אני מאוד בעד הפתרון שלך
וכמו שאמרתי, באנדם צריך לקשור קשרים עם אנשים שמתאימים לו ועושים אותו מאושר כמו שהוא, בלי דרישה לעצב אותו מחדש ו"לתקן" אותו על פי ראיית עולמם - הכי כיף בעולם זה כשמי שלצידך נותן לך להיות מי שאתה באמת ואוהב את זה. התעוררה בי שאלה לאור דברייך - האם תמיד שמת "קצוץ"? הרי זה לא טריוויאלי, כולנו עובדים, לכולנו משפחות, חברים, עיסוקים -והכל סביב החברה בה אנו חיים - ולאורח חיינו השפעה רבה על איך החברה תופסת אותנו ומתייחסת אלינו, קשה להגיד שאת לא חלק ממנה ואת שמה קצוץ על כולם (מאוד קשה גם אם זו הדרך לאושר לפעמים). כלומר, האם עבר עלייך תהליך כלשהו בו למדת לסנן, להרחיק את מרימי הגבה, למצוא את מי שאת מוצאת מתאים לאורח חייך ולא "לדפוק חשבון" לשאר, איך שמים קצוץ על החברה בה אתה חי? כולנו בכל זאת רוצים להיות "שייכים", יחד עם רצוננו להיות אינדווידואליסטים לא?