אוקי, תקראו לי מסורתי ענתיקה, אבל
לפחות אותי לימדו שיש משהו לא אתי שכזה בלהפגין את יכולות אומנות הלחימה שלך לראווה. בזמנו כשלמדתי וו וויי, המורה ביקש מאיתנו לא "להראות יותר מדי" לחברינו את מה שאנו לומדים בשיעורים. הוא נימק זאת בכך שאנו לוקחים מזמננו ומשאבנו, ומגיעים לשיעורים מכובדים כדי ללמוד אומנות לחימה מכובדת. בלקחת את מה שנלמד ו"להשוויץ" יש מן הזילזול לשיעור, למורה ולאומנות הלחימה (כן אני יודע, זו עמדה מאוד נוקשה ו'מסורתית'. ואני בהחלט מבין ומכבד שחלק מהאנשים מאמצים גישה קלילה או פתוחה או "מודרנית" יותר). כמובן שאין פה "מותר ואסור", זה לא שחור ולבן, וכל מקרה לסוגו. נמר דרקון או גיבור למשל, לצד סרטי אומנויות לחימה רבים אחרים, הם באמת סרטים נהדרים. הם כאילו "שומרים על הכבוד" של אומנות הלחימה. אבל "להציג לראווה" (בחירת מילים גרועה, אני יודע) את אומנות הלחימה שלך באיזה סרט הוליוודי מטומטם בנאלי וצפוי מראש, שמטרתו היחידה היא לגלגל כסף (ע"ע סטיבן סיגל, ואן דאם) לפחות אני חש פה צריבה מסויימת. אבל שוב, זאת רק דעתי האישית, ואף אחד לא הכתיר אותי למלך כל הצדיקים.