מעורר הזדהות...
התחושה הזו שאני צריך "להשתייך קטגורית" העיקה עלי מאוד... ובכל זאת, אני מאמין שההשתייכות הקטגורית נמצאת יותר בראש מאשר על פני השטח. אני יכול לומר שלא "חוויתי" הישתייכות קטגורית" למחנה החרדי שעה שנמניתי על שורותיו. חייתי שם כי נולדתי שם-בלי להיות מודע לכך שקיימות "נורמות חיים" אלטרנטיביות ושהתבוננות מתוך פרספקטיבה תשייך אותי באופן אוטומאטי למחנה החרדי. המפגש הזה עם העולם החדש דחק אותי לפינה הזו בעיקר משום שהרגשתי שאני זקוק לתת "ביטוי" ב"מילים" למעבר שלי מעולם לעולם. כאילו לא די בכך שאני עושה ככל שעולה על רוחי. נכון שלא גדלתי כחילוני. ונכון שכיום אני מודע לכך שככל שמרחיקים יותר אפשר לקטלג אותי - כשיוצאים החוצה מהמפה הישראלית, אני שייך לציבוריות החילונית, כשמתרחקים ומביטים גבוה על העולם אני ישראלי, כשמביטים על פירטי היקום אני אדם וכשמתרחקים מכדור הארץ אני חי פה, על כדור הארץ-כן, כשרואים אותי על כביש אילון מעזריאלי, אני רוכב קטנוע. ובחדשות, כשאמות בתאונה, סביר להניח שיגדירו אותי כך: רוכב אופנוע תושב תל אביב נהרג הבוקר בתאונת דרכים. ראש ממשלת ישראל נועד הבוקר בלשכתו וכו'. נו, הכל עניין של פרספקטיבה, וככל שהיא יותר רחבה אני יותר ויותר קטן, יותר ויותר שייך קטגורית ליותר ויותר נתחים במכלול היישות. מה שחשוב באמת, בשביל עצמי, הוא אני-מה שמשנה לי היא איך אני רואה את עצמי. ואני, אני אדם ותו לא - ומה איכפת לי איך אני נראה מהחלון של עזריאלי? מה איכפת לי איזו משבצת אני ממלא בנוף הישראלי, איזו תמונה תרבותית אני מרכיב-זה לא משנה, לא משנה... אז לך זה משנה-וזה ימשיך לשנות כל עוד לא תתרחק מקו התפר הזה בין העולם החרדי לחילוני-ככל שתתמיד באחד מהצדדים יהפוך עולמך למרכז חייך... אני באמת באמת באמת מזדהה עם מה שכתבת. מזדהה עם הכעס, עם התחושה שכאילו חלק אינטגרלי ממך הם ההגדרות היבשות, מה שיכתבו עליך בצוואה - התביעה היא שאתה תצליח לטשטש את ההישתיכות הקטגורית שלך, שתהיה מרכז ההוויה - זה יבוא. שבתאי