מה בכך ? "כלים שנתבשל בהם, מותרים לאחר הפסח ואין צריכין שבירה או הגעלה. (ד"ע ותוספות פרק כל שעה)" (רמ"א סימן תמ"ז) "אפילו בשלו בהם בפסח עצמו חמץ של ישראל הרבה ונבלעו בהם אפ"ה מותרים אחר הפסח שאז כבר אינם בני יומן ולא שייך למגזר הכא אטו בני יומן [ד] דאז הכל מותר ורק כשמשהה אותם צריך לשפשף היטב החמץ בעין שלא יהיה ניכר בהם ומשום הבלוע אינו עובר בב"י במה שמשהה אותם כמש"כ בסי' תנ"א:" (מ"ב ס"ק ד) "ומותר לכתחלה להשהותם עד לאחר הפסח" (מ"א)
אין שום חובה הלכתית למכור ולכן אין לי שום בעייה לומר את האמת שאני לא עושה דברים סתם בגלל שכולם עושים. ההסבר הזה מתקבל בהבנה בקרב משפחתי וידידי. אני חושב שאם בדברים מסוג זה כדאי לומר את האמת, נטל האניסות מספיק כבד גם כשמסתירים רק את הדעות הבוטות ביותר, אין צורך להקשות את החיים יותר באמצעות הסתרת דברים שאינם בגדר 'אסון' בעיני המשפחה והחברה.
אתה עושה זאת למען מה? (שלא תטעה, אני חושב שאתה נוהג נכון. כלוום אכפת לך ללכת חמש דקות לרב למכור את החמץ? עדיף לשמור את האנרגיות לדברים עקרוניים יותר; אבל לכך אתה מתכוון, או שמא טמונה כוונה אחרת בדבריך, ותמציתה: רצוני להיכנע לה לאשתי?)
אשתי לא ידעה ולא תדע לעולם על "עסקי" מכירת החמץ שלנו. כל הנידון הוא בראש שלי, ביני לבין עצמי. יש לי בעיה מוסרית להטעות אותה ולעבוד עליה בדברים שלא מפריעים לי לחיים הרגילים ומאידך חשובים לה מאוד. כל שקר מקשה עלי את היחסים הנורמליים עם זוגתי. קשה לי להסתכל לה בעיניים ולדבר אתה כאילו כלום לא קרה, בו בזמן שאני מסתיר ממנה דברים. אמנם בין כך ובין כך היא מסובבת בכחש ורמיה, אבל ביני לבין עצמי כל הוספה שכזאת מקשה עלי עוד ועוד, ולדברים הישנים כבר התרגלתי איכשהו.
א.למכור לי את החמץ.אני לוקח חצי מחיר. ב.לתפוס רוסי על פי ההלכה ולמכור לו את החמץ בעבוד בקבוק בירה. ג.ניתן לעשות זאת אם איני טועה באינטרנט בחינם דרך חב"ד. (יש בדיחה יהודית על גבר שמסתכל על אשתו ואומר "צריך לבער את החמץ הזה". האשה עונה, "אל תדאג את החמץ הזה אבי מכר לגוי לפני 13 שנה"...)
משום מה צריך לתת להם כסף על פעולה שהיו צריכים לעשות למען הקהילה. אני הולך תמיד לרב ליטאי והם לא יודעים לקחת כסף על זה. לגבי המכירה, אני אומר שיש לנו דת מאוד פרקטית, להכל יש פתרונות. רק חבל שאלה שמובילים אותה היום נהיו קשים וכל דבר נהיה אסור.
האם אין טקס בערב פסח של מכירת חמץ כל המדינה לערבי ע"י הרב הראשי לישראל? זה אמור לתפוס לכולם, לא? עד כמה שזה סמלי, זה לא יותר סמלי ממכירת החמץ שלך באופן פרטי. המנהג אולי מגוחך, אבל אני דווקא מוצאת את הקסם שבו יותר מבהרבה מנהגים אחרים. יש משהו יפה בלשתף גויים בפתרון בעיות הלכתיות יהודיות הזיות, ואיכשהו זה יוצא לא מתנשא כמו 'גוי של שבת' לדעתי.
זה מכירת החמץ של המדינה,לא מוכרים שם את החמץ הפרטי של האזרחים. לא הבנתי מה ההבדל בין מכירת חמץ לגוי של שבת?בשניהם הדת מפלה בין אדם לאדם בגלל דתו ואמרת שיש דברים שהגוי לא חשוב מספיק כמו היהודי ןלכן יוכלו להשתמש בגוי בדברים שליהודי היה אסור לעשות.
כאילו לנו לא נאה לעשות מעשים מסויימים בשבת, ולכן מטילים על מישהו אחר לעשותם. בעוד שמכירת חמץ משתפת את הגוי יותר, כי הוא מקבל כסף, כי הוא צד שווה - הוא קונה , אנחנו מוכרים, אין כאן הפליה, כולם שווים.