מי אנחנו

סינבד

New member
מי אנחנו

אנחנו תוצרים של תהליך האבולוציה.
נראה כי האבולוציה מוכוונת אך ורק לשימור המידע הגנטי שלנו (או של כל יצור חי אחר). ככל שאתה (או כל יצור חי אחר) מסוגל להתקיים טוב יותר בסביבה שבה אתה חי כך האבולוציה (אף שהיא לא באמת תהליך מכוון ו/או מודע כנראה, אלא רק תוצאה סופית של רצף ארועים כזה או אחר.) כך האבולוציה תגדיל את מספר הפרטים הנושאים את המידע הגנטי שלך.
כך נוצרו החושים שלנו, משום שמי שרואה יש לו יתרון אבולוציוני על מי שלא רואה. מי ששומע יש לו יתרון על מי שאינו שומע.
מבחינה אבולוציונית אין כל משמעות לשאלה עד כמה אנחנו נהנים מחיינו אלא רק לשאלה עד כמה אנחנו כשירים לשרוד ולהעביר את המטען הגנטי שאנחנו נושאים.

עד לפני עשרת אלפים שנה בערך, שאז התחיל המין האנושי להשפיע על סביבתו לא פחות ואף יותר משסביבתו השפיעה עליו, היה יתרון אבולוציוני ברור ליכולת להניע יצורים חיים לפעולה (או להניע אותם להמנע מפעולה) ולגרום להם לפעול בדרכים מסויימות שמבטיחות סיכויי השרדות גבוהים יותר. לצורך הזה נוצרו הרגשות שלנו. הפחד, החרדה, הכעס, האהבה... כל אלו משמשים את האבולוציה כאמצעים להניע אותנו לפעולה (או המנעות ממנה) כשם שהחוטים השקופים משמשים את הבובנאי להפעיל את המריונטות שלו.
לשם הדוגמא: הארנבת כשהיא נבהלת קופאת על מקומה. זה ביחד עם צבעי ההסוואה שלה מגדיל את סיכוייה להעלם מעיניהם של מבקשי רעתה.
דוגמא נוספת היא הלהיטות של זכרים להלחם בזכרים אחרים מבני מינם הנמצאים בסביבתם, על מנת לזכות להפיץ את זרעם ברחמן של כמה שיותר נקבות. שימו לב שהקרבות בין זכרים של אותו מין בטבע לעיתים רחוקות גורמים לפגיעה קטלנית של זכר אחד ברעהו. החזק רק "משפיל" ו"מכניע" את החלש ממנו. כניעה והשפלה, כמו גם תחרותיות ורצון לצאת לקרב, כל אלו אינם אלא רגשות שהאבולוציה מפעילה אותנו בעזרתם.

לפני עשרת אלפים שנים בערך החל המין האנושי לשנות את סביבת חייו (המהפכה החקלאית) דבר שיכול היה לאפשר את שחרורו של האדם מן החוטים הסמויים של הרגשות שמפעילים אותנו. אלא שהאבולוציה מתקדמת עקב בצד אגודל ואיננה מסוגלת לקפיצות נחשוניות וקיצורי דרך. לכן גם היום המערכת הרגשית שלנו מניעה אותנו לפעולה. השכל נותן לנו את התשובות לשאלות שמתעוררות בדרך להגשמת מטרותינו, אבל הרגשות הם אלו שקובעים מה תהיינה המטרות שאליהן נשאף.

כל עוד אין לנו שליטה ברגשות המפעילים אותנו אין אנו שונים בהרבה ממריונטות שחוטים סמויים מזיזים אותן.
מכך עולה שהדבר הראשון בדרך לחיים משוחררים ומאושרים הוא ללמוד לשלוט ברגשות שלנו.

מדיטציה היא כלי רב ערך בדרך לשליטה ברגשות המפעילים אותנו.
בזמן המדיטציה, כל סוג של מדיטציה, אנחנו אמורים להתנתק משטף הארועים היום יומי שבו אנחנו מתמודדים עם אינספור גירויים שמעלים בנו רגשות כאלו ואחרים. כלומר לזמן קצוב אנחנו משתחררים מן החוטים שמזיזים אותנו וחווים, בתור התחלה לזמן קצוב, שחרור מאותם רגשות/חוטים המפעילים אותנו.
בהמשך (בד"כ בעזרת הנחייה כזו או אחרת של מורה שמנוסה בזה יותר מאיתנו) אנחנו לומדים, כל אחד בדרכו, לזהות שהרגשות הם שמפעילים אותנו ואנחנו לומדים להכיר את הדרך שבה הרגשות שולטים ומעצבים את העולם שבו אנחנו חיים. הזיהוי הזה הוא בעיני מעין פריצת המחסום שעוצר אותנו מלחיות את חיינו באופן מלא, שלם ומאושר. אחרי שנפרץ המחסום הזה פתוחה בפנינו דרך ארוכה של לימוד, אימון ותרגול של השליטה החדשה שלמדנו. דרך שמובילה אותנו לעבר חיים של חופש בחירה נקי משליטת רגשות בלתי מוסברים בעולמנו הרוחני.
 

s i s u

New member
מי שולט במה?

רגשות זה סוג של תחושות פיזיות רק עם תוספת ממילים וכולנו יודעים כמה כוח יש להם.
בכל מקרה האדם צריך למדוט עליהן, לבחון אותן, לחקור אותן, להתבונן בהן, להיות מודע אליהן, לראות אותן, לנשום במקום, לפזם במקום, לאהוב אותן, לשתוק איתן, להתעלם מהן, לשנות אותן, איך שלא תקרא לזה.
&nbsp
&nbsp
המטרה יכולה להיות- לנהל אותן טוב יותר וללמוד לחיות איתן יותר בקלות, כלומר עדיין לפתח מערכת יחסים איתן
או שהמטרה יכולה להיות -להבין שמי שכיבכול מנהל אותן הוא גם סוג של מחשבה. גדולה אמנם אבל גם עליה אפשר להתבונן. כלומר גם המנהל הוא לא אנחנו, אז מה נשאר?
וזה ענייננו של פורום זה :)
&nbsp
&nbsp
בינתיים התשובה שקיבלתי היא ש: האני שאני מחפשת אחריו קיים מתחת ומעל ובתוך ומסביב ומחוץ למסלולי המחשבות. "זה" קיים בכל.
גם ל"זה" יש מלאנתלפים שמות. אחת הפופולאריות זה מודעות. אני מעדיפה קיימות.
השורה התחתונה היא שכדי לחוש באושר וחופש כדאי להיות בו במקום רק במחשבות.
איך? חזרה לפסקה הראשונה. למדוט.
&nbsp
הדרך החביבה עלי היא חקירה, התבוננות, התמקדות בלב וראיית הכל דרך מסך עין אחד
======
&nbsp
&nbsp
אוהבת לקרוא על אבולוציה :)
 

מודטחדש

New member
אני כל כך לא מסכים

רק אם מעט ממה שאתה מנסה להבין לקראת הסוף. מה שאתה כותב הוא פרי החינוך העכשיווי שלנו שמכשיר אנשים להיות "עבדך הנאמן". למכור את החיים האמתיים שלנו עבור המשכורת (גבוהה ככל שתהיה). אדם הוא נזר הבריאה. היה הווה ויהיה. כי רק לאדם יש מערכת העצבים והתודעה שיכולים לחוות את המוחלט. המין האנושי התחיל הרבה הרבה מוקדם יותר מה-"
מהפכה החקלאית
". התרבות הוודית ידעה לבנות נכון, לחיות בריא ונכון, לראות את העבר, ההווה והעתיד בצורה נכונה, עוד הרבה לפני זה. המדיטציה שיש בה סוג כלשהו של "
שליטה
", איכותה מוגבלת. למה? כי אי אפשר לשלוט בכל אלה. זו תהיה רק אשלייה אם אדם מרגיש שהוא "
שולט ברגשות המפעילים אותו
". גם לא ב-"
כל סוג של מדיטציה
", מנסים "
להתנתק משטף הארועים היום יומי
". שוב. לנסות להתנתק מאלה, התוצאה שלו בעיניים מפוקחות, היא אך ורק אשליה - פאטה מורגנה. אם המודעות שלך לא מתעדנת עד למצב המעודן ביותר שלה ואז עוברת מעבר לכל מחשבה, רגש, הבנה, ניתוח וכו', חווה באופן טהור את עצמה, אני לא מבין למה טורחים לקרוא לה "מדיטציה".
 

ינוקא1

New member
המאמר יפה

אבל גם לי הביטוי של "שליטה" ברגשות קצת מפריע.
אני חושב שכדאי לך למצוא מינוח אחר , אמיתי יותר.

וזה בוודאי יהיה שינוי החורג בהרבה ממינוח בלבד .....
 

סינבד

New member
למה?

למה מפריע לך הביטוי "שליטה ברגשות"? איפה זה פוגש אותך?
 

ינוקא1

New member
זה נכון שבאיזשהו מקום צריך שליטה ,

אבל באיזשהו מקום צריך גם שחרור.

אני מאמין שרגשות זה כמו "אוכל" , הם צריכים בעיקר "להתעכל" ולזרום.
בדיוק כמו באוכל , אם קיימת חסימה בזרימה , זה לא טוב.

(העיכול אכן נעשה באמצעות מודעות והבנה , ומדיטציה תורמת לזה ולזה).

"שליטה ברגשות" כמטרה נשמע לי קצת "מכווץ" מידי.
 

סינבד

New member
זה בדיוק להיפך

אבל "מה כבר ההבדל לכל הרוחות"
&nbsp
(מלכוד 22)
 

ינוקא1

New member
אני חושב שחשוב

לנסח הבדלים , ויש הבדל.
וזה בסדר שיש הבדל ....
(ניסוח מדויק מביא לתובנות משמעותיות !)

בכל אופן , מה שהכי עזר לי בעבודה על רגשות זו טכניקה הנקראת "שחזור" , והיא נמצאת בספר הזה כאן.
 

רגלים

New member
אני, רובוט. (נכתב בפורום אחר)

נאמר לשם הדיון שאדם הוא רובוט.
לרובוט הזה יש גנים, מה שמורש באופן ביולוגי מהורים לילדים. אבל יש לו גם ממים, שגם מעצבים אותו.
למה הדבר דומה, למחשב, עם חומרה ותוכנה. החומרה באה בעצם מהגנים. אי אפשר לשנות אותה עבור אדם מסוים.
התוכנה, היא מה שמכנים ממים. אלו הן תבניות פעולה ומחשבה שנמצאות במוח.
נאמר גם שלגנים ולממים יש תכונה משותפת אחת,
הם מנסים להנציח את עצמם, כלומר לעבור בתורשה מדור לדור. להתפשט הלאה.
בלי שום קשר לתועלת (אם יש כזאת) לאורגניזם הנושא אותם.
אבל צריך לזכור משהו:
הרובוט הזה אינו כמו בובה שיוצאת משעון כל שעה מבצעת את הריקוד שלה וחוזרת חזרה למקומה.
הרובוט הזה חייב להגיב למציאות משתנה , לכן הוא רובוט מגיב. הוא מגיב לסביבה.
ולא רק מגיב, הוא צריך להיות רובוט לומד. כלומר לבצע כל בזמן עידכונים לממים שלו. כל אלו הם איפיונים של יצור חי
אולי פחות צמחים, ויותר בעלי חיים, אבל זה נכון בעיקרון.
נחזור רגע למודל חישובי שלפיו פועל מחשב, מאז ימיו פון נוימן. יש יחידת עיבוד, יש זיכרון קוד ויש זיכרון נתונים.
במודל של פון נוימן, אין הבדל בין שני הזכרונות הללו. כלומר המחשב יכול בעיקרון לתכנת את עצמו.
גם הרובוט (האנושי) יכול כך, אחרת אין הוא יכול ללמוד. יש חיות שחיות על פי אינסטינקטים שקיבלו בתורשה
אין הן לומדות דבר ואין הן שוכחות דבר. הם פשוט פועלות לפי התוכנית שקיבלו עם לידתן עד סוף חייהן.
לרובוט (האנושי) חייבת להיות אפשרות לתכנת את עצמו מחדש.

אבל לפי מה מתכנת את עצמו הרובוט האנושי? מה גורם לנו ללמוד באופן בסיסי?
אם יש משהו שנעים לנו, שאנחנו נהנים ממנו, הוא מסווג למשהו שאפשר לחזור אליו ורצוי לחזור אליו אחר כך.
אם יש משהו שגורם לנו כאב, סבל, אי נוחות, מועקה, הוא מסווג כמשהו שעדיף להמנע ממנו.
זוהי תוכנית האב של הרובוט האנושי. זה דבר מורש כמובן, על ידי הגנים, ה"שואפים" לשכפל את עצמם.
אבל הרובוט האנושי אינו שואף לכך כלל ועיקר. הוא שואף להמנע מסבל.
הוא שואף למשהו נעים , מספק, מהנה. זוהי השאיפה הבסיסית של הרובוט האנושי.
לא איכפת לו מהגנים או מהממים. ההתנהגות האנושית לא השתנתה אחרי שגילו את הגנטיקה, את האבולוציה,
את ה דנ"א. היא זהה היום למה שהיא הייתה לפני אלף שנה או עשרת אלפי שנים,
כשרעיונות הללו כלל לא עלו על הדעת.

יכול להיות שהגנים גם משפיעים בצורה רבה על מה שנחווה כסבל, ועל מה שנעים.
ויכול להיות שלממים יש השפעה על כך.
ובכל זאת, אדם, או רובוט, שואל את עצמו:
מה מביא לי הנאה, שמחה, אושר. מה מונע ממני כאב צער וסבל.
אם היו מביאים לך צלחת אחת מלאה במאכלים מכל טוב, וצלחת שניה עם מזון רקוב.
מה היית בוחר או בוחר?
אם אדם חולה במחלה גנטית כלשהי ויש תרופה הגורמת לגן מסוים להיות מושתק,
האם לא יקח את התרופה ההיא?
ואם אדם מגיע למסקנה שמם כזה או אחר גורם לו כאב וסבל, האם לא יבחר להחליף אותו?
להחליש את השפעתו? הרי הוא יכול לתכנת את עצמו מחדש כמו מחשב. אולי הוא יכול להיעזר במישהו
אחר שיכול לתכנת את מוחו מחדש, או לעזור לו לעשות את זה, הלא כן?

לכן אני חוזר ואומר, האדם הוא אולי תוצר של גנים וממים, אבל אין זה אומר שהו צריך לסגוד להם ולומר
שהוא חייב לשכפל אותם, כולם או חלקם בכל מחיר, ולא משנה איזו השפעה תהיה על שימחתו, אושרו, ההנאה שלו.
מבחינה זאת הוא אדון לגורלו.
 

s i s u

New member
רובוט שחייב לעדכן ולתכנת את המימים שלו מחדש. יופי של הגדרה.

לא מחמיאה במיוחד, אבל למה יש לצפות מרובוט רוחני?..:)
&nbsp
אז כל הפוסט המרתק הזה כדי להגיד שיש לרובוט כפתור שגורם לו לבחור
יכול להיות שהוא מתחבא בין הגבות? :)
&nbsp
אבל גם אז הוא עדיין רובוט כי זה לא בדיוק בחירה (אין דבר כזה), אלא יותר התכווננות
רק כשיוותר על הסו קולד בחירה יפסיק להיות רובוט
 

סינבד

New member
המוח הוא מכונה

אולי המכונה הכי משוכללת בעולם, אבל עדיין, רק מכונה. (ציטוט של מישהו שאני לא זוכר מי הוא)
ואם את מקבלת את ההנחה שהמוח הוא מכונה שמפעילה את עצמה - אני רובוט היא הגדרה מאד מדוייקת.
&nbsp
ועכשיו לשאלות:
1. את מקבלת את ההנחה שהמוח הוא מכונה שמפעילה את עצמה?
2. אם לא, מי / מה מפעיל את המכונה הזו?
3. אם את מניחה שיש מישהו / משהו שמפעיל את המכונה שנקראת מוח שנמצא בתוך הגולגולת שלך, מי / מה זה?
4. אם את מניחה שיש מישהו / משהו שמפעיל את המכונה שנקראת מוח שנמצא בתוך הגולגולת שלך, איך הוא עושה את זה?
&nbsp
שאלות יפות ששווה לתת עליהן את הדעת. אני חושב שאולי אענה לעצמי מאוחר יותר.
 

s i s u

New member
המוח עושה הכל אבל מה עושה את המוח?


 

s i s u

New member
נורמות, מוסכמות, תת מודע קולקטיבי, "החברה" ועוד קללות :)

 

s i s u

New member
זו במילה בסנסקריט או הינדית או טמאלית או אורייינטלי אחר :)

שמשמעותה בדיוק זה - מימים, התניות, הרגלים, דברים שחונכנו עליהם
&nbsp
אם היינו מחונכים למשל באיזה פלנטה אחרת שם כולם היו חושבים שהם אלוהים ובכלל בכיף שלהם זה רק כל היום לשחק ולהיות עם הטבע- אלו היו הוסנות שלנו.
איזה כיף זה וכמה חבל שזה בגדר פנטזיה
&nbsp
 

ינוקא1

New member
הודעה יפהפיה ....

רק איך קישרת אותה להודעתו של סינבד ?

ועוד הערה קטנה :

בתורות רוחניות רבות מובא הרעיון ששאיפת האדם העליונה היא להימנע מסבל \ מתח \ להשיג עונג ....
אני (בעקבות ויקטור פרנקל) מטיל בכך ספק.

אני חושב שזה אומנם חלק מהתמונה , אך זו לא כל התמונה.


זה מאוד מפתה לחשוב כך , כי זה מאוד "בינארי" :
זה הופך אותנו למכונה עם שני מתגים ... מתג אחד זה "סבל" , מתג שני זה "הנאה" , וזה מפתה לחשוב שאנחנו כל כך "פשוטים" ו"רובוטיים" .....

אבל האם אכן מישהו יכול להוכיח שזוהי כל התמונה ?

אני מאמין שיש בתמונה הזו בעיתיות רצינית , כי עצם ההסתכלות הזו משפיעה.
עצם זה שמישהו מאמין שהוא "מכונה" כזו , הופך אותו באמת למכונה כזו.
 
למעלה