מלנת'לפים מחשבות
מי צריך הגדרה? האם עלי להגדיר את עצמי כדתי, או חילוני, או באמצע, או הזול מביניהם/כל התשובות נכונות/אף תשובה לא? אולי אני X לא מוגדר (מה שכנראה נכון בכל מקרה...)? אז נכון: עם איזה בחורות לצאת? והאם לצאת או להיכנע לנורמה החרדית של חתונה (זה נראה לי כל כך דמיוני, אבל זה מה שכל ידידי החרדים והורי מצפים ממני כדבר הכי מובן מאליו). לאיזה חברה להשתייך? - כי יש צורך רגשי להשתייך. אבל עדיין האם רק זה מה שמחייב אותי להגדיר את עצמי לפי הכללים לתוך קטגוריה מסוימת? ואז בא חכם אחד ואמר לי שאני בעצם כבר חילוני ששומר שבת ויש לו רגש למסורת. אני יודע? יש תופעה שנקראת שנאת אי-בהירות (Ambiguity aversion) רואים שאנשים מעדיפים משהו יותר גרוע אם הוא ברור ומוגדר. אולי אנו מעדיפית לדעת "אני דתי" או "אני חילוני" על פני מצב ביניים? הקטע הוא שחילוניות היא מצב סגור אם אני הולך לשם (?) אבל להיות דתי בלי אמונה זה דבר שאני יכול תמיד להרגיש לא בטוח בו. ואני גם חושב האם אני יכול להתחתן עם בחורה דתיה? הרי הדתיות שלי היא עניין אמנם עמוק אבל אין לה את היציבות הנובעת מאמונה. זה שאני שומר שבת זה קצת דומה לזה שאני מקפיד להסתרק לפני שאני יוצא מהבית. זה קבוע מאד. אבל אני יכול מחר להחליט לוותר על זה ובקלי קלות. לא זכור לי שהתחרטתי על חילול שבת (אני כמעט תמיד שומר). מה שקורה אם אני מחלל שבת זה שאחרי חילול אחד או חצי שעה או חצי שבת, אני מתחיל להרגיש עם זה מוזר, וזה מביא אותי לשמור את שארית השבת..... אבל נקיפות מצפון לא. אולי מחשבה של "זה עשה לי הרגשה באסה, היה עדיף שלא" וגם זה רק לפעמים. תהליכי התלבטות. אני לא יכול לדבר עם חרדים על אי אמונתי. וגם כשאני מדבר אני מרגיש שאין הבנה טובה למה שקורה אצלי. כאשר אני מדבר עם יוצאים בשאלה בנושא. אני שואל איך זה משפיע עלי? מלבד ההשפעה הפסיכולוגית החברתית, יש השפעה נוספת וחזקה מאד, והיא על תהליכי החשיבה. מי שיצא בשאלה סביר להניח שהסתכלותו על השאלות הנוגעות לתהליך היא כזאת שהובילה אותו לצאת. זאת אומרת כאשר אני מתלבט ואני מדסקס את הנושא עם יוצא, סביר להניח שהצורה בה הוא מסתכל על הנושא היא כזאת שיש לה סיכוי רב יותר להוביל ליציאה. זה איזה צדדים תופסים יותר מקום בראש, ועוד פרטי חשיבה שונים. ז"א שגם אם היוצא מנתח את הדברים בצורה הכי ניטרלית שבעולם תהיה לזה בממוצע יותר השפעה לכיוון החילוניות. זה כבר שנים שלא נרשמתי להגיב בפורום, למרות שלא האמנתי וידעתי שאני חי בין העולמות , כי ידעתי שזה יסחוף אותי. ועכשיו זה אכן סוחף אותי. אין לי ספק שמשהו בתוםך הלב שלי רוצה להיות חילוני. רוצה? מת! משתוקק נורא. ומה אם מתחשק לי? האם זו סיבה לפעול???? טוב. יש את הקטע של לחיות גלוי עם האמת שלי. אבל זה כל החיים? יש ערך לאמת, אבל איזה מחיר צריך לשלם על זה? ולמי שקרא עד כאן: את/ה אחלה גבר/נקבה אם החזקת מעמד
וכל תגובה ותוספת חשיבתית תתקבל בברכה. אל תחסכו במלים.
מי צריך הגדרה? האם עלי להגדיר את עצמי כדתי, או חילוני, או באמצע, או הזול מביניהם/כל התשובות נכונות/אף תשובה לא? אולי אני X לא מוגדר (מה שכנראה נכון בכל מקרה...)? אז נכון: עם איזה בחורות לצאת? והאם לצאת או להיכנע לנורמה החרדית של חתונה (זה נראה לי כל כך דמיוני, אבל זה מה שכל ידידי החרדים והורי מצפים ממני כדבר הכי מובן מאליו). לאיזה חברה להשתייך? - כי יש צורך רגשי להשתייך. אבל עדיין האם רק זה מה שמחייב אותי להגדיר את עצמי לפי הכללים לתוך קטגוריה מסוימת? ואז בא חכם אחד ואמר לי שאני בעצם כבר חילוני ששומר שבת ויש לו רגש למסורת. אני יודע? יש תופעה שנקראת שנאת אי-בהירות (Ambiguity aversion) רואים שאנשים מעדיפים משהו יותר גרוע אם הוא ברור ומוגדר. אולי אנו מעדיפית לדעת "אני דתי" או "אני חילוני" על פני מצב ביניים? הקטע הוא שחילוניות היא מצב סגור אם אני הולך לשם (?) אבל להיות דתי בלי אמונה זה דבר שאני יכול תמיד להרגיש לא בטוח בו. ואני גם חושב האם אני יכול להתחתן עם בחורה דתיה? הרי הדתיות שלי היא עניין אמנם עמוק אבל אין לה את היציבות הנובעת מאמונה. זה שאני שומר שבת זה קצת דומה לזה שאני מקפיד להסתרק לפני שאני יוצא מהבית. זה קבוע מאד. אבל אני יכול מחר להחליט לוותר על זה ובקלי קלות. לא זכור לי שהתחרטתי על חילול שבת (אני כמעט תמיד שומר). מה שקורה אם אני מחלל שבת זה שאחרי חילול אחד או חצי שעה או חצי שבת, אני מתחיל להרגיש עם זה מוזר, וזה מביא אותי לשמור את שארית השבת..... אבל נקיפות מצפון לא. אולי מחשבה של "זה עשה לי הרגשה באסה, היה עדיף שלא" וגם זה רק לפעמים. תהליכי התלבטות. אני לא יכול לדבר עם חרדים על אי אמונתי. וגם כשאני מדבר אני מרגיש שאין הבנה טובה למה שקורה אצלי. כאשר אני מדבר עם יוצאים בשאלה בנושא. אני שואל איך זה משפיע עלי? מלבד ההשפעה הפסיכולוגית החברתית, יש השפעה נוספת וחזקה מאד, והיא על תהליכי החשיבה. מי שיצא בשאלה סביר להניח שהסתכלותו על השאלות הנוגעות לתהליך היא כזאת שהובילה אותו לצאת. זאת אומרת כאשר אני מתלבט ואני מדסקס את הנושא עם יוצא, סביר להניח שהצורה בה הוא מסתכל על הנושא היא כזאת שיש לה סיכוי רב יותר להוביל ליציאה. זה איזה צדדים תופסים יותר מקום בראש, ועוד פרטי חשיבה שונים. ז"א שגם אם היוצא מנתח את הדברים בצורה הכי ניטרלית שבעולם תהיה לזה בממוצע יותר השפעה לכיוון החילוניות. זה כבר שנים שלא נרשמתי להגיב בפורום, למרות שלא האמנתי וידעתי שאני חי בין העולמות , כי ידעתי שזה יסחוף אותי. ועכשיו זה אכן סוחף אותי. אין לי ספק שמשהו בתוםך הלב שלי רוצה להיות חילוני. רוצה? מת! משתוקק נורא. ומה אם מתחשק לי? האם זו סיבה לפעול???? טוב. יש את הקטע של לחיות גלוי עם האמת שלי. אבל זה כל החיים? יש ערך לאמת, אבל איזה מחיר צריך לשלם על זה? ולמי שקרא עד כאן: את/ה אחלה גבר/נקבה אם החזקת מעמד