למה שאפנה את הכעס לאישה?
הנטיה הזו בעיני היא בדיוק האקט הלא פמניסטי, כמה קל להאשים את האישה שבשרשרת למרות שלה יש הרבה פחות אחריות.
 
שאלת, אענה, אספר לך סיפור מדהים...
 
כמו שאולי היה אפשר להבין פה, אני והרנוארית חברות טובות. הכרנו דרך זה ששתינו כתבנו פה בפורום הזה לפני מליון שנה בערך ואהבנו אחת את הכתיבה של השניה וככה לאט לאט נוצר קשר גם במציאות.
תוך כדי שאנחנו מכירות היא מספרת על בעלה ואצלי בבית נופל האסימון..
זוגתי היתה במערכת יחסים לפני,
בת הזוג שלה היתה עמוק בארון,
כדי להוכיח שהיא לא לסבית לעולם,
בין השאר
היה לה קטע קצר ומתוקשר היטב עם איזה בחור
שלא תאמיני כמה העולם הוא קטן
אבל הוא הבעל של הרנוארית
(כמובן שהוא לא הכיר אז את הרנוארית אלא היה בחור פנוי בעצמו).
 
 
לפי התיאוריה שלך זוגתי צריכה לכעוס על הבעל של הרנוארית..
 
 
המצב היום הוא כזה, שזוגתי ובן הזוג של הרנוארית הם חברים מאד מ-א-ד טובים (כל כך טובים שזוגתי שקלה לטוס איתו לגרמניה בסוף החודש הזה
)
 
 
אני חושבת שזה עונה על השאלה שלך..
 
הוא לא בגד באמון של זוגתי, אקסתה כן.
מאד ברור אצלנו בבית חלוקת האחריות בינהם
הנה לך תשובה מהחיים
 
 
אני לא אגיד לך שהיא לא קנאה וכעסה והיתה מתוסכלת בזמן אמת, אבל ברגע שהיא נרגעה וחשבה עם השכל ולא הרגש היא ידעה לבחון אותו על מי שהוא ולא על זה שבמקרה איתו בחרה אקסתה לבגוד.. מי שעשה את המעשה זו אקסתה.
 
 
 
(אני מרשה לעצמי לספר את זה פה ברבים כי אצלנו היום זה סיפור שמצחיק אותנו
סיפור מעולה למשחק האמת והשקר
)))
