המתפלל כדי שירד גשם, ליהדות. הדת העברית הייתה אולי קבילה בתקופה בה האל הדריך את עמו, שכן מדובר בפאזה אחרת, שכל המציאות המוסרית שונה מעצם היותו של האל מעורב ישירות בחיים, אולם מהרגע שנטש והשאיר לעמו לפרש את התורה, לכתבים הנלווים יש משמעות רבת ערך (לא פלא שבמדינת ישראל לימודי ה*תנ"ך* זוכים להאדרה, שכן הם נתנים ללמידה בצורה מדעית ומשרתים מטרות ציוניות, בעוד בישיבות החרדיות התנ"ך מקבל מקום משני יחסית לתלמוד ולמשנה). אי לכך, איסור הוצאה להורג של אדם בתקופת הסנהדרין הינו בעל משמעות עצומה לחיינו אנו, יותר מאשר אישור הוצאה להורג בתנ"ך (ואגב, גם בתנ"ך ישנם סוגים שונים של עונש מוות, רובם הינם עונש מוות מאלוהים, ולא מעשה ידי אדם). בעוד שהיהדות והנצרות טרחו לבטל את עונש המוות בהתבססם על התנ"ך, הן בתלמוד והן ב"לחי השניה", האיסלאם מעולם לא פסל את השימוש בג´יהאד. אפילו המוסלמים שיוצאים נגד תופעות הג´יהאד לא יוצאים נגד רעיון המלחמה, אלא טוענים שמדובר ב"מלחמה רעיונית".