תשובות לך ולבייבי
ראשית, כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון. הסיבה שאני חושבת שסטיבן סיגל אינו אייקידוקא טוב אינה קשורה למוסריותו, חוכמתו, נחמדותו, או תכונות אופי אחרות. הסיבה היא השיטות שלו להתמודדות עם קונפליקטים. אדם שמסתובב בעולם, וכל פעם שהוא נלחם הוא בועט ביריביו. נניח שהוא בועט מדהים: ברוס לי ממותניו ומעלה, אלוהים ממותניו ומטה. סבבה. האם תקראו לו ג'ודוקא? לא, כי לג'ודו יש שיטות אחרות להתמודד בקרב. לא ככה? לאייקידו יש שיטות משלו להתמודד עם קרבות. אואשיבה סנסיי הדגיש הרבה פעמים כי האייקידוקא שנכנס לקרב כבר הפסיד, בגלל שמטרה של אייקידו היא להמנע מקרב, לנצח את היריב עוד לפני שהקרב התחיל. זו מהות מרכזית של האייקידו, כפי שעבודת הקרקע מרכזית בג'ודו. בן אדם שכל החיים שלו מעורר קונפליקטים, ונכנס ראש בראש בקונפליקטים קיימים, הוא לא אייקידוקא, כמו שברוס לי הוא לא ג'ודוקא, ולא משנה איזה דרגה הוא קנה בהומבו דוג'ו. אז בייבי, סיפור חייו מאד רלוונטי לשאלת אומנותו, כי אייקידו היא אומנות ההתמודדות עם הקונפליקטים האמיתיים של החיים. ויוסיא, אם לעמוד על מה שאתה יודע כנכון פרושו יהירות, אז אולי כדאי שנוסיף את היהירות כספורט אולימפי, כי נראה לי שאני יכולה להביא לישראל עוד מדליה. שים לב שאחת הסיבות לכך שסיגל אינו אייקידוקא טוב בעיני היא מלחמתו ביאקוזה, שזה דבר טהור ומוסרי כמעט כמו לאכול שורשים, לא כן? אבל זה לא אייקידו, גם אם הוא עשה להם המון-המון ניקיו וקוטה-גאשי. ואנא ממך: אם משהו הוא חוקי (ורווחי), זה אומר שזה בסדר? חסרים דברים שהם לגמרי בתחום החוק ועדיין קורעים כל סטנדרט של מוסר?