ובכן כך
כפי שאילת ואלי (תיאמתם ביניכם?) הראו, התקציר דלעיל מתאים לשני סיפורים מקראיים (וכפי שמלמדים הנסיונות היצירתיים של אייל, כנראה רק לשניים). בודאי אין כאן צירוף מקרים: מעשה יהודה ותמר וסיפור מגילת רות נוצקו בדגם עלילתי משותף. קוי העלילה המשותפים כבר סוכמו לעיל; מצד שני חשוב לציין את ההבדלים ביניהם: - משפחת יהודה (ונחלתו) מעולם לא עמדו בסכנת כלייה; גם אם בזמן נישואיו לבת-שוע לא היו לו בנים אחרים, הוא היה יכול להתחתן ולהקים לו משפחה אחרת. לנעמי, לעומת זאת, כנראה לא נותרה כל תקוה אחרי מות בעלה ובניה, ואם רות לא היתה חוזרת עמה היתה אובדת משפחת אלימלך מן העולם. במלים אחרות, בשעה שהסיפור על יהודה ותמר מציג בעיה מוסרית (החובה להקים את שם המת בנחלתו) מגילת רות מציגה בעיה קיומית. - לעומת זאת, פרטי העלילה במגילת רות מעודנים או מרוככים ביחס למעשה יהודה ותמר: בעוד שתמר זנתה עם יהודה (לא לגמרי ברור מה היה מעמדה האישי, אבל מהעובדה שחיכתה לשלה ולא נשאה מחדש אפשר אולי ללמוד שהיתה מעין שומרת יבם), רות - שהיתה פנויה - התגנבה לגורן בלילה, באין רואה, ולכאורה שכבה כל הלילה למרגלותיו של בועז ותו לא. - באותו אופן מציגים שני הספורים סיבוך נוסף לפני הפתרון: תמר כמעט מוצאת לישרף, לנעמי יש גואל קרוב מבועז. ושוב ברור שהאיום על רות (ובעקיפין נעמי) הרבה פחות חמור מהאיום על תמר: לכל היותר היו נגאלות ע"י טוב ולא על ידי בועז. אגב, בשעה שהסיבוך בסיפור יהודה ותמר מהותי לעלילה - כיון שתמר זינתה היא חייבת לישרף - במגילת רות הוא נראה מאולץ במקצת: עד סוף פרק ג' לא שמענו דבר על גואל קרוב מבועז. - לבסוף, סיפור יהודה ותמר מתמקד בשתי דמויות בלבד, ומבין שתיהן נראה שיהודה הוא הדמות הראשית ותמר בעיקר מגיבה למעשיו וכמעט איננה נוקטת יזמה מעצמה: אפילו שני המקרים היחידים בהם היא פעילה ממש (כשהתחזתה לקדשה ואח"כ כששלחה את החותמת והפתיל והמטה ליהודה) הם תוצאה של המתנה סבילה עד להזמנות נוחה או עד שאין לה עוד ברירה אחרת. מגילת רות, לעומת זאת, מציגה הרבה יותר דמויות בעלות תפקידים עלילתיים מרכזיים: מי, למשל, היא הדמות הראשית במגילה? רות, שעל שמה נקרא הסיפור (ממתי?) והיא אחראית לתפנית העלילתית המרכזית? או אולי נעמי, שהמגילה פותחת ומסיימת בה? או בועז, שבלעדיו לא היתה כלל גאולה? לדעתי המגילה מציגה בפנינו שלוש דמויות עיקריות: בועז מצד אחד ונעמי-רות מצד שני. ובניגוד לסיפור יהודה ותמר, כאן דוקא נעמי ורות הן בעלות התפקיד המשמעותי יותר. הן בעלות היזמה (בעיקר רות, אך שימו לב שנעמי יוזמת את הליכתה של רות לגורן) ומשפחתן עומדת במוקד הסיפור. בועז אינו פועל דבר לגאולת משפחת אלימלך עד שלא מגיעה רות לגורנו; ואחרי שהוא ממלא את תפקידו במשפט בשער העיר - הרי רק גבר יכול להשתתף במשפט כזה - כמעט אינו נזכר עוד בסיפור. - למעשה, לא רק דמותה של תמר מפורקת במגילת רות לשתי דמויות נשיות. גם יהודה מיוצג במגילה על ידי שלושה גברים: הוא בועז, הגואל ואבי הבן/הנכד; אבל הוא גם אלימלך, האיש שירד מעַמו (או מאחיו) ונשא נכריה; והוא גם הגואל האחר (טוב?), שברגע האחרון כמעט מנע את פתרון הסיפור ('הוציאוה ותישרף!). מבחינה זו סיפור יהודה ותמר מורכב יותר ממגילת אסתר: יהודה הוא אמנם הגיבור 'הטוב', אבל הוא עושה גם מעשים פסולים בעליל, ותמר לעומתו היא אישה שתקנית וסבילה בדרך כלל, אבל בשעה הראויה - או כשאין לה ברירה - היא קמה ופועלת באופן נועז (אבל עדיין חשאי). במגילת רות מפורקים המאפיינים הסותרים הללו לדמויות שונות: אלימלך והגואל האחר הם הדמויות הגבריות השליליות (אם כי קשה לומר שהם מוצגים כאנשים רעים) ומשאירים לבועז רק תכונות ראויות לשבח. מצד שני נעמי ורות אמנם פועלות יחד, אך נעמי תמיד סבילה ורק רות פועלת ועושה. - לבסוף, נראה ששני הסיפורים מתייחסים באופן שונה לנישואים לנשים נכריות. בסיפור על יהודה ותמר הבעיה הזו איננה מרכזית, ואף על פי שנישואים לכנעניות מגונים בד"כ בספר בראשית מוצאה של תמר אינו מהווה, כנראה, בעיה מיוחדת. גם מותם של בני יהודה - בניגוד לנרמז בשאלה שניסחתי, שבאמת התאימה יותר לנעמי - איננו קשור לנישואיהם לכנענית; להפך: אונן נענש משום שלא מילא את חובתו להעמיד זרע לאחיו - מאשה נכריה! לעומת זאת במגילת רות רות היא תמיד 'הנערה המואביה', והמספר חוזר ומדגיש את הפליאה שמעורר בואה לישראל: הן בדברים הנרגשים שרות אומרת לנעמי בהליכתן ממואב, הן ביחס המזלזל (כנראה) של נערי בועז לרות. לא פחות משהסיפור עוסק בגאולה ונחלה (בתחום האישי-משפחתי, לפי הפשט הפשוט) הוא מוטרד בבעיית היחס לנכרים ולנכריות. וכדאי לשים לב שההבחנה בין ישראל לגויים נשמרת במגילה, אולם בניגוד לגישות המצדדות בהפרדה מוחלטת ביננו לבינם מציע מחבר המגילה מודל אחר: ראוי ורצוי לקבל לישראל אותם נכרים ונכריות שמוכנים להפוך את עצמם לחלק ממנו, מבחינה לאומית ודתית (עמך ועמי ואלהיך אלהי). ואפשר לומר עוד הרבה על רות ונעמי ויהודה ותמר, אבל אני חושב שהדברים הללו הם התחלה טובה.
