הי גילושה. על גברים ונשים...
לא רוצה לרקוד עם צעירים. בשלוש השנים האחרונות עשיתי לי הרבה חברים צעירים, גרושים, גרושות. כל ידידי הנפש לי וחברי צעירים ממני ב10-15 שנה. נכספת נפשי, לשם שינוי, לאנשים בגילי. הרעיון של ארגון מסיבות לבד הוא לא רע, כיוון שאני שומעת פה ושם על חבורות שכאלה, שאוהבות ריקוד. מתכנסים בתחילה כי בסתר לב רוצים גם להכיר. אבל כיוון שיש מעבר לזה גם אהבת הריקוד לשמה, נוצרת קבוצה חברתית חזקה גם אחרי הכסאות המוזיקליים ההכרחיים של ההיכרות, וסליחה על הציניות... אני בעד. אני רק יודעת מניסיוני - פה, בפורומים, בקבוצות חברתיות, בכל מקום - שאין איזון מספרי בין גברים לנשים, בכלל. לארגן מסיבות ולדאוג לאיזון מספרי - זה כבר אתגר של ממש. ואולי, כיוון שבלישם ישן טוב טוב היום, אפשר להתחיל בזה שרשור נוסף - למה? למה הרוב המוחלט באתרי ההיכרויות, בפורומים, בקבוצות תמיכה, בטיולים לפנויים פנויות, ב "חברים", בכל מקום בו צריך אינטראקציה אישית - למה הרוב המוחלט הוא נשים. האם גברים לא רוצים אהבה? לא מחפשים זוגיות? אינם בודדים? לא אוהבים לרקוד? אינם כמהים לקבוצה חברתית להצטרף אליה בשישבת, להיות יחד? שאלה מעניינת. אני ניסיתי להקים לפני שלוש שנים קבוצה כזאת בירושלים. אחרי שסגרתי את ההרשמה לנשים, חיכיתי כמעט חודשיים כדי שיצטרפו להרשמה גברים, באותו מספר. אחרי הזהירות הזו הופיעו לפגישה הראשונה 15 נשים, 5 גברים. ואנחנו מדברים על אנשים ברמה, אקדמאיים, על שיחות סינון מראש, על הקפדה על ההדגש החברתי ולא רק ההיכרותי, וכולי. למה?