ישראל לפני 48 כה שונה מהיום, שלהביא דוגמאות לא יסביר את הסיפור. השאלה מאיזה נקודה מסתכלים. אני לא מנסה להגיד שהערבים או היהודים צודקים, אני בעד שכל צד יסתכל על נקודת המבט של השני. אני בדעה שאין למצא פה אשמים, אלא יש ללמוד את העבר ולהמשיך הלאה. הסכסוך לא יפתר אם נמצא אשמים. ולדוגמא אפילו אנשים שהורשעו באנשים חמורים כולל רוצחים מקבלים חנינה.
והאמת היא פשוטה: 1. האו"ם החליט לחלק את ארץ ישראל בין היהודים לערבים. 2. היהודים קיבלו את החלטת החלוקה. 3. הערבים סרבו ופתחו במלחמה. 4. הערבים הפסידו במלחמה. וכל כמה שתנסה לטשטש את העובדות ע"י טיעונים בנוסח "התנאים היו כה שונים מיום", האמת הפשוטה תישאר על כנה. הערבים בחרו במודע לוותר על פתרון פוליטי מוסכם, ופתחו במלחמה. אי לכך הם אשמים במלחמה ועליהם לשאת בתוצאות. סוף הסיפור.
אלמלא אנשים כמוך שתוקעים מקלות בגלגלים, כבר מזמן היינו יכולים לסיים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני בנצחוננו. מכיון שהמצב הוא כפי שהוא, הפלשתינים מסיקים שאין מחיר לתוקפנות ושהיא משתלמת. והם ימשיכו להילחם עד שישיגו נצחון מלא וישראל תובס.
אלמלא דוכסות הטרור שקמה בשטחים בחסות הסכמי אוסלו, הלחץ של האליטות להיכנע לאויב לא היה כל כך מסיבי ואולי שרון היה נמנע מההתנתקות. הרי ברור לך שלולא אוסלו לא היו לנו מעל ל-1000 הרוגים בעשור האחרון.
לפני אוסלו , נשקו של העם הפלשתיני היה אבנים, אחריו, כבר היו להם רובים ופצמר"ים, ומכל הבא ליד. אחרי אוסלו מספר ההרוגים עלה בצורה אקספוננציאלית (פה מגיעה הנוסחה המתמטית). הסקת מסקנות פשוטה.
עדיין נדרשת הוכחה לזהות האשם, כדי שהביטוח יסכים לשלם פיצויים לנפעים. ואם לא ידעת, האשם משלם בשנה שאחרי כן פרמיה מוגדלת מאוד לחידוש הביטוח. מצידי שהפלשתינים יביאו את "חברת הביטוח" שלהם במקום לשאת בעצמם בתוצאות. אלא שהכול מתחיל ונגמר בהודאה באשמתם.
החלטת החלוקה לא מוכרת היטב? החלטת המוסדות היהודיים בראשות בן גוריון לקבל את ההחלטה לא ידועה? החלטת הועד הערבי העליון לסרב להחלטה לא ידועה? התקפות הכנופיות של ערביי א"י (סליחה... לוחמי החופש הפלשתיניים) על היישוב היהודי מנובמבר 1945 עד מאי 1948 במטרה לסכל את יישום החלטת החלוקה לא ידועות? פלישת צבאות ערב במאי 1948 בתיאום עם ההנהגה של ערביי א"י לא ידועה? איזה עובדות בדיוק חסרות לנו כדי לקבוע מי אשם?