מי אנחנו

[רגלים]

נדמה לי שסינבד כתב איך אנחנו מופעלים

אני ניסיתי לתאר כיצד אפשר לצאת מהמצב שבו אנחנו מופעלים בברירת המחדל שלנו, כפי שאנחנו נולדים וגדלים. אפשר לחפש דבר מה שמגיעים
אליו איכשהו , אבל אם אנחנו מלכתחילה "רובוטים" אז יהיה קשה להפוך למשהו אחר. אז צריך קצה חוט, איזו דרך. התבוננות עצמית והבנה עצמית זהו צעד ראשון,
אבל לאן ללכת מכאן? או שאולי זה כל מה שצריך לעשות? ואם הולכים, מה יניע אותנו? מה יסמן לנו שאנחנו על הדרך ויגרום לנו להמשיך הלאה?
אוקי, ללכת אחרי איזה מורה דרך. אבל את הדרך עלינו לעשות בכל זאת בעצמינו.
הלא כן?

 

[ינוקא1]

אני חושב שהשאלות יותר יפות

ואמיתיות מהמאמר עצמו .....

אני חושב שאומנם יש בנו חלק "רובוטי" מלכתחילה , אך כאשר החלק הזה מבין שה"רובוטיות" היא רק "חלק" מהתמונה , הוא מקבל "פתח" ליציאה מהרובוטיות.

כלומר , אתה יכול להסתכל על הרובוטיות שלך ושל העולם , ולחשוב שזה כל הסיפור וכל העולם.
ואז עולמך יראה כך - רובוטי.

אך מצד שני , אתה יכול להבין שיש בעולם איזשהו "מסתורין" , מעבר לרובוטיות.
ואתה יכול להתכווין למסתורין הזה.
להכניס את המיסתורין ואת החידה ולהפוך אותם לחלק מעולמך.
זה כמו בשירה , זה כמו באומנות או בחלום.

ואז ה"מסתורין" הזה , יפרה גם את עולמך הרגיל.
כשאתה מכניס את המסתורין הזה לחייך , אתה מכניס בעצם גורם שאיננו כפוף לחוקי הרובוטיות , ואז אתה משתנה ועולמך משתנה.

יש הקוראים למסתורין הזה "אלהים" , ויש שלא.
אני מאמין שהמסתורין הזה נמצא "מחוצה לנו" , או לפחות מחוץ לתחום תודעתינו הרגילה - מעצם הגדרתו כ"מסתורין".

אין לנו יכולת "לצאת מהרובוטיות" ,כל עוד איננו "נותנים מקום" למיסתורין ולחידה בעולמינו.
וההיפך ככל שנקלוט יותר בתודעתינו את העולם כמסתורין וכחידה , הוא יהפך לכזה.

(זו דעתי , וההשראה שאובה מדברי קסטנדה בעניין טונאל ונגואל)

 

[רגלים]

אם אנסח את דבריך למשפט אחד

מתנצל שאני נוטה לפשטנות, אסכם זאת כך :"תן לזרע לנבוט, וטפח אותו".

 

[ינוקא1]

סיכום יותר יפה ממה שכתבתי

 

[neophile]

לתפיסתי לא מדובר ברגשות בלבד

אלה במצב תודעה שבו האסוציאציות רצות באופן חופשי , כמו בחלום וזה נדמה לנו ריגשי בעיקרו בגלל שהאנרגיה הנפשית נתקעת ברגשות שליליים אבל המקור של הרגשות השליליים האלה הוא לא בטבע או באבולוציה אלה בחברה האנושית ועולם הערכים המלאכותי שלה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp