הפרכת `מופת` כימה
הבה נקרא בעיון את הדף אליו מתיחס 'מופת כימה' המתואר ב- ayalla ונראה מה הושמט ברב זדון:
http://www.ayalla.net/magazin/t2.html הנה הדף:
http://www9.cc.huji.ac.il/snunit/kodesh/bavli/brcu058b.html ומה כתוב שם? 'אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל' כלומר מיוחסת לקבוצות כוכבים זו השפעה אקלימית על כדור הארץ, דבר שאינו אפשרי בגופים הרחוקים מאיתנו 380 שנות אור. בנוסף, כוכבים אינם יכולים להיות קרים כהשערת התלמוד (צינה של כימה) אלא הם _שמשות_ ענק, הרבה יותר גדולות מן השמש שלנו, שמתחוללות בהן ריאקציה מימנית רציפה וחומן יותר מחומה של השמש. אם אמנם היה לרבי שמואל ידע אסטרונומי מבורא עולם מדוע הוא אומר באותו דף: 'נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי נהרדעה לבד מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו' כלומר הוא מודה שאינו יודע על כוכבי שביט, כיצד מסתדרת בורות זו עם קבלת אינפורמציה אסטרונומית מאלוהים? כלומר, מן הבחינה המהותית - אנו נמצאים למדים שחז"ל _לא_ הבינו כלל מהם כוכבים (לא ידעו שהן שמשות). האם קיים לפחות 'מופת' בקשר למספר הכוכבים? _לא_. שבעה הכוכבים הבולטים (seven sisters) 'תופסים' גזרה מסוימת בכיוון מסוים בכיפת השמים. ככל שהטלסקופים משתכללים נוכל לראות באותה גזרה עוד ועוד כוכבים חלקם בינינו לבין 'כימה' וחלקם הרחק מעבר ל'כימה' ולבטח יעלה מספרם ברגע מסוים על מאה או על כל מספר נתון מראש. זה מפריך את 'מופת' החזוי המספרי. כמה כוכבים בדיוק ב- Pleiades ? עקב המרחק העצום (קרוב ל- 400 שנות אור), לא ידוע בדיוק. כל כוכבי Pleiades שאנו רואים, גם החלושים ביותר שבהם, עדיין גדולים מן השמש שלנו עשרות מונים. אילו היתה השמש שלנו מוצבת ב- Pleiadeas לא ניתן היה להבחין בה כלל עקב המרחק, עצמת שכניה והאבק הקוסמי אשר בדרך. מרחקנו מן השמש שלנו הוא כ- 8.5 דקות-אור. אילו הצבנו את השמש שלנו ב- Pleiades היתה ה- luminosity שלה (פרופורציונית הפוכה לרבוע המרחק) קטנה פי עשר בחזקת 15 ! תצפיות מודרניות אומרות שהצביר הזה מכיל לא פחות מ- 500 כוכבים.
http://www.seds.org/messier/m/m045.html עכשיו, ספר לי כיצד תסביר שחז"לינו לא הבינו מהם כוכבים, ומדוע חשבו שיש לכוכבי 'כימה' השפעה _מצננת_ על כדה"א. עוד על 'כימה' במקורות: כותב ילק"ש (נח י"ז) וכן המלבי"ם על הפסוק בעמוס (ה´, 8): 'עֹשה כימה וכסיל, והֹפך לבקר צלמות, ויום לילה החשיך. הקורא למי הים וישפכם על הארץ, ה´ שמו', שהקב"ה נטל 2 כוכבים מכימה והביא מבול על הארץ (ראה מס´ ראש השנה דף י"א ע"ב ודף י"ב). גם מכאן אתה נמצא למד שלא הבינו מהם כוכבים. הרי אילו הובאו לכאן שתי שמשות מ'כימה' היה כדה"א _מאוכל_ באישן (ואיך יביאו כהרף עין שני כוכבים המרוחקים 380 שנות-אור?). לא מבול היה לנו אלא היינו נשרפים כנעורת הפשתן ולא היה נותר מי שיהלל את הבריאה. ומה בקשר למספר ה'מזל' 100? אני טוען ש- 100 הוא _סתם_ מספר גבול שזרקו חז"ל במהלך פלפוליהם, ללא כוונה ל- 100 בדיוק. אין לי כמובן הוכחה שזה _סתם_ מספר גבול, אולם היותו עשרוני עגול מחשיד אותו מאד. זריקת המספר 100 נובעת, לדעתי, ממספר אצבעותינו. אילו היו למין האנושי ארבע אצבעות בכל יד, וביחד שמונה בשתי הידיים, אני משוכנע שהיו נוקבים במספר 64 (עשרוני) שהם 100 אוקטלי (על בסיס ספירה שמונה). בעצם, הפוך, עולמנו היה אוקטלי ולכן היו אומרים שוב 100, אלא שבספירה פרטנית של 100 פריטים באוקטלית - היינו רואים שיש רק 64. אילו ציינו, לעומת זאת, כמספר גבול את המספר 97 הייתי מודה בפה מלא כי אין סכוי שזהו 'סתם' מספר, אלא התכוונו בפירוש ל- 97 שכן 97 הוא מספר ראשוני ואינו ניתן להכתב כ'סתם' מספר עגול בשום בסיס נפוץ. לסכום: ה'מופת' של 100 כמספר גבול, אינו אלא כנראה אמירה סתם, במהלך פלפול, שלא נועד למסור אינפורמציה אסטרונומית אלא ללבן סוגיות כלשהן. עוד רואים אנו ש_לא_ היה לחז"ל מושג ולו קלוש על טיבם של כוכבי 'כימה' בפרט וכוכבים (כולל השמש שלנו) בכלל. זה _אינו_ צריך להזקף לחובתם, כיוון שהידע שלהם היה כידע של בני תקופתם ותו לא, וזה אולי מרמז לנו שכתבי הקודש _נהגו_ ו_נכתבו_ ביד אדם בשר-ודם, ולכן ה'מופת' ריק ושקרי... 0284392000