מנסה להבין

נתנאל 147

New member
סבא שלי בן 88

והוא אם שער מלא מאוד מלא אפור, נראה צעיר בריא מתפקד כרגיל.
איש חזק ומיוחד, הוא אחד האנשים שאני הכי מעריץ מילה שלו זה מילה.
לא תופס אותו לעולם משקר, עוזר למשחה בעל כוח אדיר שלא מנצל את
הקשרים שלו לרעה, את הכוח והכסף שלו עוזר למשפחה דואג לנו.
&nbsp
לב רחב, רחמן סולח תמיד ותמיד -נפגע, רגיש מאוד תרם המון
למדינה ברמה הגבוהה ביותר יותר נכון משפחה שלו, איש צנוע
חיי בפשטות שיכל לרכוש איזה דירה שהוא רוצה, לחיות איך שהוא
רוצה, באמת אדם מדהים בעל חכמת חיים נדירה, שתקן בקושי מדבר
נכא לכלים, לעולם לא ראיתי אדם כמהו שאם כל הכוח שלו מתנהג כמו אדם רגיל
לגמרי, חיי כמו אחד האדם, זה אבא של אבא שלי אבא של אבא שלי היה אסי
&nbsp
איש מבריק ,ידע 14 שפות כבר בגיל 17 קרא ספרות בכל הסיגננות היסטוריה ופילוסופיה.
היה צייר מדהים, שצייר את העיר שלו מזיכרנו מלפני השואה, לעולם לא הרים את הקול.
לא הרים יד, רגיש מאוד מאוד הכל שומר בליבו ,איש בעל רוחב ידע בלא מעט תחומים
ואיש צנוע מהצנועים ביותר הוא נצר למשפחה רבנית מאוד מאוד מפורסמת ומהיחסות ביותר
גם סבתא שלי שהיא התחתנה איתו.
&nbsp
אז אני חושב, שני הסבים שלי הם אסים - אבל אני בטוח במאה אחוז, שסבא מצד אמא.
הוא אוטיסט ואפילו מובהק יותר ממני.
אבל תמיד היה צנוע והיחשב את עצמו לאדם פשוט, התייחס לכולם כבני אדם.
 

arana1

New member
מקווה שתמצא בת זוג שתוכל להבין ולהענות לדברים האלה

כי בסופו של דבר אהבה היא התעלומה הכי גדולה
לתחושתי היא נמצאת עוד הרחק מעבר להישג ידו של האדם
אבל זו לא סיבה להפסיק לנסות
בדיוק להפך

גם אבי מעולם לא הרים את הקול או את היד והיה אדם מאוד מאוד חזק פיזית ומאוד ביישן וצנוע
ולדעתי צריך לנסות לחקור ולחבר את מה שגם אתה מתאר כאן לחוסר החיבור של אוטיסטים להיררכיות ולסמכותיות כחלק אינטגרלי מזהותם, וחלק טוב ויפה, במקום כל הזמן לסמן זאת כפגם
אלא שחוקרים ופסיכולוגים מקיימים את זהותם ואת תחושת הערך העצמי שלהם ואת הכנסתם על הסמכותיות ועל מקומם בהיררכיה ולכן לא רק שאין להם שום תמריץ לחקור ולהבין ולתמוך בדברים האלה הם יעשו הכל על מנת להכחיש את קיומם וערכם

האוטיסט צריך למצוא אדם לא סמכותי, לא היררכי, שרואה אותו בגובה העיניים, זה הכל, ברגע שזה יקרה הכל יסתדר
וגם עובדה זאת יכולה לתרום רבות לסיכויי זוגיות טובה בעתיד
 

נתנאל 147

New member
הלוואי שאני יכיר מי שהיא שתקבל אותי

והיה לי טוב איתה, זה חלום שלי אני באמת מאוד מתקשה לחיות כל פי חוקים שאני
לא שלא מבין אותם,אלה ששונא אותם שנראים לי כאלו טיפשים,- ואכזרים ואני לא
רוצה להיות חלק מזה, ואז אני חוטף מהחברה שאני לא עומד דום ופועל כמו כולם.
&nbsp
הם אומרים שאני אלים,אבל המילים שלהם מה שהם גרומים לאנשים לעשות בקדושת
הנורמטיביות המזויפת,יותר גרוע מאשר רצח הם רצחו את נפשיי אולי לא תמיד פוגעים ב
פיזית, אבל הם אונסים לי את הנשמה, מוחצים לי את הזהות כפי שמחוצים יתוש שמפריע.
&nbsp
הם מנסים להתאים אותי לתבניות מסיומות - שזה פשע לכל דבר ועניין במיוחד שהם מצדקים את
זה בנימוקים - אניטלקטאולים בגרוש, וכותבים אלף ואחת אבחנות ומתייחסים עלינו כחיות ולא כבני
אדם, וזה דבר נוראי להתנהג ככה לחיה בעני לא פחות מאשר אדם אבל אני לא אכניס את הוויכוח
הזה של "מותר האדם מן הבמה" לפה דעותי ידעות ויחשבו אותם לקיציוניות ביותר.
&nbsp
כמו שזכור שדברנו על הפשעים של הפסיכיאטריה?,הפסיכיאטריה משרתת את המון הבור.
ומנסה להרחיק אותי ואותך, אם כל מיני נימוקים שאנחנו מסוכנים ולא מתאמים לחברה בראיה
ונורמטיבית וצריכים לשנות אותנו אבל כמובן שלא יגידו זאת בצורה הזאת אלה ינסו ליפות את זה.
&nbsp
נוכלים- צבועים תגידו לי את האמת בפנים פחדנים, שאתם רוצים שלא היו יותר מהסוג ששלי.
שאנחנו מוקצה,ואת האמת בבקשה החברה בלבן, רק בגלל היותנו שונים אל תטטאו מתחת לשטיח
את הכוונות והמחשבות הזדוניות שלכם, תהיו דוגרים וישרים ותגידו אנחנו "שונאים אותך רק בגלל
&nbsp
שאתה שונה ורוצים שתעלם ופעל כדאי שזה יקרה", פשוט נכון? אנחנו לא מבינים משפטים לא
ברורים נכון? באז בבקשה ישר לפנים בכל הכוח תגידו מה אתם חושבים עלינו? פשוט בלי מחסומים
ובלי פולטיקה את האמת בפנים, אתה מבין אראנה בני האדם הם כאלו צבועים ופחדנים שאין להם
&nbsp
אומץ להוציא מהפה שלוש מילים "אני שונא אותך" זה מה שאני חושב,בני אדם שונא מי שלא. בצבע .שלהם, לא במראה שלהם, לא בחשיבה שלהם, ופשוט לא הם, בני אדם זה יצורים די דפוקים לפ.י דעתי ואני לפעמים די מתבייש להיות שייך לגזע הזה, אבל מה אפשר לעשות? הם לא אשמים רק.
&nbsp
אנחנו צריכים להתאם את עצמנו לסביבה כדאי לשרוג בעולם של טורופים שמתחפשים לבני אנוש
מה שמזמן הם כבר לא ואני כמובןל לא מכליל ומדבר על קבוצה מסיומת מאוד שזה ברור למי אני מתכוון.
 

נתנאל 147

New member
שיר של ולדמיר ויצוסקי דיכאוני מאוד

https://www.youtube.com/watch?v=RhHYIdGcY8E
שיר שנראה לי מאוד עמוק יש עוד כמה שירים0
אני אוסיף עוד אחד על הביקורת על החברה הרוסית
https://www.youtube.com/watch?v=GXIgw4iOdE4
יש עוד לא מעט שירים שלו אבל ברוסים כ1000 שירים.
יוצר מאוד פורה, אני מאוד אוהב אותו התלהבתי מהתחלה
ממנו, אז סתם רציתי לשים את זה פה זה די מזכיר לי את
עצמי שאני בדיכאון ועצוב לי.
 

ניאו30

New member
לגביי מה שכתבת בסוף...

מה שאתה רואה ברשת – האם אתה מדבר באופן כללי או שאתה מכיר אתרים שמיועדים מראש להכרויות בין אוטיסטים ? אני מכיר את האתר של loveדווקא, אבל אף פעם לא "ניסיתי" אותו. אני אשמח לשמוע אם יש כאלו בעברית ( אפשר גם בפרטי ).


אומרים שבאהבה אין חוקים, ואני אכן באמת מאמין בכך בלב שלם, ולכן זה דווקא יכול להיות "מתכון" לקשיים מסוג אחר, אבל כאמור אולי דווקא זה מאוד יכול להצליח. בכל מקרה, זה נראה תמיד שווה לנסות.


בדיעבד, אני חושב שכבר ניסיתי את זה עם בנות הזוג שלי בעבר, שבמבט לאחור ללא ספק היה בהם "משהו" אוטיסטי, ואולי כמו שאמרת כאן דווקא זה מה שמשך אותי מלכתחילה, אבל זה גם יצר המון קשיים שגרמו לקשר להסתיים. ההבדל הוא שעכשיו אני במקום שונה מאוד ממה שהייתי אז, ואולי דווקא המודעות הגוברת לזהות שלי תעזור עכשיו במקום שאז הכשילה את הקשר.
 

arana1

New member
מדבר בכללי,

לא מכיר אתרי היכרויות ולא נראה לי שכאלה טובים לאוטיסטים

לדעתי באהבה דווקא יש חוקים, אולי אפשר אפילו לומר שהאהבה היא החוק אבל לא חושב שמישהו יכול לומר שהוא יודע אותו, אותה

קשרים בין אוטיסטים יכולים להיות מאוד דחוסים וקשים וסוערים וגם מדכאים לפעמים אבל לדעתי, שוב, בניגוד מוחלט למקובל, אוטיסטים, בהינתן התנאים והתגובות הנכונות, מוכשרים להשתנות מהקצה לקצה
אוטיסטים מאוד משתנים בתוך יחסים ודרכם
אנשים נורמטיבים נוטים לחתום הסכם נשואים ולהמשיך בדרכם כרגיל
אצל אוטיסטים,בהינתן יחסים משמעותיים, זה לא הולך ככה, הדרך, המהות, תפישת העולם עצמה משתנה כתוצאה מהיחסים
בגלל זה גם הטוטאליות והסלקטיביות החריגה
מה שכמובן מאוד מקשה מצד אחד אבל מצד שני יש בו גם הזדמנות גדולה

איך שתיארת את היחסים בין הוריך שגם מאוד דומה ליחסים בין הורי מבטא גם הוא משהו מזה
מצד אחד ניתוק מוחלט ומצד שני מחוייבות ואמפטיה טוטאלית
מאוד אופייני
לפחות כשלב, לפעמים היחסים גם נתקעים בשלב הזה לתמיד

גם אני נולדתי בקיבוץ ואבחנת נכון לדעתי שסוג הלחצים בקיבוץ הוא לגמרי קטלני לאנשים עם נטייה אוטיסטית
גם הורי והיחסים ביניהם סבלו מכך המון למרות שאני לא בטוח שהם היו מודעים לכך כל כך
 

ניאו30

New member
מסכים עם כל מה שכתבת כאן

וגם אני מרגיש ככה לגביי אתרי הכרויות. כשהתחלתי להיות או לכתוב באינטרנט, ומאוחר יותר גם באתרי הכרויות, היה בכך משהו מאוד קסום. אני חושב שזה בגלל שברשת אתה יותר מסתכל על פנימיות האדם בעוד שבמציאות הלא וירטואלית אתה יותר מסתכל על חיצוניותו ( כמובן שיש גם הבדלים מבנים של גברים ונשים שרק מרחיבים את הפער הזה אצל גברים ). עם השנים משהו מהקסם הזה הלך לאיבוד בגלל הצורך בדברים ממשיים ומוחשיים יותר, ובמיוחד בכל הקשור לקשרים אנושיים ( בין אישיים בכלל וזוגיים בפרט ).


דבר מעניין קרה לי לאורך השנים בקשר לקשרים החבריים והזוגיים המשמעותיים שהיו לי – דווקא הקשרים הלא זוגיים "נולדו" דרך הרשת והקשרים הזוגיים שהיו לי "נולדו" מחוצה לה, דרך העבודה או דרך מכרה משותפת. אני כותב את זה כי זה גרם לי די להתרחק מהכיוון של לחפש זוגיות דרך הרשת ( למרות שזה אפשרי, כדרך אחת מיני רבות ), אלא שלאדם כמוני ( ואני מניח שגם לרווקים אסי"ם רבים ) החיפוש "בחוץ" הוא מאוד קשה, וזה בלשון המעטה ( ויש לזה כל מיני סיבות שלא אכנס להם עכשיו ).


אז, זו מין דילמה כזו של "איפה לחפש ?”, ואני מניח שכבר יש לי תשובה – בכל מקום אפשרי, אבל עדיין בשבילי זו המשימה ואולי האתגר הכי קשה, הכי חשוב והכי שווה את המאמץ והמכאובים שכרוך בו. ואחרי כל זה, זה "רק" החיפוש, עוד לא דיברתי על הזוגיות עצמה והקמת משפחה, שימורה כדבר בסיסי ופריחתה למחוזות גבוהים יותר כשלב גבוה וארוך טווח יותר ( איך אומרים - “פרה, פרה ...”, או קודם נתרכז בחיפוש ורק אחר כך בזוגיות עצמה ).
 

arana1

New member
ואולי החיפוש לא מסתיים כשמתחילה הזוגיות

והרבה יחסים נרקבים כי אנשים מפסיקים לחפש מהרגע שבו הם "מצאו" כביכול

זה גם קשור לדבר המעניין שכתבת על ההבדל בין הציבורי לפרטי

לי אין קשרים לא זוגיים ומצאתי שהרבה אוטיסטים לא זקוקים לסוג כזה של קשרים (או שהשאלה היא למה אנחנו קוראים קשר כי מבינה מסויימת יש קשר עכשיו ביני לבינך) אבל הגיוני שמי שנוכח גופנית בסביבתך יהיה זמין יותר לקשרים אינטימיים
הגיוני, אבל לא בהכרח לאוטיסט, כי חלק ממה ששונה, לדעתי, זה גם התפישה השונה של היחס בין המרחב הפרטי לציבורי, שאצל אוטיסטים זה מאוד ניכר כמעט בכל היבט התנהגותי ואחר

הקשרים הזוגיים האחרונים שנוצרו לי התהווה דווקא ברשת, וממש לא מתוך כוונה למצוא חברה, פשוט הגבתי לדברים שמשכו את תשומת ליבי, שהיו מאוד מופשטים ( כמו הרבה אוטיסטים אני נמשך דווקא למופשט) ולא דווקא לאדם המסויים אלא יותר למה שהוא העלה , ומשם הדברים זרמו משום מה, אין לי ממש מושג למה


אני כבר מזמן לא מחפש זוגיות אז ככה שכל מה שיש לי לומר בנושא הוא אולי תאורטי מדי, ואולי לא
אבל לדעתי כדאי לדרך השונה שבה האוטיסט מפריד בין הציבורי לפרטי כי שמה נמצא גם סוד ההתאמה וגם הסיכוי הטוב יותר להמשך

האוטיסט נתפש כמנותק ולכן גם כחסר סיכוי חברתי ובין אישי בדיוק בגלל שהוא תופש את המרחב הציבורי כא_סינכרוני, כפוליפוני, כמקום רווי צלילים וצורות ותנועות שונות שעצם שונותן מהווה את התשתית לאחדות שהיא דינמית וזורמת
(בדיוק מה שלא כל כך מסתדר עם התפישה החברתית של הקיבוץ, או בכלל עם הרכיב המאוד מאוד פשיסטי שעדיין מהווה בסיס לנורמטיביות לכאורה)
וזו בדיוק אותה א_סינכרוניות ציבורית שמאפשר סינכרון הדוק ומתואם יותר בפרטי
באהבה, הלא מותנה מאפשר את המותנה
משום כך, דווקא הבהייה, הניתוק לכאורה, הנטיה האוטיסטית להקשיב עם העיניים בריצפה ולשתוק רומזים על נטיה מאוד מובהקת לזוגיות מאוד הדוקה
גם כאן, הדבר אינו אינטואטיבי לתפישה הנורמטיבית ולכן הורים ומורים ואנשי מקצוע ושאר מרעין בישין מנסים כל הזמן לתקן בדיוק את מה שהכי לא מקולקל באוטיסט

הרשת, היא מרחב ציבורי א_סינכרוני, זאת אומרת, לא טרוטוריאלי, מה שמאפשר לכל אדם לבחור בצורה חופשית לחלוטין מתי ואיך ואם בכלל להגיב
ולכן היא נוחה לאוטיסטים
קיומו של מרחב כזה לא סותר לקיומו של מרחב סינכרוני אלא דווקא מאפשר אותו

ולכן
מה שהורס לאוטיסטים את החיים והבריאות ואת הסיכויים למצוא אהבה ומשמעות ועצמאות זה הגישה הטיפולית שמנסה לכפות בכח סינכרוניזציה דווקא במרחב הציבורי
מה שמביא לתמונות כמו שכולם עושים דבר אחד ביחד ורק האוטיסט עומד מהצד דבר אחר ואז כולם דואגים לזה שהוא כל כך מבודד ואחר ובלא בלא בלא
או שמתארים אותו כחסר יכולת הבנה לעצם מושג הקבוצה

הבנת מושג הקבוצה קשורה להבנת מושג היחיד
פסיכולוגים לא מסוגלים להבין את זה כי הם מטומטמים
זאת אומרת, הם מסוגלים להבין אבל הם לא מסוגלים להבין שהדברים האלה משתנים עם הזמן והם גם לא מסוגלים להבין למה
האוטיסט מוצף לקריסה כשכופים עליו תבניות חברות נורמטיביות
זאת אומרת זהות תנועה ומבט ומבע בהקשר הציבורי
גרוע מזה
מתוך דאגה לעתידו החברתי והרומנטי של האוטיסט ההורים והמטפלים והמאבחנים מדכאים ומכחידים את יכולתו וזכותו לאינטימיות מהותית, לפרטיות, כי הם כופים על האוטיסט לעשות בציבור בדיוק את מה שהוא מרגיש כנכון רק להקשר הפרטי

המרחב הטיפולי,אבחוני, חברתי, חינוכי, הורס את עתידו הרומנטי, העצמאי, היצירתי של האוטיסט בדיוק בגלל שהוא מחונן בסיכוי מאוד מהותי לעתיד כזה
כי לאוריינטציה של האוטיסט לזוגיות אמיתית, מונוגמיה מהותית, יש ביטויי ציבורי שלא תואם לדרך היחידה שנתפשת כראויה להישרדות בחברה

עצם זה שהנורמטיביות מושתת על הדרה של האפשרות לדרכים שונות לשרוד היא שגם מקשה על כל מה שיחוד ואוהב ושואף להתפתח כאן לשרוד, זו נבואה שמגשימה את עצמה בצורה שאין כחנית ושפלה וטיפשית ממנה
אבל אין למי לבוא בטענות ואין את מי להאשים
הנ"ט מחווטים להתנהל כמו בבונים וזה ממש טיפשי ומיותר וגם נורא לא מוסרי לנסות להטיף לקוף להתנהג כמו בן אדם
זה גם לא יכול לעבוד
 

ניאו30

New member
בוודאי שלא וזו בדיוק כוונתי

החיפוש נשאר אבל הוא משנה צורה - נגיד במובן של תחילה אתה חושב רק עצמך כיחיד, אבל בזוגיות אתה כבר לא יכול לחשוב באותה צורה , החשיבה צריכה להיות כזוג. אולי תחלוק עליי בכך, אבל ככה תמיד ראיתי זוגיות , ואולי זה גם מה ש"הכשיל" אותי - המעבר הבו זמני הזה בין תודעת יחיד לתודעת זוג היה לי מאוד קשה, בין השאר אולי כי אני מאוד טוטאלי במה שאני עושה, וגם כאן כשהתחילה לי זוגיות משמעותית אז נעתי שוב ושוב בין התודעות, וזה גרם לי להמון "התנהגויות שאחרי (או בעת) הצפה", כלומר אולי אפשר לקשר את זה לשאלת ה"מצבים של עצבנות" שעלתה פה לפני כמה ימים.

אז הגעתי לאותם מקומות שנראים מבחוץ כ"קושי לדבר / לתקשר" או "התפרצויות זעם", כשבעצם מה שהרגשתי בפנים זה בדיוק את הא-סינכרוניות הזו שתיארת ( לפני כשנה שלחתי מייל למי שעשיתי אצלה טיפול / ייעוץ והשתמשתי בדיוק במונח הזה של א-סינכרוניות, ובהקשר די דומה למה שכתבת כאן בין היחיד והיחד, או כמו שאני קראתי לו בין הפנים והחוץ ), ואז זה גרם לי לחשוב בשלב מסויים ש"למה אני בכלל צריך את זה ?" וזה היה נכון גם לחברויות "רגילות" וגם לחיפוש זוגיות.

כיום, דרך אגב, אין לי ממש חברויות "רגילות", כלומר אנשים שאני מבלה איתם ( חחח, אני יוצא לעיתים רחוקות, אבל בעיקר בשביל עצמי, לרקוד או "סתם" לשמוח ולהיות באוויר הפתוח ) או מדבר איתם שיחות נפש. בעבר היו לי כאלו, אבל זה די התסמס מאליו ונגמר בלי שאומרים שנגמר. אולי באמת גם לי אין צורך אמיתי בחברויות מעבר לצורך בזוגיות, יכול להיות אני לא בטוח. מה שבטוח הוא שיש לי צורך מאוד חזק להיות בקשר עם אנשים, שהיום הוא באמת יותר צורך לזוגיות ומשפחה. מעניין שהמחשבה העקבית שלי מעת שהתחלתי לפתח מודעות לחיי( ולפני שהכרתי את מושג האוטיזם ) הייתה שזה מה שאני צריך, שזה באמת מה שחסר לי בחיים, זוגיות ומשפחה חדשה.

ואחרי תודעה בשתיים, יש את תודעת המשפחה, כלומר התודעה הולכת ומתרחבת, וכך גם החיפוש העצמי, החיפוש אחרי מה שנכון, מה שטוב, ביחד עם החיפוש אחרי מה שהחיים "מספרים" לי, הסיבה שאני כאן, שנולדתי ועשיתי ואני עושה את הדברים שאני עושה, כלומר אותו שילוב בין מה שטוב לבין מה שנכון לי, ואז כמובן עולה השאלה מה עושים כשאחד סותר את השני?... אבל זה לא לעכשיו כמובן...

בכל מקרה, אני חושב שהשורה התחתונה לגביי עניין הזוגיות היא שבשביל שאדם ( במיוחד לא"ס ) יתפקד טוב עם אנשים אחרים, ולא חשוב כרגע עם זה בזוגיות או עם ילדים או בכלל, הוא צריך ללמוד לתפקד "טוב" עם עצמו, כיחיד. שמתי "טוב" במרכאות כי זה אכן כמו שכתבת, ואני רואה את זה כל הזמן בעבודתי ( או בכלל בחיים ), כיצד ה"טוב" הזה נלקח ב"שבי הנורמטיזם", כלומר משתעבד למסגרת החיצונית ( קיבוץ, גן, בית ספר הם רק דוגמאות לכך, והם ממשיכות למסגרות היותר מופשטות, כמו שכתבת, שזה קשור יותר לתודעות קולקטיביות או חברתיות או תרבותיות, שהם כמובן נט"יות במהותן, רובן הגדול לפחות ) , ומונע מהילד/נער/בוגר/מבוגר להיות *באמת* עם עצמו.

בגלל זה, בין השאר, אני מרגיש כרגע שעל מנת להתחבר יותר לעצמי אני זקוק להתמסר לאיזה סוג של מדיטציה, למשהו שאולי הוא קצת "חיצוני" ( אם עושים אותו במסגרת קבוצתית בהתחלה ) אבל שמטרתי היא שזה יעזור לי לחזק את ה"פנימי", כלומר שבשלב מסויים אני לא ארגיש שאני כופה את זה עליי מבחוץ אלא שזה בא לי בטבעי מבפנים. כרגע, אני עוד לא שם, אולי אפילו רחוק משם, אבל איך אומרים - השלב הכי חשוב הוא ההתחלה ( הצעד הראשון ), ובשבילי ההתחלה היא נעשית מבחינה מחשבתית - רעיונית ( ורק משם זה עובר למעשה ).

מצד שני, לפעמים אני מגיע לאותם מקומות בהם אני "זורק" את החשיבה ופשוט עושה את מה שצריך לעשות, אולי זה מה שאני צריך לעשות עכשיו... ( לפעמים מה שמכשיל אותי הוא בדיוק זה - שאני חושב וחושב וחושב, וקשה לי לעשות את ה"צעד הבא", את העשייה, אפילו עשייה ללא חשיבה. בפעמים שזה כן קרה, וייחסתי את לסוג של "חסד אלוהי" שהגיע אליי, לא רק שלא הצטערתי אלא אפילו אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה יותר ויותר מכך, שהדברים הטובים והמשמעותיים ביותר שעשיתי או שקרו לי בחיי ( כולל ובמיוחד בתחום הזוגיות ) נבעו או קרו לאחר עשייה מהסוג הזה, אינטואיטיבית ופנימית, אלא שמתברר לי שזה קשה לעשות או להתמיד עם כך ברציפות ולאורך זמן.
 

ניאו30

New member
זה הזכיר לי את

"אומנות האהבה" של אריך פרום . לא ציטוט מדוייק אבל באופן כללי הוא כתב על כך שבאהבה כל אחד מבני הזוג כמו נולד מחדש בתוכה, וגם זכור לי אחד ה"תרגילים" המעניינים ביותר שכתב על האהבה - הצורך של האדם להקדיש כל יום מספר דקות, כמה שיותר יותר טוב ( אבל נראה לי שעד גבול מסוים , שאני חושב שהוא מילוי "חובותיו" החיצוניים, שגם זה אפשר לפרש לכיוונים שונים ), להיות עם עצמו, עם בדידותו, כיחיד, לבד, ללא הסחות, חיצוניות בוודאי ופנימיות בשאיפת התכוונות. לזה לא צריך מסגרת או הוראות מדוייקות, צריך פשוט להיות ולהחליט...
 

ניאו30

New member
וגם על אותה "בהייה אוטיסטית"

גם אני רואה את זה כל הזמן, ואיך מנסים שוב ושוב להוציא את הילדים מהמצב הזה, בצורה כל כך גסה וכוחנית, על סף האלימה אפילו הייתי אומר, בלי להבין את המשמעות האמיתית שלה, את ההכרח שלה אפילו כדי לענות על הצורך הפנימי הכל כך חזק להיות מחוברים לעצמם ( צורך לא מודע כמובן בעת הילדות ), וזה כל כך מתחבר לי למשפט שאמרת לאחר מכן - " ...משום כך, דווקא הבהייה, הניתוק לכאורה, הנטיה האוטיסטית להקשיב עם העיניים בריצפה ולשתוק רומזים על נטיה מאוד מובהקת לזוגיות מאוד הדוקה... ".
 

arana1

New member
כידוע, מעברים זו חלק מהבעייה

כי אין לי ספק שחשבת זוגי גם לפני שפגשת את החברה שלך
אבל מה שקורה זה שבגלל שאוטיסטים הם כל כך טוטאלים אז אצלם הפער בין הרציף למקוטע, ולכן בכלל בין מצב אחד לאחר, הוא גם מאוד המשכי וגם מאוד מקוטע, בו זמנית
וזה יוצר קיום מאוד מאוד סוער מצד אחד
אבל מצד שני יש בזה הזדמנות כי זה פותח פתח להכללה מאוד רחבה ועמוקה של פרטי החיים הקטנים ביותר מה שיכול גם לאפשר חיים משמעותיים יותר ביחד
לדעתי האוטיסטים חיים את הרפלקטיבי והמיידי בו זמנית
ולכן ערים במידה לא שגורה לזיקה בין הרציף והמקוטע
מה שמוביל לקיום שנתפש כמאוד פרדוקסלי מפרסקטיבה נ"ט
אבל מצד שני הוא מאוד מעשיר את הקיום כי הוא מאפשר ציור של רקעים מאוד עמוקים ורחבים מאחורי פרטי השיגרה הכי קטנים
דבר שלגמרי ניכר בהתנהלות האופיינית לא"ס
תופעות ש"מאובחנות" כמו אילמות סלקטיבית למשל מבטאות מודעות מאוד חריפה להקשר
והמודעות הזאת היא שמאפשרת ישוב פערים בין המצבים ומטווה את סוג השינוי העמוק הרלוונטי לאוטיסט
הבעייה שאנחנו חיים כרגע בחברה שמתייחסת לדברים האלה בצורה מאוד לא נעימה
אפילו באלימות, לא רק נפשית
אלימות שגם מקבלת תמיכה מהאקדמיה על פסיכולוגיה ומאבחניה

מה שכואב זה שאוטיסטים רבים מחוננים במשאבים הפנימיים שיאפשרו להם את קצב השינוי הנכון להם, העמוק והרחב כאחד, למשל, הרגישות לריבוי הקולות ולקשר בין הקול לכיוון תומכת מאוד יפה בקיום שמבטא קשר מאוד חלק בין מעגלי הזדהות שונים, זוגי, משפחתי, קבוצתי,
אלא מה,
הסביבה, דורשת טובת האוטיסט לכאורה ( מבחינתה זה לא לכאורה אני באמת מאמין שאין כאן זדון אלא רק בורות) לא רק שלא קשובה לסוג התנועה והתחושה שמאפשרת לאוטיסט מעבר מצורת חיים אחת לשניה אלא כשהיא כופה עליו את הדיכוטומיה הנ"ט, שטבעית ונכונה בשבילה, היא מועכת את האוטיסט לקצוותיו, כופה עליו להיטלטל במהירות אין סופית, ולכן מיידית, בין הזדהות לזהות, בין הרקע לחזית, בין האחד לרבים, בין האני לאתה....
התוצאה הוא קיום מתמיד על סף תהום, אינטנסיבי מעבר להכלה, מתוח ועצבני בטירוף כל הזמן
ומה שעצוב זה שהטלטלה הזאת אינה אינהרנטית לאוטיזם בכלל אלא נגרמת רק כתוצאה מהדיאלוג הכל כך משובש בינו לבין הסביבה

בדיוק בגלל שאתה יודע לחיות חלק הסביבה בבקשה לשלב אותך לתוכה, לדיכוטומיה שכל כך מהותית לקיום הנ"ט בחברה וכחברה, כופה עליך חיים הכי קוצניים

בדיוק בגלל שמה שמאזן אותך זה היכולת ליישם רפלקטיביות עמוקה על פרטי השיגרה הסביבה תעשה הכל על מנת למנוע זאת ממך כי דבר זה גורם לעצם נוכחותך לחשוף את כל מה שהכי מטורף בה
עשיה ללא מחשבה עובדת כי אתה עובד ללא תבניות מחשבה שנכפו עליך בניגוד למהותך
אבל זו עשיה שיש בה המון מחשבה
פשוט שונה
 

ניאו30

New member
שוב מסכים עם הדברים שכתבת

בהחלט קיום סוער, ובהחלט גם אני מרגיש שהחברה הנוכחית היא זו ש"כופה" או מאלצת את ההצפות האלו שקורות ( “אינטנסיבי מעבר להכלה...” ).


אתה יודע, משפט אחד שכתבת אני מרגיש שהוא ה"כישרון" אולי הכי גדול שלי, לפחות בתחום הזה, אבל גם באופן כללי זה דבר שמאפיין אותי מאוד – "...ציור של רקעים מאוד עמוקים ורחבים מאחורי פרטי השגרה הכי קטנים...”. אני חושב שבגלל זה, בין שאר הדברים, כל כך קשה לי באותם מסגרות שבהם אני נמצא - רוב האנשים פשוט חושבים בצורה אחרת ולכן לא רואים את ההקשרים שלי הם מאוד ברורים בעניין.


כמו שאמרת, גם אני לא חושב שזה נעשה מתוך כוונה לא טובה, ההפך, ואולי דווקא בגלל זה הרגש שלי בפנים כלפי זה מועצם ומוחרף. זה משהו שעוד לא הצלחתי, ואני בספק אם אצליח בעתיד, להכיל ולקבל אותו, ואולי זה בדיוק העבודה הנדרשת ממני, ואולי דווקא לא ( כי שתיקה ואדישות כלפי זה כמוה כהסכמה ושיתוף פעולה איתה, וזה דבר שקשה לי לעשות מבחינה פנימית – מוסרית, אלא שגם קשה לי לדעת ולהבין את הדרך הנכונה כן להתעמת עם זה, בייחוד לאור כך שזאת העבודה שאני רוצה לעשות בחיים ואני תלוי שרידותית גרידא באותם מקומות.


האיזון שמצאתי בין כל אלו הוא עבודה פרטנית, שילוב או חונכות או כל דבר אחר, שמצד אחד יכול להוות בשבילי מקום עבודה שמקיים אותי ( לפחות ברמה השרידותית הבסיסית ), ומצד שני יש לי בו יותר מקום להביא את עצמי ואת ה"אני מאמין" שלי לגביי כל העניין הזה בלי שאני ארגיש שאני עושה משהו שאני לא שלם איתו ( וזה המצב כיום וברוב השנים האחרונות ) . אידיאלי ? בוודאי שלא, שכן ברור שגם במסגרת פרטנית ישנה "כפיפות" לגורמים מעליי, אבל יותר טוב מכלום או יותר טוב ממצבי הנוכחי. כמובן זה ה"פתרון הנוכחי" שמצאתי לגביי עצמי, אבל כמובן זה משאיר את המצב הכללי כמו שהוא. כמובן שזה מעבר לכוחותיי לשנות את המצב הכללי, אבל אני מאמין שהוא אכן ישתנה עם הזמן, ואני חושב שאחת הדרכים של כך הוא לשלב כמה שיותר אס"ים בטיפול, בחקר ובעבודה עם האס"ים עצמם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מי שנרתעת מבנאדם בגלל חותמת כלשהי, ממילא לא מתאימה

בחורות שמתאימות (או בחורים שמתאימים) לזוגיות עם א"ס,
הן מראש כאלה עם ראש פתוח ורגישות מיוחדת.
 

ניאו30

New member
נכנס ישר ל"רשימה" ( הצפייה ) שלי...

מצאתי קישור לסרט, ואפילו עם תרגום -
http://allmyvideos.net/xqoe31kwx2oq


ואם כבר מדברים על סרטים "בסגנון הזה" - זכור לי סרט צרפתי מאוד מצחיק ומרגש על אהבה בין שני אנשים עם חרדה חברתית. נכון, זה לא אוטיסטים ( אולי, אולי כן ), אבל גם כאן יש קשר מאוד ברור בין חרדה חברתית לאוטיזם ( והרבה פעמים האוטיזם מלווה בחרדה חברתית כתוצאה מהלחץ החברתי של הסביבה ). הסרט מתמקד בהכרות שלהם ולא בזוגיות עצמה ( ועוד הוא הבוס שלה בעבודה... ).
הסרט נקרא "אהבה ושוקולד" – טריילר ( יש אפשרות לתרגום לאנגלית ) -
https://www.youtube.com/watch?v=Jo-r7KjOYtQ
סצינה עם תרגום לעברית של הדייט הראשון שלהם -
https://www.youtube.com/watch?v=IAmT96Pt2qA


קישור לצפייה ישירה עם תרגום - http://allmyvideos.net/o9c3b4zs9yd7


בנוסף לכך, יש עוד סרט נחמד ( הוליוודי משהו, אבל בכל זאת מאוד מרגש בעיניי ( וגם מציג בצורה מאוד אמיתית לדעתי את הקשר בין הסביבה לבין פיתוח ההתנהגויות החיצוניות ) - נקרא "האחות האחרת", וגם זאת "המלצת צפייה" שלי באשר לזוגיות בין אנשים רגישים מאוד ( בלי קשר האם הם מאובחנים כאוטיסטים או לא. אני לא בטוח אבל נדמה לי שכאן הם מאובחנים עם פיגור קל, אבל ללא ספק יש להם קווים אוטיסטים ברורים ) - טריילר -
https://www.youtube.com/watch?v=Y3Kjxnti1Es


קישור לצפייה ישירה ( לא מצאתי עם תרגום או עם איכות טובה יותר ) -
https://www.youtube.com/watch?v=hLnuRkXm1t8
 
לפני שלושים -ארבעים שנה

לא היתה הפרדה אבחנתית בין אוטיזם בתפקוד גבוה מאוד/אספרגר לבין הפרעות קשב וריכוז/ליקויי למידה.
לכל אלה קראו אז פגיעה מוחית מזערית.
כל אלה היו באותו "סל אבחנתי".
מסיבה זו גם לא היו טיפולים, וגם כשהאנשים התחתנו הם הו מודעים לזה שיש להם לות/קושי כלשהו, ולמאפיינים-אבל לא לכותרת לפי ה-DSM4. ב- DSM5 הכותרות שוב השתנו...
 
למעלה