אתה לא חושב שתרנגול בסיטואציה הזו ירגיש פחד
או שאתה לא חושב שבעלי חיים מסוגלים להרגיש פחד בכלל?
כך או כך, לדעתי אתה טועה. מעבר לפעולת הטלטול עצמה, לא הזכרנו את התנאים שבהם גודלו התרנגולים ובתנאי החזקתם מהרגע שנרכש התרנגול ועד למועד הכפרות והשחיטה.
קשה לי להאמין שיש למישהו ספק שמדובר בצער בעלי חיים. ואם רוב חילוני לא עושה עליכם רושם, מה עם הרשב"א, הרמב"ן ורבי יוסף קארו שהתנגדו למנהג?
ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג" (שו"ע, או"ח ס' תר"ה)
וכך גם הרשב"א: "אני מצאתי ענין זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה, שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על נער היולד וחותכין ראשו ותולין הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים וחבלים שרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה" (שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן שצ"ה)
הרב חיים דוד הלוי האריך בדברים נגד המנהג, ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (עשה לך רב, חלק שלישי, עמ' ס"ז)
.
גם הרב שלמה אבינר המליץ להימנע מכפרות בתרנגולים ולהעדיף מתן צדקה: "[...] כיוון שלא מדובר בחובה גמורה אלא במנהג, ולאור בעיות כשרות וצער בעלי-חיים, ולאור דברי כל רבותינו שהובאו לעיל, יש להמליץ ולהעדיף לעשות כפרות על-ידי כסף ולקיים מצווה גדולה לפרנס עניים."
וכן העיר הרב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי" (שו"ת עטרת פז, חלק ראשון כרך ב - יו"ד, הערות סימן ג הערה א, ד"ה "וגם הלום")
