אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מלכים ג'
- פותח הנושא לא מובנת
- פורסם בתאריך
מה הקשר בין מיכל לירבעם?
ירבעם בן נבט בתחילת מלכים מתואר את שמה של אמו והוא היה משבט אפרים. האישה מיכל היחידה הקימת בתנ"ך היא אשתו של דוד המלך ובת של של שאול המלך. ירבעם כבר היה בוגר בתחילת מלכותו של שלמה לפי מדרש חז"ל , והוא הוכיח את שלמה כאשר סיים לבנות את בית המקדש. ולמיכל לא היה כלל בן עד יום מותה. אין כלל בסיס לטענה זו (שנמצא במדרש) , ואני אשמח אם ימצא מדרש זו שמופרך מעיקרו.
ירבעם בן נבט בתחילת מלכים מתואר את שמה של אמו והוא היה משבט אפרים. האישה מיכל היחידה הקימת בתנ"ך היא אשתו של דוד המלך ובת של של שאול המלך. ירבעם כבר היה בוגר בתחילת מלכותו של שלמה לפי מדרש חז"ל , והוא הוכיח את שלמה כאשר סיים לבנות את בית המקדש. ולמיכל לא היה כלל בן עד יום מותה. אין כלל בסיס לטענה זו (שנמצא במדרש) , ואני אשמח אם ימצא מדרש זו שמופרך מעיקרו.
בלי להתייחס למדרש ששאלו עליו, שאני מכיר,
הערה לדבריך שלמיכל לא היה ילד - זה לא מדוייק. "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים." (שמואל ב' כ'א ח'). הטראגדיה של מיכל היא שאת ילדיה מאישה הראשון הרגו, ולדוד שהיא אהבה היא לא ילדה, אלא מתה ערירית.
הערה לדבריך שלמיכל לא היה ילד - זה לא מדוייק. "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים." (שמואל ב' כ'א ח'). הטראגדיה של מיכל היא שאת ילדיה מאישה הראשון הרגו, ולדוד שהיא אהבה היא לא ילדה, אלא מתה ערירית.
מירב ומיכל בנות שאול, עדריאל המחולתי, והבנים.
משהו ניקר לי בראש אחרי שכתבתי את התגובה הקודמת, אז בדקתי שוב בשבת, והופתעתי. מלמישהו יש הסבר מניח את הדעת לשתי השאלות הבאות? בשמואל א פרק יח כתוב " ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה". ואילו בשמואל ב פרק כ'א אנו מוצאים "...וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי". מי אם כן נישאה לעדריאל? מרב או מיכל? (לבד מההסבר המסורתי שמרב ילדה ומיכל גידלה). שאלה שניה - שימו לב לתופעה מעניינת: שמואל ב פרקים ח-ט: "וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיר. יז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵר. יח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ." (סוף פרק ח'). תחילת פרק ט - "וַיֹּאמֶר דָּוִד--הֲכִי יֶשׁ-עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן. ב וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ." ולעומת זאת פרקים כ-כ'א: "וְיוֹאָב, אֶל כָּל-הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל; וּבְנָיָה, בֶּן-יְהוֹיָדָע, עַל-הכרי (הַכְּרֵתִי), וְעַל-הַפְּלֵתִי. כד וַאֲדֹרָם, עַל-הַמַּס; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, הַמַּזְכִּיר. כה ושיא (וּשְׁוָא), סֹפֵר; וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים. כו וְגַם, עִירָא הַיָּאִרִי, הָיָה כֹהֵן, לְדָוִד" (סוף פרק כ) ומיד תחילת פרק כ'א "א וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה; {ס} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שָׁאוּל וְאֶל-בֵּית הַדָּמִים, עַל-אֲשֶׁר-הֵמִית, אֶת-הַגִּבְעֹנִים. ב וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי אִם-מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. ג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַגִּבְעֹנִים, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם; וּבַמָּה אֲכַפֵּר, וּבָרְכוּ אֶת-נַחֲלַת יְהוָה. ד וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים, אֵין-לי (לָנוּ) כֶּסֶף וְזָהָב עִם-שָׁאוּל וְעִם-בֵּיתוֹ, וְאֵין-לָנוּ אִישׁ, לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר מָה-אַתֶּם אֹמְרִים, אֶעֱשֶׂה לָכֶם. ה וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ, הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ, וַאֲשֶׁר דִּמָּה-לָנוּ; נִשְׁמַדְנוּ, מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל-גְּבֻל יִשְׂרָאֵל. ו ינתן- (יֻתַּן-) לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, מִבָּנָיו, וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה, בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה; {פ} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי אֶתֵּן. " השאלה שלי היא על הצמידות של פירוט שרי הצבא לשני הסיפורים - במקרה הראשון מונים את שרי הצבא ואחריהם את רצונו של דוד לעשות חסד עם בית שאול. ובמקרה השני מונים את שרי הצבא ומיד אחר כך מתארים את הסכמתו להמית את הנותרים בבית שאול. מה משרתת הצמידות הזו?
משהו ניקר לי בראש אחרי שכתבתי את התגובה הקודמת, אז בדקתי שוב בשבת, והופתעתי. מלמישהו יש הסבר מניח את הדעת לשתי השאלות הבאות? בשמואל א פרק יח כתוב " ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה". ואילו בשמואל ב פרק כ'א אנו מוצאים "...וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי". מי אם כן נישאה לעדריאל? מרב או מיכל? (לבד מההסבר המסורתי שמרב ילדה ומיכל גידלה). שאלה שניה - שימו לב לתופעה מעניינת: שמואל ב פרקים ח-ט: "וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיר. יז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵר. יח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ." (סוף פרק ח'). תחילת פרק ט - "וַיֹּאמֶר דָּוִד--הֲכִי יֶשׁ-עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן. ב וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ." ולעומת זאת פרקים כ-כ'א: "וְיוֹאָב, אֶל כָּל-הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל; וּבְנָיָה, בֶּן-יְהוֹיָדָע, עַל-הכרי (הַכְּרֵתִי), וְעַל-הַפְּלֵתִי. כד וַאֲדֹרָם, עַל-הַמַּס; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, הַמַּזְכִּיר. כה ושיא (וּשְׁוָא), סֹפֵר; וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים. כו וְגַם, עִירָא הַיָּאִרִי, הָיָה כֹהֵן, לְדָוִד" (סוף פרק כ) ומיד תחילת פרק כ'א "א וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד, אֶת-פְּנֵי יְהוָה; {ס} וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שָׁאוּל וְאֶל-בֵּית הַדָּמִים, עַל-אֲשֶׁר-הֵמִית, אֶת-הַגִּבְעֹנִים. ב וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי אִם-מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. ג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַגִּבְעֹנִים, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם; וּבַמָּה אֲכַפֵּר, וּבָרְכוּ אֶת-נַחֲלַת יְהוָה. ד וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים, אֵין-לי (לָנוּ) כֶּסֶף וְזָהָב עִם-שָׁאוּל וְעִם-בֵּיתוֹ, וְאֵין-לָנוּ אִישׁ, לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר מָה-אַתֶּם אֹמְרִים, אֶעֱשֶׂה לָכֶם. ה וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ, הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ, וַאֲשֶׁר דִּמָּה-לָנוּ; נִשְׁמַדְנוּ, מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל-גְּבֻל יִשְׂרָאֵל. ו ינתן- (יֻתַּן-) לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, מִבָּנָיו, וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה, בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה; {פ} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי אֶתֵּן. " השאלה שלי היא על הצמידות של פירוט שרי הצבא לשני הסיפורים - במקרה הראשון מונים את שרי הצבא ואחריהם את רצונו של דוד לעשות חסד עם בית שאול. ובמקרה השני מונים את שרי הצבא ומיד אחר כך מתארים את הסכמתו להמית את הנותרים בבית שאול. מה משרתת הצמידות הזו?
תשובות לשאלות מחז"ל
ההסבר המסורתי שאתה מכנה הוא מחז"ל במסכת סנהדרין פרק שני דף יט עמוד ב' ושם מובא עוד פסוקים אילו: כנ"ל לגבי משה רבינו שזה השם שנתנה לו בתיה בת פרעה ולא הוריו וקרוביו. לגבי עובד- יולד בן לנעמי ולא לרות - ראה סוף רות. אלה בני משה - ומונה את בני אהרון .וכן לגבי יוסף שנקראו בני ישראל - בני יוסף , מפני שכלכל אותם במצרים ולכן נקראו על שמו ולא על שם ישראל אביהם. ההסבר לכך נראה פשוט , כי מיכל נתנה לפלטי בן ליש כידוע , ולא לעדריאל ,מירב אחותה התחתנה איתו. ואחרי מות שאול ועלית אישבשת בנו של שאול למלוכה ודוד מלך ביהודה - דרש דוד מאישבשת שיתן לו את מיכל בת שאול שנתנה לו בעבר. לגבי הענין השני - אין מוקדם ומאוחר בתורה וגם בנביא. שני המקרים לא קרו יחדיו. בתחילה לאחר מות יהונתן ושאול ,ולאחר מות איש בשת ודוד מלך בכל ישראל ,רצה לגמול טובה וחסד עם בני יהונתן , וכל שכן שלפי דעות במפרשים - לפי חז"ל בנו של יהונתן היה רבו (הלא מובהק) של דוד שנקרא איש בשת. זה היה בתחילת מלכותו וכל שכן שמרד אבשלום (היה קצת לפני הרעב) הוא היה כבר על שולחנו כידוע. ומקרה הרעב היה בסוף ימיו של דוד ובסוף מלכותו . האם יש איזה לימוד מענין זה? אפשר לענות תשובה חילונית - דוד יכל להרוג את כל בני משפחת שאול כדי שלא ימרדו תחתיו כדי להחזיר את מלכות אביהם , ולפחות לא היה עושה איתם כל טובה - יש לו אנשים נאמנים שמבצעים את תפקידם על הצד הטוב ביותר , אבל מכל מקום דוד לא מעונין להיות כופר בטובה ובידידות אמיצה עם יהונתן - ולכן מתענין בבני יהונתן כדי לגמול חסד והכרת הטוב. ובפרט שבמקרה ה-2 בנו של שאול ניצל מלהיות ברשימה של בני שאול שנהרגו ע"פ בקשת הגבעונים.
ההסבר המסורתי שאתה מכנה הוא מחז"ל במסכת סנהדרין פרק שני דף יט עמוד ב' ושם מובא עוד פסוקים אילו: כנ"ל לגבי משה רבינו שזה השם שנתנה לו בתיה בת פרעה ולא הוריו וקרוביו. לגבי עובד- יולד בן לנעמי ולא לרות - ראה סוף רות. אלה בני משה - ומונה את בני אהרון .וכן לגבי יוסף שנקראו בני ישראל - בני יוסף , מפני שכלכל אותם במצרים ולכן נקראו על שמו ולא על שם ישראל אביהם. ההסבר לכך נראה פשוט , כי מיכל נתנה לפלטי בן ליש כידוע , ולא לעדריאל ,מירב אחותה התחתנה איתו. ואחרי מות שאול ועלית אישבשת בנו של שאול למלוכה ודוד מלך ביהודה - דרש דוד מאישבשת שיתן לו את מיכל בת שאול שנתנה לו בעבר. לגבי הענין השני - אין מוקדם ומאוחר בתורה וגם בנביא. שני המקרים לא קרו יחדיו. בתחילה לאחר מות יהונתן ושאול ,ולאחר מות איש בשת ודוד מלך בכל ישראל ,רצה לגמול טובה וחסד עם בני יהונתן , וכל שכן שלפי דעות במפרשים - לפי חז"ל בנו של יהונתן היה רבו (הלא מובהק) של דוד שנקרא איש בשת. זה היה בתחילת מלכותו וכל שכן שמרד אבשלום (היה קצת לפני הרעב) הוא היה כבר על שולחנו כידוע. ומקרה הרעב היה בסוף ימיו של דוד ובסוף מלכותו . האם יש איזה לימוד מענין זה? אפשר לענות תשובה חילונית - דוד יכל להרוג את כל בני משפחת שאול כדי שלא ימרדו תחתיו כדי להחזיר את מלכות אביהם , ולפחות לא היה עושה איתם כל טובה - יש לו אנשים נאמנים שמבצעים את תפקידם על הצד הטוב ביותר , אבל מכל מקום דוד לא מעונין להיות כופר בטובה ובידידות אמיצה עם יהונתן - ולכן מתענין בבני יהונתן כדי לגמול חסד והכרת הטוב. ובפרט שבמקרה ה-2 בנו של שאול ניצל מלהיות ברשימה של בני שאול שנהרגו ע"פ בקשת הגבעונים.
לאחר שיחה עם יוכי ברנדס - המקסימה !
סליחה על ההתלהבות אבל היא באמת היתה מקסימה. הקישור נעשה בהתחלה רק רעיונית - כי הרי ירבעם הוא אינו בכלל משבט בנימין אלא אפרתי. אך לאחר בדיקה קצרה מצאתי בתלמוד בבלי , נזיקין - סנהדרין קא ב קישור בין ירבעם לשבע בן בכרי המורד הראשון במלכות "אין לנו נחלה בבן ישי" (ציטטתי מהראש לא בצורה מדוייקת) שהוא גם הקישור של יוכי למעשה. זה רק בחיפוש קצר בנתיים.
סליחה על ההתלהבות אבל היא באמת היתה מקסימה. הקישור נעשה בהתחלה רק רעיונית - כי הרי ירבעם הוא אינו בכלל משבט בנימין אלא אפרתי. אך לאחר בדיקה קצרה מצאתי בתלמוד בבלי , נזיקין - סנהדרין קא ב קישור בין ירבעם לשבע בן בכרי המורד הראשון במלכות "אין לנו נחלה בבן ישי" (ציטטתי מהראש לא בצורה מדוייקת) שהוא גם הקישור של יוכי למעשה. זה רק בחיפוש קצר בנתיים.
pembencipolisi
New member
עוד סתירה תנ"כית - מיכל בת שאול
3 ספורים סותרים אודות מיכל בת שאול
3 ספורים סותרים אודות מיכל בת שאול
אז מה, מצאתם שם סתירה בתנ"ך, בפורום אתאיזם?
לענ"ד יש שם מספיק רמזים לכך שהכותב היה יותר מאשר מודע לבעייתיות שהוא כותב, ורצה לספר לנו משהו בין השיטין.. רק מה הכוונה שלו עוד לא הצלחתי להבין, וקוויתי שמישהו כאן יאיר אולי את עיני. שים לב לרמז ראשון: כאשר שאול מציע לו את בתו, הוא אומר לו "בשתיים תתחתן בי היום" כבר מרגע זה קושרים בין מרב ומיכל. וכשבאים לתיתה לדוד, רמז שני בפסוק המפתיע "ויהי בעת תת את-מרב בת-שאול לדויד; והיא ניתנה לעדריאל המחולתי, לאישה". ואז הרמז השלישי ""וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים." ולבסוף, הרמז הרביעי -, "ולמיכל לא היה ילד עד יום מותה". הרמז הרביעי הוא אמרה חזקה, שלא מצאנו באף עקרה בתנ"ך. ייתכן שדווקא משום כך הוא מופיע כאן, כדי לתת משנה תוקף לאכזריות שבהריגת בני מיכל, בעת שכבר היתה אישה לדוד. מיכל, בת שאול שאהבה את דוד, והוא לא השיב לה אהבה. הרג את בניה מנישואין ראשונים, ודאג שלא תלד יותר עד יום מותה. האומנם כן?
לענ"ד יש שם מספיק רמזים לכך שהכותב היה יותר מאשר מודע לבעייתיות שהוא כותב, ורצה לספר לנו משהו בין השיטין.. רק מה הכוונה שלו עוד לא הצלחתי להבין, וקוויתי שמישהו כאן יאיר אולי את עיני. שים לב לרמז ראשון: כאשר שאול מציע לו את בתו, הוא אומר לו "בשתיים תתחתן בי היום" כבר מרגע זה קושרים בין מרב ומיכל. וכשבאים לתיתה לדוד, רמז שני בפסוק המפתיע "ויהי בעת תת את-מרב בת-שאול לדויד; והיא ניתנה לעדריאל המחולתי, לאישה". ואז הרמז השלישי ""וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת-שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת-אַיָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת-אַרְמֹנִי, וְאֶת-מְפִבֹשֶׁת; וְאֶת-חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי. ט וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים, וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּפְּלוּ שבעתים (שְׁבַעְתָּם), יָחַד; והם (וְהֵמָּה) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר, בָּרִאשֹׁנִים, תחלת (בִּתְחִלַּת), קְצִיר שְׂעֹרִים." ולבסוף, הרמז הרביעי -, "ולמיכל לא היה ילד עד יום מותה". הרמז הרביעי הוא אמרה חזקה, שלא מצאנו באף עקרה בתנ"ך. ייתכן שדווקא משום כך הוא מופיע כאן, כדי לתת משנה תוקף לאכזריות שבהריגת בני מיכל, בעת שכבר היתה אישה לדוד. מיכל, בת שאול שאהבה את דוד, והוא לא השיב לה אהבה. הרג את בניה מנישואין ראשונים, ודאג שלא תלד יותר עד יום מותה. האומנם כן?
אה, ורמז חמישי ששכחתי:
כמו שכאשר דוד בא לקחת את את מרב ומגלה שהיא נישאה לאיש, כך גם עם מיכל אחותה: "וישלח דויד מלאכים, אל-איש-בושת בן-שאול לאמור: תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר אירשתי לי, במאה עורלות פלשתים. טו וישלח איש בושת, וייקחהא מעם איש--מעם, פלטיאל בן-ליש. טז וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחורים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישוב." (שמואל ב' פרק ג')
כמו שכאשר דוד בא לקחת את את מרב ומגלה שהיא נישאה לאיש, כך גם עם מיכל אחותה: "וישלח דויד מלאכים, אל-איש-בושת בן-שאול לאמור: תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר אירשתי לי, במאה עורלות פלשתים. טו וישלח איש בושת, וייקחהא מעם איש--מעם, פלטיאל בן-ליש. טז וילך איתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחורים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישוב." (שמואל ב' פרק ג')
pembencipolisi
New member
הנה תראה שפלטי בן ליש היה חי עם מיכל בת שאול
וגם אהב אותה למרות שהיתה אשת דוד , ולא יועילו מדרשי חז"ל שכתבו "ונעץ חרב בינו לבינה שלא יקרב אליה". אינני מכיר אדם שחי עם אשתו ואוהב אותה ולא יקרב אליה. אנשי תקופת התנ"ך היו רודפי נשים לא פחות מהגברים בימינו.
וגם אהב אותה למרות שהיתה אשת דוד , ולא יועילו מדרשי חז"ל שכתבו "ונעץ חרב בינו לבינה שלא יקרב אליה". אינני מכיר אדם שחי עם אשתו ואוהב אותה ולא יקרב אליה. אנשי תקופת התנ"ך היו רודפי נשים לא פחות מהגברים בימינו.
pembencipolisi
New member
פרשנות חדשה לפיך למלים "לא היה לה ילד עד יום
מותה" , שהיו לה ילדים אבל דוד רצח אותה , לכן לא נותרו לה ביום מותה... לא נתקלתי ברעיון כזה לפני כן , ואשר לתנ"ך , הוא מלא סתירות פנימיות... סתירות התנ"ך , הקראן , הברית החדשה - רשימה חלקית בלבד סתירות התנך: 1 - הבריאה : 2 גרסאות , לפחות 2 - הרקיע / השמים נברא/ו ביום בראשון או ביום השני לפי ספר בראשית פרק א' 3 - אלו חיות הוכנסו לתיבה : 2 ,2 ו 7 , 7 - 2 גרסאות בהפרש 6 פסוקים זה מזה 4 - בני בנימין : 4 מנינים שונים ורשימות שמות 5 - 10 הדברים : 2 נוסחאות 6 - מיכל בת שאול : 3 ספורים שונים כולם בספר שמואל ואפילו התלמוד דן בזה. 7 - מי הרג את גלית הפלשתי ? 3 ספורים : באחד "דוד" ובשנים אחרים "אלחנן היעירי" 8 - מפקד דוד : מי הסית ? השטן או חרון אף אלהים ? 2 גרסאות אחת במלכים השניה בדברי הימים. 9 - תוצאות מפקד דוד : 500000 רגלי ביהודה 800000 בישראל , לפי גרסה אחת , ובשניה 470000 ביהודה ו 1100000 בישראל... וכי לא ידע המספר האלהי את הנתונים המדויקים שעליהם ספר ? 10 - אופיו של אלהים : בספור המבול "כי נחמתי כי עשיתם" (עשיתים קרי) , לעומת "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" 11 -" פוקד עוון אבות על בנים" לעומת: " לא יומתו אבות על בנים איש בחטאו יומתו" וראה ספר יחזקאל פרק י"ח 12 - האם העמונים קדמו את בני ישראל בלחם ובמים ? כתוב בספר דברים פרק ב פסוקים כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי; רַק, אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר.." לעומת הכתוב בספר דברים פרק כ"ג פסוק ד' " לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד-עוֹלָם. ה עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... ובספר נחמיה פרק יג פסוק ב א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים, עד-עולם. ב כי לא קדמו את-בני ישראל, בלחם ובמים סתירה ואנכרוניזם בקראן 1 - אנכרוניזם : סורת יוסף - ה 12 בקראן , אית 20 : "וקנוהו בדרהמים ספורים , והיו בו מן הסגפנים" ... ה"דרהם" שמו בא משבוש שם הדרכמה היונית. הדרהם האסלאמי היה בתקופת מחמד עשוי מכסף , מאוחר יותר באינדונסיה היה הדרהם עשוי מזהב , פרטים כאן והיום נקרא בשם דרהם המטבע של מרוקו ... אבל האם היה הדרהם של מחמד נפוץ גם בימי יוסף , אולי 2400 שנה לפני מחמד ? עוד בסורת יוסף נזכר העתק כמעט מדויק של חלום יוסף הראשון שבתנ"ך , ותוצאותיו כך כתוב בקראן : "ואם אמר לאביו ראיתי השמש והירח ואחד-עשר כוכבים יסגדון לי" ואחר כל כתוב "אמר לו אביו "אל תספר לאחיך כדי שלא ישנאוך" , אבל נעדר לחלוטין החלום השני המסופר בתנ"ך "והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי"... יא מחמד , אם רצית להעתיק , העתק נכון ... בשמוש בטענה זאת עוררתי שערוריה בפורום מאליסי... 2 - סורת אלכהף "המסתור / המערה" (ה 18 בקראן) : אית 83 - 98 ואם תרצה שאספר לך אודות בעל הקרנים אשאיר לך ממנו זכר: "בעל הקרנים" הוא לפי ALEXANDER ROMANCE ספר עתיק וגם אגדה עתיקה , כנוי לאלכסנדרוס מוקדון . רב הפרשנים המוסלמיים סוברים שמחמד התכון אלין כשכתב שהגיע "בעל הקרנים" "אל מקום שקיעת השמש" כלשון סורה 18 אית 86. לפי פרשנות חדשה ומאד לא מקובלת בין מוסלמים "בעל הקרנים" הוא כורש ה"גדול" מלך פרס ומדי, אם צדקו פרשנים מוסלמיים אלה , הנה הכנוי מבוסס על ספר דניאל התנ"כי ששם נזכרת ממלכת פרס ומדי בפרק ח ... בקראן כתוב שפנו נתיניו של בעל הקרנים אליו ואמרו לו (אית 94) "הוי בעל הקרנים ´יא ד´י אלקרנין´ גוג ומגוג ´ יא´ג´ג´ ומא´ג´ג´ ´ משחיתים את הארץ , התקבל תשלום כדי להקים בינינו לבינם, סכר" ענה בעל הקרנים (אית 95) יש לי דבר טוב מסכר , עזרת "רבי " (רבוני , אלהי) יוצא מזה שלפי הקראן כבר התקימה מלחמת גוג ומגוג... 3 - אנכרוניזם "שורת המחץ" : סורת מרים (ה 19 בקראן) - בתחלתה נזכר זכריה הנביא ("זכריא" , דגש באות י´) בהמשכה החל מאית 28 : ´יא אח´ת הארון´ "הוי אחות אהרן" יולד לך בן שיושיע את העולם ובאית 30 כתוב שמרים אמו של "עיסא" ישוע מנצרת ,קבלה "אנג´יל" אבנגליון, פרושו של דבר שלפי הקראן מרים אחת אהרן היא מרים אם ישוע הנוצרי... 4 - סתירה פנימית - סורת אלנש´אא "הנשים" (הרביעית בקראן) אית 43 "לא תקרבוא אלצלואת ואנתם ש´כרא" "לא תקרבו התפלתה ואתם שכורים" . פסוק זה הוא מקור האסור האסלאמי לשתית משקאות אלכוהוליים, (מקור המלה בערבית: "אלכחול") לעומת זה כתוב בסורה 47 אית 15 : משל גן העדן אשר הובטח לכם , נהרות מן מים ... ונהרות מן חלב ... ונהרות מן דבש ... ונהרות מן יין خمر טעים לשותים" ... הזכרתי דבר זה בפורום מאליסי וגררתי קללות של מוסלמים נגד ה"כופר וחוזר בו מן האסלאם" שהעז לחשוף סתירה זאת... שאל סיני אחד את המוסלמים "לא משנה שהוא כופר , אבל האם מה שהוא כתב , זה נכון ????" סתירות הברית החדשה : 4 בשורות : יוחנן, מתי, מרקוס, לוקס - 2 שושלות שונות לפני שהושרץ ישוע , 3 ספורי "האשמתו" של יהודה איש קריות בהסגרת ישוע , לפחות 2 גרסאות לזהות מי היו לוכדי ישוע יהודים או רומאים , 4 תאורים לצליבת הישוע
מותה" , שהיו לה ילדים אבל דוד רצח אותה , לכן לא נותרו לה ביום מותה... לא נתקלתי ברעיון כזה לפני כן , ואשר לתנ"ך , הוא מלא סתירות פנימיות... סתירות התנ"ך , הקראן , הברית החדשה - רשימה חלקית בלבד סתירות התנך: 1 - הבריאה : 2 גרסאות , לפחות 2 - הרקיע / השמים נברא/ו ביום בראשון או ביום השני לפי ספר בראשית פרק א' 3 - אלו חיות הוכנסו לתיבה : 2 ,2 ו 7 , 7 - 2 גרסאות בהפרש 6 פסוקים זה מזה 4 - בני בנימין : 4 מנינים שונים ורשימות שמות 5 - 10 הדברים : 2 נוסחאות 6 - מיכל בת שאול : 3 ספורים שונים כולם בספר שמואל ואפילו התלמוד דן בזה. 7 - מי הרג את גלית הפלשתי ? 3 ספורים : באחד "דוד" ובשנים אחרים "אלחנן היעירי" 8 - מפקד דוד : מי הסית ? השטן או חרון אף אלהים ? 2 גרסאות אחת במלכים השניה בדברי הימים. 9 - תוצאות מפקד דוד : 500000 רגלי ביהודה 800000 בישראל , לפי גרסה אחת , ובשניה 470000 ביהודה ו 1100000 בישראל... וכי לא ידע המספר האלהי את הנתונים המדויקים שעליהם ספר ? 10 - אופיו של אלהים : בספור המבול "כי נחמתי כי עשיתם" (עשיתים קרי) , לעומת "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" 11 -" פוקד עוון אבות על בנים" לעומת: " לא יומתו אבות על בנים איש בחטאו יומתו" וראה ספר יחזקאל פרק י"ח 12 - האם העמונים קדמו את בני ישראל בלחם ובמים ? כתוב בספר דברים פרק ב פסוקים כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי; רַק, אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר.." לעומת הכתוב בספר דברים פרק כ"ג פסוק ד' " לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד-עוֹלָם. ה עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... ובספר נחמיה פרק יג פסוק ב א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמני ומואבי בקהל האלהים, עד-עולם. ב כי לא קדמו את-בני ישראל, בלחם ובמים סתירה ואנכרוניזם בקראן 1 - אנכרוניזם : סורת יוסף - ה 12 בקראן , אית 20 : "וקנוהו בדרהמים ספורים , והיו בו מן הסגפנים" ... ה"דרהם" שמו בא משבוש שם הדרכמה היונית. הדרהם האסלאמי היה בתקופת מחמד עשוי מכסף , מאוחר יותר באינדונסיה היה הדרהם עשוי מזהב , פרטים כאן והיום נקרא בשם דרהם המטבע של מרוקו ... אבל האם היה הדרהם של מחמד נפוץ גם בימי יוסף , אולי 2400 שנה לפני מחמד ? עוד בסורת יוסף נזכר העתק כמעט מדויק של חלום יוסף הראשון שבתנ"ך , ותוצאותיו כך כתוב בקראן : "ואם אמר לאביו ראיתי השמש והירח ואחד-עשר כוכבים יסגדון לי" ואחר כל כתוב "אמר לו אביו "אל תספר לאחיך כדי שלא ישנאוך" , אבל נעדר לחלוטין החלום השני המסופר בתנ"ך "והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי"... יא מחמד , אם רצית להעתיק , העתק נכון ... בשמוש בטענה זאת עוררתי שערוריה בפורום מאליסי... 2 - סורת אלכהף "המסתור / המערה" (ה 18 בקראן) : אית 83 - 98 ואם תרצה שאספר לך אודות בעל הקרנים אשאיר לך ממנו זכר: "בעל הקרנים" הוא לפי ALEXANDER ROMANCE ספר עתיק וגם אגדה עתיקה , כנוי לאלכסנדרוס מוקדון . רב הפרשנים המוסלמיים סוברים שמחמד התכון אלין כשכתב שהגיע "בעל הקרנים" "אל מקום שקיעת השמש" כלשון סורה 18 אית 86. לפי פרשנות חדשה ומאד לא מקובלת בין מוסלמים "בעל הקרנים" הוא כורש ה"גדול" מלך פרס ומדי, אם צדקו פרשנים מוסלמיים אלה , הנה הכנוי מבוסס על ספר דניאל התנ"כי ששם נזכרת ממלכת פרס ומדי בפרק ח ... בקראן כתוב שפנו נתיניו של בעל הקרנים אליו ואמרו לו (אית 94) "הוי בעל הקרנים ´יא ד´י אלקרנין´ גוג ומגוג ´ יא´ג´ג´ ומא´ג´ג´ ´ משחיתים את הארץ , התקבל תשלום כדי להקים בינינו לבינם, סכר" ענה בעל הקרנים (אית 95) יש לי דבר טוב מסכר , עזרת "רבי " (רבוני , אלהי) יוצא מזה שלפי הקראן כבר התקימה מלחמת גוג ומגוג... 3 - אנכרוניזם "שורת המחץ" : סורת מרים (ה 19 בקראן) - בתחלתה נזכר זכריה הנביא ("זכריא" , דגש באות י´) בהמשכה החל מאית 28 : ´יא אח´ת הארון´ "הוי אחות אהרן" יולד לך בן שיושיע את העולם ובאית 30 כתוב שמרים אמו של "עיסא" ישוע מנצרת ,קבלה "אנג´יל" אבנגליון, פרושו של דבר שלפי הקראן מרים אחת אהרן היא מרים אם ישוע הנוצרי... 4 - סתירה פנימית - סורת אלנש´אא "הנשים" (הרביעית בקראן) אית 43 "לא תקרבוא אלצלואת ואנתם ש´כרא" "לא תקרבו התפלתה ואתם שכורים" . פסוק זה הוא מקור האסור האסלאמי לשתית משקאות אלכוהוליים, (מקור המלה בערבית: "אלכחול") לעומת זה כתוב בסורה 47 אית 15 : משל גן העדן אשר הובטח לכם , נהרות מן מים ... ונהרות מן חלב ... ונהרות מן דבש ... ונהרות מן יין خمر טעים לשותים" ... הזכרתי דבר זה בפורום מאליסי וגררתי קללות של מוסלמים נגד ה"כופר וחוזר בו מן האסלאם" שהעז לחשוף סתירה זאת... שאל סיני אחד את המוסלמים "לא משנה שהוא כופר , אבל האם מה שהוא כתב , זה נכון ????" סתירות הברית החדשה : 4 בשורות : יוחנן, מתי, מרקוס, לוקס - 2 שושלות שונות לפני שהושרץ ישוע , 3 ספורי "האשמתו" של יהודה איש קריות בהסגרת ישוע , לפחות 2 גרסאות לזהות מי היו לוכדי ישוע יהודים או רומאים , 4 תאורים לצליבת הישוע
pembencipolisi
New member
תקון למעלה "רצח אותם" במקום הכתוב "אותה"
דוד רצח את מיכל? מי אומר כזה דבר?!
דוד נתן לגבעונים שירצחו את חמשת בני מיכל, זה כתוב מפורש. אני מציע שאפשר להסביר בזה את הביטוי שלא היה לה ילד עד יום מותה - שמרגע שרצחו את חמשת בניה , לא היו לה עוד ילדים. ובאשר ל"סתירות" שהבאת, אענה לך אפילו לפני שקראתי את המובאות: אין מיקרא שלא תוכל למצא לו הסבר. השאלה מה ההסבר שאתה מחפש. אתאיסט ימצא סתירה, ברור. מאמין ימצא מדרש או תירוץ, או יגיד נשאר בצריך עיון. אגב, אם תרצה יש לי ספר שלם על סתירות בברית החדשה. האם בגלל זה אני לא מאמין בברית החדשה? לא.
דוד נתן לגבעונים שירצחו את חמשת בני מיכל, זה כתוב מפורש. אני מציע שאפשר להסביר בזה את הביטוי שלא היה לה ילד עד יום מותה - שמרגע שרצחו את חמשת בניה , לא היו לה עוד ילדים. ובאשר ל"סתירות" שהבאת, אענה לך אפילו לפני שקראתי את המובאות: אין מיקרא שלא תוכל למצא לו הסבר. השאלה מה ההסבר שאתה מחפש. אתאיסט ימצא סתירה, ברור. מאמין ימצא מדרש או תירוץ, או יגיד נשאר בצריך עיון. אגב, אם תרצה יש לי ספר שלם על סתירות בברית החדשה. האם בגלל זה אני לא מאמין בברית החדשה? לא.
לגבי הסתירה ה-12 בתנ"ך...
האם העמונים קידמו את בני ישראל במים. למרות שבניסוח שמובא כאן אפשר לחמוק מהסתירה, בפועל יש אכן סתירה בין המקורות השונים. ספר במדבר טוען שבני ישראל עקפו את ארץ אדום ומואב, ואילו הפסוקים מדברים ב' טוען לכאורה ההיפך: "כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי; רַק, אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר.." . הבעיה מחמירה עוד יותר משום שהעיר המואבית ער היא במרכז ארץ מואב. (בני ישראל כלל לא היו אמורים להימצא בארץ מואב) אני לא אתייחס כרגע למלוא הבעיה אלא רק לענין ער. אני טוען שמדובר בטעות סופרים ויש לקרוא ער[וער]. כלומר, אלה שמכרו אוכל ומים לבני ישראל הם "המואבים היושבים בערוער". ערוער היא עיירת גבול בין מואב וממלכת סיחון בצד הסיחוני של נחל ארנון. במילים אחרות: מדובר על יישוב גבול מואבי שהיה תחת כיבוש אמורי, והיה לו אינטרס לסייע לבני ישראל. בני ישראל שהגיעו ממזרח (עקפו את ממלכת מואב) נכנסו לממלכת סיחון באיזור ערוער וקיבלו שם סיוע לוגיסטי מהאוכלוסיה המואבית המקומית. צריך לשים לב שהמדיניות העיקבית של משה היתה לא להתגרות בממלכת מואב, כלומר לשמור על יחסים טובים עם המואבים. סביר מאוד שהאוכלוסיה המואבית באיזור הגבול של ממלכת סיחון היתה מודעת לכך. מבחינתם במקרה הגרוע יהיה מדובר בהחלפת כיבוש אמורי קשוח בכיבוש ישראלי נוח יחסית. ההשערה שלי היא שבפועל היתה הבנה בין הפולשים הישראלים לבין האוכלוסיה המואבית שבני ישראל יתנו למואבים לנהל את חייהם בצורה אוטונומית, ובלבד שהמואבים יכירו בהגמוניה הישראלית באיזור. הרי ממילא לבני ישראל לא היתה יכולת או רצון להשאיר חיל מצב בערים המואביות שנכבשו בממלכת סיחון. לכן, הגיוני מאוד שהמואבים שגרו בערוער סייעו לבני ישראל בתמורה לשחרורם מהכיבוש הסיחוני והאפשרות לניהול כמעט עצמאי של ענייניהם (תוך קשר לממלכת מואב). כל זה לחלוטין לא סותר את הטענה שהמואבים של ממלכת מואב עצמה לא מכרו לבני ישראל מים ומזון.
האם העמונים קידמו את בני ישראל במים. למרות שבניסוח שמובא כאן אפשר לחמוק מהסתירה, בפועל יש אכן סתירה בין המקורות השונים. ספר במדבר טוען שבני ישראל עקפו את ארץ אדום ומואב, ואילו הפסוקים מדברים ב' טוען לכאורה ההיפך: "כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי; רַק, אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר.." . הבעיה מחמירה עוד יותר משום שהעיר המואבית ער היא במרכז ארץ מואב. (בני ישראל כלל לא היו אמורים להימצא בארץ מואב) אני לא אתייחס כרגע למלוא הבעיה אלא רק לענין ער. אני טוען שמדובר בטעות סופרים ויש לקרוא ער[וער]. כלומר, אלה שמכרו אוכל ומים לבני ישראל הם "המואבים היושבים בערוער". ערוער היא עיירת גבול בין מואב וממלכת סיחון בצד הסיחוני של נחל ארנון. במילים אחרות: מדובר על יישוב גבול מואבי שהיה תחת כיבוש אמורי, והיה לו אינטרס לסייע לבני ישראל. בני ישראל שהגיעו ממזרח (עקפו את ממלכת מואב) נכנסו לממלכת סיחון באיזור ערוער וקיבלו שם סיוע לוגיסטי מהאוכלוסיה המואבית המקומית. צריך לשים לב שהמדיניות העיקבית של משה היתה לא להתגרות בממלכת מואב, כלומר לשמור על יחסים טובים עם המואבים. סביר מאוד שהאוכלוסיה המואבית באיזור הגבול של ממלכת סיחון היתה מודעת לכך. מבחינתם במקרה הגרוע יהיה מדובר בהחלפת כיבוש אמורי קשוח בכיבוש ישראלי נוח יחסית. ההשערה שלי היא שבפועל היתה הבנה בין הפולשים הישראלים לבין האוכלוסיה המואבית שבני ישראל יתנו למואבים לנהל את חייהם בצורה אוטונומית, ובלבד שהמואבים יכירו בהגמוניה הישראלית באיזור. הרי ממילא לבני ישראל לא היתה יכולת או רצון להשאיר חיל מצב בערים המואביות שנכבשו בממלכת סיחון. לכן, הגיוני מאוד שהמואבים שגרו בערוער סייעו לבני ישראל בתמורה לשחרורם מהכיבוש הסיחוני והאפשרות לניהול כמעט עצמאי של ענייניהם (תוך קשר לממלכת מואב). כל זה לחלוטין לא סותר את הטענה שהמואבים של ממלכת מואב עצמה לא מכרו לבני ישראל מים ומזון.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.